סקיטס היה כלב רגיל

טוב, אז אני גיליתי את הפאנפיק האני לא זוכרת איזה של מאיר, בו הוא מתפאר בכך שנכון לכתיבת אותו פאנפיק יש לו הכי הרבה פאנפיקים באתר (105) והחלטתי שאני צריכה לעקוף אותו. לא אכפת לי שהוא כבר נעקף, אני צריכה בגלל העיקרון להגשים את המטרה הבלתי אפשרית שהצבתי לעצמי. בכל אופן, כדי לעקוב אחרי ההתקדמות שלי אני אסמן כל פאנפיק שנכתב אחרי ההחלטה החפוזה שלי באימוג'י הבא, שללא ספק ממש לא נועד לרמוז שום דבר בכלל.

🐔

"ברור שלא!" הלן הזדעזעה. היא וטימי ישבו ליד חנות הפרוזן יוגורט שבה הם תמיד אוכלים פרוזן יוגורט ואכלו (חכו לזה חכו לזה) פרוזן יוגורט.

סקיטס נבח בניסיון לקבל תשומת לב ואוכל.

"ברור שכן," תיקן אותה טימי.

"רעיון גרוע," היא הבהירה ולקחה כפית מהפרוזן יוגורט שלה.

"לא היית אומרת את זה אם זה היה הרעיון שלך," טען טימי בעודו דוקר בכפיתו באוויר בכיוונה.

"זה לא קשור טימי," היא התווכחה. "זו דרך ממש- מה, סקיטס?" היא הגיבה לנסיון הגרירה שלו אותה.

סקיטס נבח בקול ואז ייבב קלות ומשך פעם נוספת.

הלן נאנחה. "אני כבר חוזרת, טימי. אל תאכל את הגלידה שלי."

"זה לא הייתי אני!" טימי התרעם.

"מרתה אמרה לי."

טימי נשף. "אי אפשר לסמוך על כלבים בימינו."

הלן עמדה לומר משהו, אבל סקיטס משך אותה במורד הרחוב.

"סקיטס!" היא התלוננה והצליחה להאט את קצב השעטה שלו.

אחרי כמה שניות בהן היא נגררת על עקביה, סקיטס עצר בפתאומיות כדי לרחרח ברז כיבוי והלן נפלה.

"סקיטס," היא נזפה בו והתרוממה על ברכיה, אבל הוא ליקק לה את הפרצוף והפיל אותה. היא צחקה ודחפה אותו מעליה.

כשקמה, הלן ראתה את עגלת המשא של שני הנוכלים האלה שתמיד מנסים לחטוף את מרתה. וגם שהמדרכה מעוטרת בזבל אורגני חדש. היא פישפשה בכיסי הסוודר שלה בחיפוש אחר שקית, ואף מצאה כזאת.

היא בדיוק שמטה את השקית לפח כששמעה את סקיטס נובח על מישהו. היא הסתובבה, וראתה למולה זָקָן חום אדמוני לבוש חליפת קטיפה סגולה שראש מעטר את צמרתו. 

לאדם הגבוה מהממוצע היו משקפיים משונים מעט מעל אף ארוך שהיה מעוך מעט.

לא שהיא חשבה על כל זה באופן מודע בעודה מתקרבת אל האיש שהסתכל על הכלב שלה בזעזוע ומִלמל לעצמו.

הלן הרימה את הרצועה של סקיטס מהקרקע והתנצלה בפני האדם שסקיטס נבח עליו. לא נראה שזה מרגיע אותו.

"המצנפת," הוא אמר חלושות.

"איזו מצנפת?" היא שאלה.

הוא הרים את מבטו מסקיטס אליה סוף סוף. "הכלב שלך אכל את הכובע שלי," הוא בישר לה.

כובע? איך הוא בכלל הספיק להכניס כובע שלם לתוך ה-"אני ממש מצטערת. איזה כובע זה היה? אולי אני יכולה ל..." 

הוא הניד בראשו בעצב שהיה קצת מוגזם לטעמה. שפמו רטט. "היא היתה יחידה במינה."

מאז התלמידים נאלצו לחבוש בכל שנה את סקיטס במקום את המצנפת, מה שהיה מאוד בלתי נעים לשני הצדדים. אחרי כמה שנים הוא מת, מה שהפך את כל הטקס לעוד פחות נעים.

אחרית דבר:

"אז בסך הכל אנחנו צריכים לחבוש את הגוויה!" לחש רון להארי. "אני אהרוג את פרד, הוא אמר לי משהו על מבחן היאבקות עם טרול."

הארי חייך חיוך קלוש. כן, אין ספק שלחבוש את הכלב עדיף בהרבה על שנה נוספת עם הדרסלים, אבל הלוואי שהיה אפשר לעשות את זה בלי שכולם יסתכלו. לגוויה היו לא מעט דרישות, והוא גם היה די בטוח שגופה מזמרת זה הקטע של ריק ריירדן והיאנקים שלו.