רומיאו ויוליה

פאניפיק חדש שלי!!

זה מתחיל מהשנה הרביעית ככה אז..

קריאה מהנה!!

*************************************

"אני רוצה להכריז על מסורת חדשה שאנו פותחים בהוגוורטס, נשף המסכות השנתי!" אמר דמבלדור. זו הייתה ארוחת הערב ביום שלישי אחד, כמה שבועות לפני חג המולד. האולם כולו היה נרגש בעיקר הבנות שרק דיברו על שמלות, תסרוקות, איפור ונעליים. "הנשף התקיים בערב חג המולד, בחג המולד עצמו אתם תחזרו לביתכם ותחגגו עם המשפחה, מלבד אלו שיחגגו את החג כאן בהוגוורטס," המשיך דמבלדור מעל כל ההמולה ששקטה לאט לאט. "בנשף הזה הבנים לא יזמינו את הבנות, הבנות לא יזמינו את הבנים, כל אחד יבוא עם מסכה על פניו וירקוד עם מי שחפץ ליבו," הוא המשיך בעיניים זורחות. "אני מאמין שתמצאו את המסורת נעימה ומתמשכת, ועד אז שיהיה לילה טוב!" הוא אמר והספסלים זזו ברעש גדול. 

"הייתם מאמינים?! נשף מסכות!! אף פעם לא עשו כזה דבר בהוגוורטס," אמרה הרמיוני בהלהבות. "זה ערב שכולו מוקדש לבנות," אמר רון בגיחוך. "אוי תסתום רונלד," אמרה ג'יני מתכננת עם הרמיוני מה הן ילבשו בנשף. "מזל שלא צריך להזמין אף אחת, זה משימה קשה כלעצמה," אמר רון בהקלה. "כן.." אמר הארי בוהה בגב הגריפינדורית היפה מכולן. רון ראה לאן הארי מסתכל והתחיל גם הוא להזיל ריר. "שניכם חיים בסרט," אמרה הרמיוני בצחקוק קל, שראתה למה הם מאבדים את כושר הריכוז. "למה את חושבת ככה," שאל רון. "כי היא בחיים לא תצא איתכם," היא אמרה. "למה?" שאל הארי. "כי היא אומנם רחמנית, דואגת וחברותית אבל לא עד כדי כך," אמרה הרמיוני צוחקת. הארי ורון גילגלו את עינהם ושלושתם עלו לחדר המועדון של גריפינדור.

למחרת בבוקר ירדו כולם לארוחת בוקר באולם הגדול. לאחר מכן כל בית ובית הלך לשיעוריו. 

"איי!!" קראה נערה. היא התנגשה בנער אחר שלא ראה לאן הוא הולך לפחות ככה היא חשבה. "תיסתכלי לאן שאת הולכת!!" הוא קרא בקול כועס. "אני יכולה להגיד אותו דבר עליך," היא אמרה בציניות אוספת את ספריה שנפלו. "מה זה? את "כותבת יומן?" שאל הנער שהרים את אחד מספריה שנפלו. "כן ולא עניינך," היא אמרה לוקחת מידו את היומן. "ולפי הסימן הירוק כסוף בצורת הנחש על הגלימה אני יכולה לנחש שאתה סלית'ריני," היא אמרה בזלזול קל. "ולפי הסימן האדום זהוב בצורת אריה, אני יכול לנחש שאת גריפינדורית," הוא החזיר לה באותו מטבע. "שיער בלונדיני כסוף, סנתר מחודד, מצח גבוה, תקן אותי אם אני טועה אבל אתה בטח מאלפוי," היא הוסיפה. "את לא טועה," הוא אמר בגאווה והוסיף, "ועלייך אומרים שאת הנערה הכי יפה בגריפינדור ובהוגוורטס בפרט, נטליה?" הוא שאל. "צודק ותודה," היא אמרה. הוא חטף מידיה את היומן שוב ופתח בו בעמוד אקראי. "מה אתה עושה?! תחזיר לי אותו!!" היא קראה בכעס. "מה כל כך מיוחד בו?" הוא שאל בחוסר עניין. "תהפוך לעמוד האחרון שלא כתבו בו," היא אמרה בשקט. דראקו ציית לה ופתח בדף חלק לגמרי. לפתע הדף התחיל להיכתב מעצמו, כל מה שקרה בחמש דקות האחרונות נכתב. "איך את עושה את זה??" הוא שאל מופתע. "קסם מורכב שהטלתי על היומן," היא הסבירה בפשטות. "נמקי!" הוא דרש. "כל פעם שפותחים את היומן ואני חושבת על המילים: 'יומני היקר..' הוא מתחיל לכתוב את מה שאני חושבת," היא הסבירה בלגלוג קל. "וכשסוגרים אותו הוא מפסיק?" שאל דראקו. נטליה הינהנה לוקחת מידיו את היומן. "את יודעת, אני לא מבין למה כולם חושבים שאת כל כך יפה.. את מגריפינדור!!" הוא אמר לה בלי טיפת בושה. "כן אבל אני מבינה למה כולם אומרים שאתה גאוותן עם האף למעלה," היא זרקה לו הולכת לדרכה. "מה שתגידי," הוא הפטיר לעברה והלך לשיעורו.

		הפרק הבא