איך סיריוס ראה את מריה (פיקצר)

סיריוס היה תמיד מביט בה בעניין.

היא הייתה רזה, או בעצם, יותר נכון לומר שהיא הייתה דקיקה ותמירה. פניה חדות במקומות אחדים, כמו למשל אפה, אך עדינות למדי במקומות אחרים. הוא תהה כיצד הגיע לאבחנה המוזרה הזאת לגביה.

שפתיה היו אדומות ועבות באופן יחסי, בולטות על רקע עורה. לפעמים הוא תהה מה יקרה אם יישק להן, ועצם המחשבה הייתה מרגשת ומצמררת בו בעת בעבורו.

הפרש הגבהים ביניהם מעולם לא היה גדול, אבל הוא היה קיים. למרות זאת היא, על מאה ושבעים הסנטימטרים שלה, הצליחה להעמיד אותו כל הזמן במקומו. שיערה היה שחור וארוך, והוא שאל את עצמו לפעמים איך למרות שהיא לא נותנת לאיש לגעת בשערה הוא עדיין גזור מדויק כל כך, מסופר בדיוק באותו האורך.

השיער שלה היה שחור, כמו שלו. זו הייתה נקודת דמיון בעיניהם שהוא התענג עליה. עורה היה בהיר ואפפה אותה תמיד הילה מסתורית, ועיניה...

בכל פעם שהיה מביט בה, השתהה על עיניה השחורות. היה לו כישרון להבין על אנשים דברים דרך העיניים, אך כאשר הביט בשלה לא ראה שום רגש. הן היו ריקות מהרגשה, כאילו הן שייכות ליצור מת ורק ניטעו בגופה בטעות, ללא כל כוונה.

הוא תהה על כך, כי היא הייתה איתו תמיד ועזרה לו תמיד, אך הוא הרגיש שמאחורי העיניים השחורות והריקות שלה יש משהו, יש סיבה; והוא לא יכל לעזור לה למלא את עיניה בשמחת חיים. זה גרם לו להרגיש שהשליטה על כך לא נתונה בידו, וזו הייתה הרגשה שלא סבל.

עיניה ריתקו אותו תמיד, והיה לו קשה להסיר מהן את מבטו.

כששאלה אותו, "סיריוס, למה אתה מסתכל עליי ככה?" הוא מעולם לא ידע מה להשיב.