׳ממכוניות עפות בלונדון, עד לחשש שקסם באמת קיים: מרגלים וחוקרים יצאו לעיירה קטנה ששמה לא ידוע לנו, כדי לגלות עוד פרטים על התופעות המוזרות שקורות שם. ממתקים עפים באוויר, שוקולדים קמים לתחייה, והכל כנראה בזכות
קסם. הישארו איתנו, תושבי לונדון היקרים, כדי לגלות עוד פרטים על מה שנראה כמו קסם.״
זה היה ערב חמים, ותלמידי השנה השלישית התרגשו לקראת הטיול להוגסמיד. סוף סוף הם היו יכולים לבקר בעיר היחידה בבריטניה שבה כל התושבים
הם קוסמים. ״איזה זוג גרביים כדי לי לארוז?״ הרמיוני שאלה את הבנים. ״הורודות.. הכי פחות מכוערות״ רון ענה באדישות והרמיוני הגיבה בחצי חיוך ציני. ״הארי, גלימת ההיעלמות עלייך?״ הרמיוני ורון הסתכלו למקום שבו הארי עמד,
אבל פתאום הוא נעלם בשניה. ״הארי, לאן נעלמת הפעם?״ רון שאל וסגר את המזוודה הארוזה שלו. ״ממש פה״ קולו של הארי נשמע בחדר, ושניהם סרקו את החדר. הרמיוני צעדה צעד קטן, הושיטה את ידה, וזה היה נראה כאילו היא תפסה במשהו, משכה, והורידה את גלימת ההיעלמות למראה החיוך השתוטניקי של הארי. רון והוא צחקקו במשך שתי דקות שלמות בזמן שהרמיוני סגרה את מזוודתה הארוזה. ״בואו עם המזוודות שלכם, אנחנו עולים לאוטובוס עכשיו״ היא אמרה. זמן לא קצר אחרי זה, הם ירדו לחצר, לנקודת האיסוף. הארי לבש את הגלימה שלו, זה היה בגלל שלא היה לו אישור יציאה והוא עדיין רצה מאוד ללכת עם רון והרמיוני. התכנית הייתה שהרמיוני ורון ישבו ביחד, והארי יעמוד עם הגלימה ויחזיק במשהו. הרמיוני גם הציעה לשים את המזוודה שלו במקום של המזוודות עם המזוודה שלה, ואמרה שאם מישהו ישאל, היא הולכת לשקר שזו ׳מזוודה נוספת לספרים׳, וזה הלך מצוין. (למרות שאף אחד בעולם לא היה מאמין לזה כי כולם יודעים שאפילו מזוודה אחת לא תצליח להכיל את כמות הספרים שלה) הם עלו לאוטובוס והרמיוני ורון תפסו מקום באמצע. הארי עמד לצידו של רון, (הרמיוני ישבה ליד החלון) והחזיק בגב הכיסא שלו. הנסיעה הייתה דיי חלקה, וקצרה ממש, מה שעבד טוב בשבילם. הרמיוני הוציאה את המזוודות שלה, של רון, ושל הארי, והם עשו את דרכם לבית המלון בו השכבה הייתה צריכה להישאר לפני הטיול הגדול בבוקר שלמחרת. הרמיוני ורון קיבלו את החדר הגדול, אבל הבעיה הייתה שהיו רק שתי מיטות. ״הארי, זה בסדר..״ הרמיוני אמרה. ״אתה יכול לישון איתי-״ ״-ל-למה דווקא איתך??״ רון קפץ. בראשו הוא לא היה יכול לדמיין בחור אחר שהוא לא הוא שיישן עם הרמיוני. ״המיטה שלי גם יותר גדולה״ היא תירץ ושיכנע את הארי. ״הרמיוני, אני מצטער אבל..״
״הכל בסדר,״ היא השיבה. הארי ורון הביטו מחוץ לחלון שהיה בחדר שהשקיף על רחובות העיר. איש אחד כישף צמח ירוק והפך אותו לכחול. אישה אחרת שעברה שם מאוד נבהלה ואפילו קפצה לתוך השיח הקרוב. ״גברתי, עשיתי משהו שגרם לך
להגיב ככה?״ האיש שאל בחשש. ״מה קורה איתה?״ רון צחקק. ״היא גרה בעיירה של קוסמים, היא בחיים לא פגשה קסם?״ הארי הוסיף. הרמיוני שמעה את השיחה שלהם, והחליטה גם להביט מהחלון כדי לבדוק. עוד ועוד אנשים התקבצו כדי לראות מה קרה לאישה, ואחרי שניה, הרמיוני הבינה למה היא הגיבה ככה. ״היא מוגלגית.״ היא אמרה. ״מה?״ הם פצחו פה אחד.
״כן, היא מוגלגית. ככה ההורים שלי הגיבו שהראתי להם כישוף.״ הלסתות של רון והארי נשמטו. ״הם בכל מקום..״ רון מילמל. ״אתם חושבים שצריך לספר על זה למקגונגל?״ הארי שאל. אבל לפתע, הם ראו
גם את מקגונגל מהחלון, מצתרפת למהומה. ״זה לא טוב..״ הרמיוני אמרה. ״אכתוב מכתב לאבא שלי, הוא יודע איך מטפלים במקרים כאלה.
״באמת, רון…״ הרמיוני גלגלה עיניים.
״מה הבעיה?״
״אתה יודע כמה זמן ייקח למכתב שלך להגיע? עד אז הכל יכול לקרות!״
הארי המשיך להביט מהחלון. ״חבר׳ה, המשטרה הגיעה..״ הם סובבו את ראשיהם.
כבר חצי מהשכבה היו מעורבים במקרה, והם הצליחו לזהות כמה ילדים מהשכבה כשהביטו מהחלון.
מחוץ לדלת, שמעו רעש של ריצה ושל משפטים כמו:״המוגלגים הורסים לנו את העיירה היחידה עכשיו?״ וגם ״למה הם בכל מקום?״
הם ידעו שהטיול שלהם לא יהיה אותו הדבר, ואת שלושתם זה הלחיץ.
|