אבי פופר והאסיר מבאס-כלא

אבי פופר והאסיר מבאס-כלא

אין ברצוני להרוויח כלכלית מהפאנפיק הזה, כי הוא נכתב רק בשביל הנאה וצחוק.
קרדיטים ל: ג'יי. קיי. רולינג על הרעיון המרכזי של הסיפור והעולם בו הסיפור מתרחש.
ארץ נהדרת על השם "אבי פופר".

פרק 1: חופשת קיץ מבאסת במיוחד

אבי פופר לא היה בטוח אם יש קללה שמכריחה אותו לבלות כל קיץ בצורה הכי גרועה שאפשר, אבל אם הייתה—הוא בהחלט היה מקולל.

הפעם, במקום לנקות את הבית עם מברשת שיניים, דוד ורנר ודודה פטזיה החליטו שיהיה נחמד אם יבזבז את הקיץ בלסדר בולים באלבום של דוד דרנון.

"כל בול חייב להיות מיושר בדיוק של 90 מעלות!" הסביר לו דוד דרנון בקול שנשמע כמו רעש של מקדחה.

אבי היה כל כך קרוב להתפוצץ, וכשהדוד החליט להוסיף חוקים נוספים ("וגם כל בול חייב להיות בגודל הנכון—אם הוא קטן מדי, הוא עובר לגרסה מיוחדת של האלבום!"), אבי פשוט לא יכל יותר.

אז, כמו כל קוסם שמאבד את זה מול המשפחה שלו, הוא עשה קסם בטעות.

כל הבולים עפו לאוויר, התחברו יחד בצורת דרקון קטן, ונשכו את דוד דרנון ברגל.

אבי הבין שהוא בצרות.

אבל הוא לא תכנן להישאר שם לראות מה קורה.

פרק 2: האביר בחצי-כרכרה

אחרי שברח מבית הדודים בריצה (והתמוגג מהעובדה שהדרקון-בולים עדיין רודף אחרי דוד דרנון), אבי התיישב על המדרכה וחיפש רעיון.

ואז, משום מקום, הופיעה מולו חצי כרכרה מעופפת.

"ברוך הבא לאוטובוס הבעסה!" קרא קול מתלהב, "האוטובוס שייקח אותך לאן שאתה לא באמת רוצה ללכת!"

"רגע, חצי אוטובוס?" שאל אבי בחשדנות.

"כן!" ענה הכרטיסן, "נגמר לנו התקציב, אז נשארנו רק עם החלק הקדמי! אבל אל תדאג, הקסם משלים את הדרך! (בערך.)"

אבי היה עייף מדי בשביל לשאול עוד שאלות, אז הוא עלה על חצי האוטובוס (שפשוט ריחף באוויר), ונתן לו לקחת אותו לרוגלפוץ.

פרק 3: האסיר שכולם מפחדים ממנו (אבל לא ברור למה)

כשהגיע לבית הספר, הוא גילה שמסתובבת שמועה מטרידה מאוד:

אסיר נמלט מבאס-כלא!

"מדובר בקוסם מסוכן מאוד!" אמרה פרופסור מקניפה. "איש אפל ורשע בשם… ברני בזוקה!"

"ברני… מה?" שאל רון.

"ברני בזוקה!" אמרה הרמוניה בפחד. "הוא האיש שהיה יד ימינו של בן זיני!"

"הוא גם היה אחראי לממתקי הלעיסה הגרועים ביותר בהיסטוריה!" הוסיף רון, "אבל מה הוא רוצה מאבי?"

"לא ברור," אמרה מקניפה, "אבל אל דאגה! בית הספר מוגן ע"י דמיכאורים—יצורים אפלים וחסרי שמחת חיים שיוודאו שאף אחד לא נהנה יותר מדי."

אבי הרים גבה.

"זה נשמע… רע."

"בהחלט!"

פרק 4: המורה המוזר להגנה נגד באסה

כמובן, השנה לא תהיה שלמה בלי מורה חדש להגנה נגד אמנויות הבאסה.

השנה, היה זה פרופסור זאב-זאב, אדם חביב שנראה כאילו לא ישן עשור.

"שלום לכולם!" הוא אמר בחיוך עייף. "השיעור היום הוא איך לנצח את הפחדים הכי גדולים שלכם!"

"אני מפחד ממבחנים," אמר רון.

"אני מפחדת מכשלון," אמרה הרמוניה.

"אני מפחד מבן זיני," אמר אבי.

ואז, ארון הכיתה נפתח…

ומתוכו יצא בן זיני בדמות מבחן שכתוב עליו "0/100 – נכשל".

"אההההה!" צרחו כולם.

"נו, בדיוק מה שאמרתי," אמרה הרמוניה, "בן זיני הוא הכישלון."

פרק 5: הסוד של ברני בזוקה

לאורך השנה, הדמיכאורים המשיכו לגרום לכולם לשקוע בדכדוך קיומי, רון המשיך לאכול כל מה שנקרה בדרכו, והרמוניה—באופן לא מוסבר—נראתה כאילו היא מופיעה ביותר משיעור אחד בו זמנית.

אבל אז, הגיע רגע האמת.

באמצע הלילה, בחדר הסודי של רוגלפוץ, אבי גילה את האמת: ברני בזוקה לא היה האיש הרע בכלל!

"ברני?! אתה לא האיש שניסה להרוג אותי?"

"לא!" אמר ברני. "אני הייתי החבר הכי טוב של ההורים שלך! וגם… גם אני זה שנתן לך את הקלף המסטיק הראשון שלך!"

"רגע, אז למה כל העולם חושב שאתה נבל?"

"כי זה… מה שבן זיני רצה שנחשוב!"

כולם הביטו אחד על השני.

"שוב בן זיני?! די, באמת, זה כבר מגוחך!"

פרק 6: בן זיני שוב בסיפור הזה

כמובן, בדיוק כשהם גילו את האמת, בן זיני הופיע.

"ניחשתי שתגלו את הסוד שלי!" הוא אמר, "אבל זה מאוחר מדי!"

"רגע, מה אתה עושה פה?!" שאל רון. "אמרו לנו שאתה עדיין תקוע במצב של חצי-רוח!"

"כן, אבל החלטתי שזה משעמם אז חזרתי!"

אבי נאנח.

"בן אדם, אתה לא יודע מתי לוותר?"

"ממש לא! ועכשיו, אני הולך להשיג נקמה!"

אבל בדיוק אז…

הדמיכאורים הופיעו.

הם עטו על בן זיני… ומיד התרחקו בצרחות.

"אפילו לנו יש גבול!" הם אמרו ונמלטו.

"הא?!" שאל אבי.

"הוא פשוט מלא ביאוש טבעי!" הסביר ברני בזוקה.

בן זיני נותר לבד, מבולבל… ואז פשוט נפל שוב והתעלף.

כולם עמדו בדממה.

"אז… זה נגמר?"

"כן!"

"סוף סוף!"

פרק 7: הסוף (או לפחות עד הספר הבא)

ברני בזוקה נוקה מכל האשמות, הדמיכאורים עזבו את בית הספר (כי הם לא יכלו להתמודד עם הרמה החדשה של הבאסה שהביא בן זיני), ואפילו פרופסור זאב-זאב חזר לחייו הרגילים!

"אז… שנה הבאה תהיה שקטה?" שאל רון.

הרמוניה נאנחה.

"רון, מתי אי פעם הייתה לנו שנה שקטה?"

כולם צחקו.