מלחמת הלהקות

"והגיע הזמן לשיר האחרון שלנוווווווווו!" רון קרא במקרופון. הקהל הריע.

הארי התחיל לנגן בגיטרה החשמלית שלו, הרמיוני ניגנה בפסנתר ורון התחיל לשיר.

"הקדירה מבעבעת, בואו ניצור פה שיקוי.
המוזיקה לוהטת, וכולם לזוז.
נוסיף פה מנגינה וגם כמה צלילים.
נעשה פה גם בחישות ועוד סיבובים.
והקדרה הזאת - הלהקה הזאת, היא נועדה ליצור כאן שירה!
פשוט צריך, לבחוש את הקדירה!"

רון סיים את השיר והקהל השתולל. השלושה יצאו מהבמה.

"וואו, זה היה חתיכת מופע," אמרה הרמיוני והתיישבה על הספה.

"אני הולך להחליף בגדים," הודיע הארי ונכנס לחדר ההלבשה. לאחר כמה דקות הוא יצא משם עם גופייה לבנה צמודה שהבליטה את השרירים שלו וחשפה את קעקוע ההיפוגריף על הכתף שלו. "אני מדליק טלוויזיה," אמר.

"-להקת וינגארדיום שהופיעה במופע משוגע!" אמר הקריין שבמסך, "אבל זאת לא הייתה ההופעה היחידה היום!"

"שוב פעם הם," אמרה הרמיוני בזלזול.

"להקת אימפורט, עם דראקו הזמר המדהים, גויל הגיטריסט ופנסי המתופפת, הופיעו מול מיליוני אנשים!"

הטלוויזיה כבתה.

"אתם מתכוונים לשבת ככה כל היום?" אישה ג'ינג'ית הסתכלה על הלהקה במבט זועף.

"מה עוד יש לנו לעשות?" שאל הארי.

" לראות מה השגתי לכם," ג'יני חייכה.

"היה מטורף," פנסי אמרה והניפה את שערה.

"כן, ממש, והכי חשוב, הגיעו אלינו הרבה יותר אנשים מוינגארדיום," דראקו חייך חיוך לעגני.

"למה אתה מצפה? אנחנו כל כך מדהימים!"

"כן, ברור," דראקו ענה, אבל בפחות התלהבות.

"דראקו, מה יש לך?"

"אין לי כלום."

"כן, ממש."

"תעזבי אותי כבר!" דראקו צעק ויצא מהחדר.