אני רואה נקודה שחורה בשמייים מעל לאי שלי, היא מתקרבת ומתקרבת עד שהיא עוברת את האי שלי ומתרסקת במים. אני רצה להתחבא בין השיחים, צרחות נוראיות נשמעות והמים הופכים מיד לאדומים. זו לא הפעם הראשונה שמטוס מתרסק אבל זו הפעם הראשונה שאני רואה מישהו יוצא מהמים חי, זה נער שצעיר ממיני בשנה אולי, שערו הכתום מלא בדם וגם בגדיו , אך לא מהדם שלו אלא מדמם של אחרים. שריטה גדולה על מצחו שזהה לשריטה שעל ידו השמאלית נטפת גם היא דם. על עייני הנער דמעות טריות, הוא יוצא מן המים ומתיישב על האדמה, הוא מתפלל. אבל אף אחד לא יוצא מהנער בעקבתיו הוא מסתכל על המים ונחרד מהגופות, הוא נופל על האדמה ומתעלף. אני רצה לעברו. אני שופכת עליו מים שוב ושוב ומשפשפת את פניו במים, בניסיון לנקות אותו. לאט לאט צבע שערו מתגלה כבלונדיני יפהפה וזוהר שדם הסתיר את צבעו האמיתי. אני משאירה אותו דקה לבד במים ורצה להביא קצת אננס. אני נכנסת למים ומבין הגופות אני מחפשת חלקים של המטוס ומוצאת חלק קטן קטן בגודל המושלם, בגודל סכין והיא גם חדה כמו סכין. אני רצה בחזרה אליו וחותכת את האננס. אני מקרבת את האננס לאפיו כדי שהריח המתוק יעורר אותו והוא אכן מתעורר. "מה?" הוא שואל ואני מכינסה במהירות חתיכת אננס לפיו "תלעס" אני פוקדת עליו. "מי את לעזעזל?" הוא שואל ובולע את האננס "אם אתה רוצה להשאר באי שלי אתה צריך להבין שזה לא אי רגיל "התחרפנת?" הוא שואל , אני רצה אל תוך העצים ומתחבאת ממינו נראה אותו שורד את הלילה באי בלעדי
|
|
|
|
|
|
|