-מה ששמעתי המם אותי כברק, עלו בי מאות רשמים מבולבלים שמוחי טעה ביניהם ללא יכולת להיעצר על אחד מהם ולעיין בו. בנוסף לכל שמעתי קול מנקר בראשי, האגריד, אתה שומע?, האגריד!, האגריד!! נחלצתי מהמצב הקשה שהייתי בו,לפניי ראיתי את אלבוס דמבלדור מדבר איתי. אתה שומע? הנהנתי. תסדר את מחשיבותיך ותקשיב שוב. אתה מוכן? בלעתי את הרוק והנהנתי. "מישהו הסגיר את הפוטרים. וולדמורט הגיע אליהם ופרץ לבית." קטעתי אותו, "אל תנקוף בשם הזה בבקשה!" הוא אמר לי "הרגע האגריד אתה מעט מבולבל. הקשב היטב. לילי וג'יימס אינם בין החיים יותר." נשנקתי "הוא הגיע להארי, אך כשהטיל על הארי את הקללה הנתעבת מכל, משהו בילד ניפץ אותה. הקללה פגעה בו והוא נעלם. אני מניח שגם עם שרד לא יחזור בשנים הקרובות. הארי שרד והוא עוד נמצא שם. אני מבקש ממך ללכת להביאו" לאט, לאט, עיכלתי את המידע החדש. "כן פרופסור דמבלדור" לא יכולתי להגיד יותר. הוא ביקש ממני להביא את הארי לדרך פריבט מס' 4. הנהנתי. בצורה מסויימת דמבלדור העביר אותי אל מכתש גודריק. שם ראיתי את חורבות בית משפחת פוטר. הכל היה חרב ושרוף, מדי פעם עוד נשמע קול נפץ או התלקחה להבה. בהלה אחזה בי, צעקתי בכל גרוני "הארי!" אין שום תגובה, נכנסתי אל חורבות הבית. לרגע שמעתי יפחות חנוקות. רצתי בבהלה למקור הכל. שם ראיתי את סיריוס המסכן. יושב על הקרקע ליד גופתו של ג'יימס ומתייפח, דמעות עלו בעיני. פניתי אליו בעדינות, "סיריוס, סיריוס" הוא הביט בי מבעד לדמעותיו בין יבבה ליבבה שאל בקול חנוק "האגריד?" אמרתי לו "הרגע איפה הארי?" הוא הצביע על משהו שרוף בקרבתו. נגשתי למקום שכנראה היה ספה שרופה ומצאתי שם את הארי הקטן בוכה בקולו הזעיר. סיריוס הזדקף, פנה אלי והציע בקול חנוק שאקח את האופנוע שלו כדי לקחת את הארי לדמבלדור. ואמר שגם כך לא ישתמש בו יותר. הבטתי בפעם האחרונה לעיניו הנוגות של סיריוס והסכמתי להצעתו. כעבור חצי שעה כבר הייתי באוויר על האופנוע וצפיתי בהארי הנרדם לאיטו בתוך ידיי. פניו היו שלוות ללא זכר לארוע המזעזע שעבר עכשיו. נאנחתי, כעבור שעה נוספת הגעתי לדמבלדור.
|
|
|
|
|
|
|