אוכל-מוות להשכיר

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג ולאה גולדברג.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בעולם קסום, חיה לה חבורה, נוראה.
הם היו אוכלי-מוות, אך אחד עזב אותם; רא"ב, שמותו לא איחר להגיע. אז, זה-שאין- לנקוב-בשמו, אחראי אוכלי-המוות, תלה כרזה חדשה- אוכל-מוות להשכיר.

וכך חיכו, חיכו וחיכו. עד שיבוא האיש לתפקיד!

בא אחד, דראקו מאלפוי. שאלו אותו חיש,

"הנאים אוכלי-המוות בעינך?"

"נאים." ענה.

"הנאים הכינויים שלנו?" שאלו שוב.

"נאים." ענה.

"הנאים המעשים שלנו?"

"נאים." הסכים.

"אם כך, אתה רוצה להיות אוכל-מוות?"

"לא, הקוסמים אינם טובים בעיני. איך אצטרף עם פנריר גרייבק איש- הזאב?" קם והלך. נעלב גרייבק.

באה אחת, דולורס אמברידג'.

"הנאים אוכלי-המוות בעינך?"

"נאים." ענתה.

"הנאים הכינויים שלנו?" שאלו שוב.

"נאים." ענה.

"הנאים המעשים שלנו?"

"נאים." 

"אם כך, את רוצה להיות אוכלת-מוות?"
"לא, איך הצטרף עם ברטי קראוץ' הבן? בוגד במשרד הקסמים!" והיא קמה והלכה, משאירה את ברטי קראוץ' הנעלב.


בא סיריוס בלק, אוכלי- המוות מיד דיקלמו את המשפט;

הנאים אוכלי-המוות בעינך?"

"נאים." ענה.

"הנאים הכינויים שלנו?" שאלו שוב.

"נאים." ענה.

"הנאים המעשים שלנו?"

"נאים." הסכים.

"אם כך, אתה רוצה להיות אוכל-מוות?"
"לא. איך אצטרף עם וולדמורט? הרג את אחי." קם סיריוס והלך. נעלב וולדמורט, וקרא:
"אבדה קדברה!" אך החטיא בכמה מטרים ספורים, פגע בטעות בדולחוב, יופי עכשיו חסר עוד אוכל-מוות! מה יעשו? לא נורא, הרי תמיד אפשר לשלוט בקללת אימפריוס, לא?


בא עוד אחד, נוויל לונגבוטום. אוכלי-המוות פתחו במקהלה:

הנאים אוכלי-המוות בעינך?"

"נאים." ענה.

"הנאים הכינויים שלנו?" שאלו שוב.

"נאים." ענה.

"הנאים המעשים שלנו?"

"נאים." הסכים.

"אם כך, אתה רוצה להיות אוכל-מוות?"
"לא, איך אצטרף עם בלטריקס המרושעת?" קם והלך. ובלטריקס צחקה.

בא עוד אחד, נער צנום וחיוור. תוהים אם כדאי, שאלו את השאלות הידועות.

הנאים אוכלי-המוות בעינך?"

"אוכלי המוות נוראיים." ענה.

"הנאים הכינויים שלנו?" שאלו שוב.

"כלל לא." ענה.

"הנאים המעשים שלנו?"

"המעשים מרושעים." אמר

"אז אתה לא רוצה להיות אוכל-מוות?" שאלו באכזבה.
"אשב איתכם, כי חשובה לי החברה. אך מה עם מבחן הקבלה?"
"צודק, אתה צריך להביס את אדון האופל." לאוכלי-המוות לא היה אכפת כלל אם יצליח או לא. הוא נראה שבריר ביותר, לא מסוגל להטיל כישוף או יותר.
"שום בעיה." אדון האופל, הגדול מכולם, קם וקד קידה מנומסת. כיוון את שרביטו, וצעק:
"אבדה קדברה!" הנער החיוור הוציא מראה גדולה, השתמש בה כמגן, הקללה הסתובבה, והקללה חזרה אל האדון, הוא מת, ונגמר השלטון!
"התקבלתי?"  שאל הנער. 


_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________
 

                                                                                                                   סוף.
                אהבתם?