יצאו מדעתם

אליס יצאה מביתה בריצה.

אוף! חשבה לעצמה. למה זה קורה לי דווקא עכשיו?

היא רצה ברחובות לונדון,מתעלמת מהגשם,עד שניצבה מול תא טלפון אדום ישן.

היא הביטה סביבה במבט חשאי,וכשהייתה בטוחה שאין שום מוגל בסביבה, נכנסה לתא הטלפון,ושמה בתוך החריץ לכסף כמה מטבעות מוגלגים קטנטנים.

היא ניסתה להזכר מה עתה עלייה לעשות. היא לחצה על המספר 2,וקול נשי נעים אמר:''קומה שתיים,מחלקת ההילאים''.

ליבה פעם בהתרגשות כשהלת נפתחה,והיא פנתה לעבר משרד קטן.

על הדלת נתלתה לוחית כסופה קטנה ועלייה נחרט:  ''פרנק לונגבוטום,אחראי מבחני ההילאים''

היא פתחה את הדלת,נרגשת. להפתעתה הגבר שישב שם לא הייה עוד איזה זקן זועף.

זה הייה גבר,בגילה,בתחילת שנות העשרים לחייו,מחייך בנועם בעודו יושב על כיסא.

''את אליס,נכון?'' שאל בחיוך.

אליס הנהנה.

''פרנק לונגבוטום'' אמר והם לחצו ידיים. אליס הבחינה שידו נשארה בתוך ידה יותר זמן מהדרוש ללחיצת ידיים.

''אוקיי,אליס.עכשיו,כדי לקבל אישור לסמכותך כהילאית,עלייך לעבור מבחן קטן.'' אמר פרנק.

אליס הנהנה. פרנק חייך אלייה. לפתע חשה משהו מוזר קורה לה- היא לא זיהתה את התחושה שאפפה אותה.

פרנק ביקש ממנה שתראה את התעודה ובה תוצאות מבחני הכשיפומטרי שלה.

אליס,לאחר חיטוט ממושך בכיסייה, שלפה תעודה מקופלת ברישול. היא הבחינה שפרנק לא האיץ בה.

מה עובר עלייה? למה בכלל היא חושבת על זה?

לאחר כמה שאלות עלייה ועל חייה, ביקש ממנה לעשות לחש הנגזה על השולחן שניצב מולם.

אליס שלפה את שרביטה, ולחשה בלי קול את מילת הלחש ונופפה קלות בשרביטה. השולחן נעלם מיד,אך בלי הבזקי אור או רעשים משונים.

פרנק מישש את השולחן. אליס הבחינה,להפתעתה, שהוא מתקשה להרגיש את השולחן.

''יפה.'' אמר,ואליס הבחינה שהוא גאה בה. היא גם קלטה שליבה זינק משמחה כשחייך אלייה.

איך היא ידעה את זה?

כשאליס חזרה לביתה,הבינה כמה הוא ריק. היא רוצה עוד מישהו בבית. והיא ידעה היטב מי זה.

האם זה יכול להיות?האם זה אפשרי? האם היא,אליס,האם היא.....מאוהבת?

		הפרק הבא