חשבתם פעם איך זה להשאב לתוך ספר או סדרה?
אני לא.
לפחות עד שזה קרה לי.
ועכשיו, אני תקוע כאן.
בין הההווה לעתיד, בין המציאות לבין הספר.
והכל, בגלל שלא חשבתי.
לפני חודשיים
זה היה עוד יום רגיל.
הלכתי לבית הספר, אף אחד לא התייחס אליי יותר מידי, מאריס צחקה עליי, לא משהו מיוחד.
בבית פתחתיאת הספר האהוב עליי, "הארי פוטר", והתחלתי לקרוא.
"אדריאן!" הרגשתי כרית נדבקת לפרצופי, "נטלי" אמרתי בפרצוף חמוץ.
נטלי פרידמן היא הילדה החדשה בבית הספר שלנו, היא עברה עלינו לפני חודשיים והיא אף פעם לא אמרה לי למה. היא תמיד מצליחה להתחמק מהשאלה.
אבל בסופו של דבר הפכנו לחברים טובים.
"מה אתה קורא הפעם?" היא שאלה אותי.
"הארי פוטר, קראת פעם?"
"אה, כן, זאת אומרת לא" היא אמרה
"כלומר?"
"לא קראתי הארי פוטר."
"אז אני אלמד אותך, הארי הוא הבן של-"
"זה לא הזמן לשיחות חנוניות"
"אוף," רטנתי והוצאתי את ספר הלימוד מהתיק שלי.
לאחר שעתיים נטלי הייתה צריכה ללכת, אז נישארתי לבד.
היה לי משעמם אז ניסיתי לסדר את החדר, ועל הרצפה מתחת לשולחן ראיתי מפתח עם הכיתוב: 'The magic will always be with you', הקסם תמיד יהיה איתך, הייתי בטוח שזה של נטלי, היא תמיד אומרת דברים מסתוריים כאלה כמו: "האמת היא דבר יפה ונורא, ולפיכך יש לטפל בה במירב הזהירות." ויש בזה משהו מוזר, זה ציטוט של דמבלדור! ונטלי טוענת שהיא לא קראה אף פעם הארי פוטר.
לפתע המפתח זהר.
"נטלי את בסדר? תקשיבי, הסלית'רינים ממש מחרפנים, את לא מאמינה מה הם עשו הפעם.
איך אצל המוגלגים?" קול בקע מהמפתח, "נטלי? זאת את?" הקול המשיך "אוי לא אוי לא, אני לא מאמין, אני חשפתי אותה!"
|