אהבה באור כוכבים

 תודה ל SUNSET על הביטוא!!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הוא מצא אותה.
הנה היא. מתחת לעץ, מסתכלת אל השמים הכהים והמבט שלה, כאילו היא חושבת על שום דבר ועל כל דבר במקביל. לא מודעת לעובדה שהיופי שלה מכאיב לו כשהוא מביט בה. זה התאים לה. הוא ניגש והתיישב לידה."היי לונה." 
היא הפנתה אליו את מבטה וחייכה.
"אני שמח שאת בסדר, זאת אומרת, שלא נהרגת וזה..." הוא נעצר.
"גם אני שמחה שלא נהרגתי. למרות שאם הייתי נהרגת אז אולי הייתי פוגשת את אמא שלי, אבל אני ממילא אפגוש אותה יום אחד. בינתיים אני יכולה לבלות עוד קצת איתך." 
לקח לו רגע להבין. "איתי? כלומר, את אוהבת אותי?" הוא לא ידע מה לומר.
"ברור שאני אוהבת אותך. תמיד היית נחמד אליי, אפילו שבהתחלה פחדת ממני." היא אמרה את זה בכנות הרגילה שלה, בפשטות כזו, שנוויל לא האמין. נדרש לו כל כך הרבה אומץ רק כדי להתקרב אליה מספיק כדי להתחיל את השיחה הזו, והיא התנהגה כאילו זה מובן מאליו שהיא אוהבת אותו. הוא רצה לקפוץ מרוב אושר.
"תראה," היא אמרה. "הכוכבים מסודרים כמו פגעסוס!" היא התלהבה ונשכבה על הדשא בניסיון למצוא עוד צורות בין הכוכבים. הוא ניסה להסתכל על הכוכבים ביחד איתה, אך החיוך שלה ריתק אותו. הוא החליט שאין בשמיים אף כוכב שנוצץ כמו העיניים שלה. הוא נשכב על הדשא לידה והרגיש שהוא מסוגל להישאר ככה לעולמים.