סכנה: ברווז גומי

בס"ד

למה אני היחיד שמוותר פה על זכויות הלו

הלשכה לשימוש לרעה בחפצי מוגלגים הייתה, הלכה למעשה, ארון מטאטאים מורחב בקצה המסדרון בקומה השנייה של משרד הקסמים. כשהגענו לשם, נאלצנו להתכופף כדי לא להיתקע בערימה רעועה של קופסאות קרטון שעליהן נכתב בכתב יד מרושל: "מסוכן!!! סוללות מתרוקנות".

במרכז החדר, מאחורי שולחן עמוס לעייפה בברגים, מברגים וקפיצים משונים, עמד ארתור וויזלי. הוא לבש גלימה ירוקה ומהוהה, ומשקפיו החליקו קלות על קצה אפו. הוא חייך אל עדשת המצלמה המרחפת חיוך רחב, מלא התלהבות כנה, ונראה כאילו חיכה לרגע הזה כל חייו.

"ברוכים הבאים," אמר ארתור בלחישה דרמטית, מנופף בידו כלפינו להתקרב אליו. "אני מניח שאתם כאן מטעם 'הנביא' כדי לתעד את פריצת הדרך. הייתי אומר שזו עבודת שטח קלאסית, אבל למען האמת, מדובר פה כרגע על הערכה אופרטיבית בתנאי מעבדה."

ארתור הראה לנו באיטיות את מה שהחזיק בידיו בחרדת קודש: ברווז גומי צהוב וקטן.

"המוגלגים קוראים לזה בפשטות 'ברווז'," הסביר ארתור ברצינות תהומית, "אבל אנחנו בלשכה לא קונים את חזות הפלסטיק התמימה. אני בונה כאן פרוטוקול בדיקת איכות מלא ומגדיר תנאי מקרי קצה. מה קורה, למשל, אם המערכת נחשפת לטמפרטורות מים קיצוניות באמבטיה? אני חייב לבחון את רציונל הכשל של הפריט הזה. האם המקור הכתום הקטן הזה הוא חלק ממנגנון גיבוי אקטיבי? האם הבטן החלולה משמשת לאינטגרציה של מערכות עם הסבון?"

הוא לחץ בעדינות על בטנו של הברווז. צפצוף קלוש וצרוד בקע ממנו.

צוויץ!

ארתור פער את עיניו, הסתכל ישר אלינו במבט מנצח, ורשם במהירות בפנקס קטן. "הבנתם? תגובה קולית ללחץ פיזי. זו מערכת התרעה מתוחכמת להפליא לזיהוי חריגות בסביבה מימית."

ברקע, מאחורי גבו של ארתור, ראינו את פרקינס, קוסם קשיש כפוף-גב. פרקינס ניסה להשתלט על טוסטר כסוף שכבל החשמל שלו התפתל באוויר כמו זנב של נחש מורעב. הטוסטר פלט עשן שחור, קפץ על השולחן וניסה בבירור לנשוך את ידו של פרקינס.

"ארתור," קרא פרקינס בקול רועד, מנסה לדחוף את הטוסטר לתוך כלוב ציפורים, "ה... הטוסטר מדגם מורפי שוב חורג ממגבלות הגזרה שלו."

ארתור נופף אליו בביטול מבלי להסיר את עיניו מברווז הגומי. "עוד רגע, פרקינס. אני באמצע כתיבת תנאי בדיקה. תנסה לבודד את מקור השגיאה או שפשוט תזרוק עליו שמיכה. עכשיו, חברים," ארתור פנה שוב אלינו בטון סודי, "בואו נראה איך המבנה האווירודינמי הזה מתמודד עם כוח הכבידה במקרה של ניתוק פתאומי."

הוא עזב את הברווז. צעצוע הפלסטיק נפל על השולחן בקול חבטה חרישי. פלאק.

ארתור בהה בברווז למשך שלוש שניות ארוכות. הוא מצמץ. ואז הוא הרים את מבטו, ארשת פניו משדרת כבוד הנדסי מוחלט.

"מערכת בלימת זעזועים מובנית ללא פחת מערכתי," הוא לחש ביראה. "המוגלגים האלה פשוט בלתי ניתנים לעצירה."

"אנשים חושבים שהלשכה שלנו מתעסקת רק בלנטרל קללות," סיפר לנו ארתור לאחר מכן, בראיון שערכנו עמו לאחר הביקור. "אבל זו ראייה צרה מאוד. כדי להבין ציוד מוגלגי, אתה חייב לנהל פרוטוקולי בדיקת איכות אופרטיביים נוקשים. כשאני ניגש לברווז, אני לא שואל רק 'מה זה עושה?'. אני שואל 'באילו תנאים תפעוליים המערכת תקרוס?'. הבעיה היא," הוא נאנח והציג לנו גליל קלף ארוך שמכוסה בשרבוטים בלתי קריאים, "שאין לנו פה מערכת מעקב אוטומטית נורמלית לתיעוד תסריטי הבדיקה. אני נאלץ לכתוב את כל תנאי מקרי הקצה ידנית. אתמול בזבזתי שעתיים רק על לנסח רציונל כשל-בטוח למצב שבו הברווז נחשף לסבון מוצק."

