שארלוט והארי לנצח

הייי!! וואו אז לא כתבתי כאן מלא זמן וקצת שכחתי מזה בגלל כל הבלאגן וזה כי יש לי מלא עבודות ומלא לחץ (אני עולה לתיכון) אבל הנה פאנפיק חדש שלי! 

אם נהינתם לא לפחד להשאיר תגובה ;)

מעכשיו הכל יהיה בסדר. אני יודע. ולמה אני יודע? כי אני עובר לגור עם סיריוס! הסנדק הכי טוב בעולם. לא עוד לסבול את דאדלי המטומטם ואת האמירות הטיפשיות שלו.. לא עוד לשמוע את קולם הנורא של הדוד ורנון והדודה פטוניה..

מעכשיו, עם סיריוס.. יהיה מושלם.

״והנה הבית, ילד!״ סיריוס קרא בשמחה כשנכנסנו אל דלת הבית. הבית שלו הזכיר לי את הבית של רון משום מה.. טוב, אבל אולי זה בגלל שאני לא רגיל לראות בתי קוסמים.. וכנראה אני הקוסם היחיד עם דם טהור 

שאי פעם אמר את המשפט הזה.. הבית עצמו היה די חשוך, אבל הכלים שטפו את עצמם, המטאטא טיטא בעצמו את הרצפה, והכל היה פשוט מדהים! אבל לפתע.. ״אבא!! שמעתי קול נשי. ״איפה ה?!-״ ופתאום, יצאה מהחדר ילדה יפהפייה 

עם שיער שחור, נמשים, עור בהיר, ועיניים חומות שהיה אפשר ממש לטבוע בהן. וברגע שבו היא ראתה אותי, היא חייכה במבוכה ומיד סידרה את שיערה. ״ה-היי.. אני שארלוט בלאק.״ היא הציגה את עצמה בקול ביישני. ״הארי, הארי פוטר.״ צחקקתי, והצגתי את עצמי בחזרה 

״אוי!! הארי..״ סיריוס פתח לפתע בקול מבויש. ״אני מצטער.. עם כל ההתרגשות שהייתה לי שתעבור לגור אצלי, שכחתי לספר לך על שארלוט! אבל אין לך בעיה לגור עם בת, נכון? כי אני זוכר שבגיל שלך.. ממש שנאתי-״

״-לא, סיריוס! אין לי בעיה.״ השבתי מיד. טוב.. אולי זה היה בגלל שלא ראיתי ילדה כזאת מהממת בחיים שלי

והיה מובן מאליו שלא הייתה לי בעיה לגור איתה. ״נחמד! טוב, משקפופר.. בוא תראה את החדר שלך.״ היא עקצה בצחקוק והובילה אותי אל החדר שלי, שהיה..

״בחדר הכביסה?? פה??״ צווחתי בהלם מוחלט כששלושתינו עמדנו בחדר קטן עם מיטה קטנה שהייתה צמודה לקיר ולמכונת כביסה. ואם לפני רגע לא הייתה לי בעיה לגור פה בגלל שארלוט המושלמת, עכשיו הייתה לי בעיה בגלל שאני ישן ליד מכונת הכביסה..

״מה רע בזה?״ שאלה שארלוט בטון קצת נעלב. נשבר לי הלב רק מהמחשבה על לפגוע בילדה הכי מהממת שפגשתי מימי.. אז מיד עניתי: ״לא! לא.. זה פשוט..״ חסר אונים, הסתכלתי על סיריוס.

״אתה מבין, סיריוס? חלמתי יותר על חדר שינה גדול.. אתה יודע.. חדר שינה.״ 

״אני מצטער, הארי״ סיריוס השיב בטון נעלב שהזכיר את של שארלוט. ״אבל.. מאז שמרלין-״ הוא עצר את עצמו לרגע, נשם עמוק, והמשיך. ״מאז שאמא של שארלוט עזבה, אין לנו כל כך הרבה כמו שהיה אז..״

״אוי... אני מצטער כל כך..״ מה עשיתי?? יופי הארי, דפוק אחד!!! שארלוט נראית כאילו היא על סף דמעות! 

 ״לא.. זאת לא אשמתך.״ שארלוט אמרה בקול סדוק והשפילה את מבטה. 

״אני אשן כאן. אין לי בעיה.״ אמרתי וחייכתי אל שארלוט. היה די קשה להתעלם מהעובדה שהיא הסמיקה, ומהעובדה שהרגשתי פרפור קטן בבטן..