ובחזרה לניסוי. ארתור עומד מעל קערת מים גדולה שהציב על שולחנו. הוא אוחז בברווז הגומי בשתי אצבעות מעל פני המים. אנחנו מנסים לתפוס את הפעולה מקרוב, אבל נאלצנים לזוז הצידה כשצלחת חרס מעופפת – שככל הנראה חמקה מפרקינס – מתרסקת על הקיר שמאחורינו. ארתור אפילו לא ממצמץ.

"תסריט בדיקה מספר ארבעים ושתיים: כושר ציפה תחת עומס הידרודינמי חלקי," ארתור מכריז בקול סמכותי ומשחרר את הברווז למים.

הברווז צף. ראשו נוטה מעט קדימה, אבל הוא נשאר יציב לחלוטין על פני המים.

"מדהים," לוחש ארתור. הוא רושם בטירוף בקלף שלו. "הזמן שלקח למערכת לייצב את עצמה היה אפסי. אפס השהייה! איך הם מאזנים את המסה הפנימית בלי שום לחש ריחוף? זו הנדסת חומרים מתקדמת מאין כמוה."

ברקע, פרקינס מופיע בפריים. שערותיו הלבנות סתורות, מגבעת העבודה שלו נטויה הצידה, והוא מחזיק מטאטא בשתי ידיים בניסיון להדוף את הטוסטר המקולל, שעכשיו העלה הילוך והתחיל לירות פרוסות לחם שרופות כמו פגזי תותח קטנים.

"ארתור!" פרקינס צועק, מתחמק מפרוסה מפוחמת שפוגעת בתקרה. "אני לא רוצה להפריע למחקר שלך, אבל הטוסטר עבר למצב התקפה! אני חושב שהוא מזהה חום גוף!"

"רגע, פרקינס, תראה את זה!" ארתור דוחף את הברווז מתחת למים באצבעו. הברווז קופץ מיד בחזרה למעלה. "מנגנון חזרה למצב בסיס אוטומטי! גם תחת הטבעה כפויה, המערכת מסרבת לקרוס. זה... זה כמעט הירואי."

כשראיינו את פרקינס לאחר מכן, הוא נראה מותש לחלוטין. על לחיו יש מריחה של פיח. הוא שותק במשך ארבע שניות ארוכות לפני שהוא מתחיל לדבר.

"ארתור הוא קוסם נהדר," פרקינס אומר לבסוף, קולו חלש ורועד. "ואיש משפחה למופת. באמת. אבל בשבוע שעבר הוא בילה שלושה ימים בניסיון למצוא את 'כפתור האתחול' של כף עץ מוגלגית. בינתיים, קומקום נושך כמעט הוריד לי את הזרת. אני בעסק הזה כבר ארבעים שנה, ואני עדיין לא מבין למה אנחנו פשוט לא מרסקים את הדברים האלה בפטיש."

ובחזרה ללשכה. הטוסטר יצא מכלל שליטה. הוא קפץ מהשולחן של פרקינס והתחיל לקפץ על הרצפה, כבל החשמל שלו מצליף לכל עבר ומעיף ערימות של דוחות משרדיים אל האוויר. אנחנו נסוגים לאחור כשהטוסטר מסתובב ומתביית על המטרה הקרובה ביותר: ארתור.

"זהירות, אדוני!" אנחנו צועקים.

הטוסטר מזנק לאוויר, פיו המתכתי (החריצים של הלחם) פעור לרווחה ופולט חום אימתני, מכוון היישר לפרצופו של ארתור.

בדיוק באותו רגע, ארתור מבצע תנועת ידיים נלהבת כדי להסביר לנו משהו, ופוגע בטעות עם המרפק שלו בקערת המים. המים נשפכים, וברווז הגומי עף באוויר בקשת צהובה ומושלמת.

פלופ.

הברווז נוחת בדיוק אבסולוטי אל תוך החריצים הרותחים של הטוסטר המעופף.

מיד נשמע קול תסיסה חזק. הפלסטיק המוגלגי האיכותי פוגש בחום הקסום, ונמס בתוך שבריר שנייה. הטוסטר פולט צפצוף חנוק, כבל החשמל שלו נופל ברפיון על הרצפה, נטול חיים, והמכשיר כולו צונח אל הקרקע בחבטה מתכתית ודומם.

שקט משתרר בלשכה.

פרקינס מציץ מאחורי ארון תיוק. ארתור מוריד את משקפיו, מנגב אותם בשולי גלימתו, מביט בטוסטר הדומם, ואז אלינו. המבט שלו הוא מבט של אדם שפיצח את סודות היקום.

"רציונל כשל-בטוח שמקריב את המערכת כדי להכיל איומים חיצוניים," הוא אומר לנו לאחר מכן, קולו חרישי ומלא יראה. על ברכיו מונח הטוסטר המפוחם, שמתוכו מציץ עכשיו גוש מותך של פלסטיק צהוב, שעדיין שומר על חיוך ברווזי קל. ארתור מלטף את הגוש הצהוב בכבוד עמוק. "הם בנו פה פרוטוקול נטרול אוטומטי שמקצר מכשירים עוינים באמצעות התכה עצמית. פשוט... גאונות אופרטיבית. המוגלגים האלה. הם באמת חשבו על הכול."