~לחשים ספרותיים~

פאנדום: הארי פוטר.

שיפ: סיריוס\דמות מומצאת.

תקופה: השישית של הקונדסאים.

דירוג: מתחיל מ-PG והופך בהדרגה לpg-13  ...

דסקליימר: הארי פוטר ודמויותיו המגוונות לא שייכות לי, אבל העלילה כן. ©

טיזר: בשנה השישית שלו, סיריוס שם לב למשהו מוזר- קשה להיכנס להאפאלפאף! האם יש קשר לעובדה שאין יותר אנשים טובי לב בעולם, או דווקא לעובדה שהוגוורטס לא מרגל אחרי בתי ספר אחרים? ואיך ילדה חדשה-ישנה בשם אנג'ל ולנטיין קשורה לסיפור?

השתמשתי בפאנון: שג'יימס פוחד מארנבים סגולים, (לב"ק)

ועכשיו לפרולוג:

"אתם לא שמים לב למשהו מוזר?" סיריוס שאל כשארבעת הקונדסאים נכנסו לאולם הגדול, והתיישבו במקומותיהם הקבועים בשולחן של גריפינדור.

"לא. מה מוזר?" שלושת האחרים שאלו יחדיו. סיריוס התחיל להסביר: "השולחן של האפאלפאף ריק כמעט לגמרי יחסית לשולחן שלנו!"

"יחסית? זאת מילה חדשה שלמדת?" רמוס הקניט אותו.

"מצחיק מאוד ירחוני."

"תודה."

"לא נראה לי שזאת הייתה מחמאה." פיטר אמר בבלבול.

"אני יודע. אבל זה תמיד ככה, רך-כף." רמוס אמר.

"רק עכשיו שמת לב?" ג'יימס מלמל.

"כן... רק עכשיו שמתי לב... לחתיכה הזאת ששם! אותה אף פעם לא עשיתי!" סיריוס אמר, לקק את אצבעו ושם אותה בכיוונה ועשה קול תסיסה. "לוהטת!" הוא אמר, והחווה לעבר אותה הנערה, שהייתה בעלת עיניים ירוקות ממוסגרות במשקפיים, ושיער שחור וגלי שנח על כתפיה באלגנטיות.

"מאוד מצחיק, רך-כף." רמוס מלמל.

"לא נראה לי שזאת הייתה בדיחה." פיטר אמר בבלבול, שוב.

"מה קורה לך רך-כף?" רמוס שאל, מתעלם לחלוטין מפיטר, ובחן את הנערה היפה בעצמו. שלושתם השתתקו כשראו שהיא צוחקת מבדיחה של אחד מהחובטים של האפלפאף.

"היא יותר הטיפוס של ירחוני!" ג'יימס גיחך.

"כן... היא יותר הטיפוס של ירחוני!" פיטר חזר אחרי דבריו.

"כן... היא יותר הטיפוס של-היי!" רמוס אמר כשקלט מה חבריו אמרו, ואז ארבעתם פרצו בצחוק.

הם השתתקו, או יותר נכון רמוס השתיק את כולם כשדמבלדור התחיל את נאום תחילת השנה: "ברוכים הבאים לתלמידים החדשים, ולתלמידים הישנים ברוכים השבים לעוד שנה קסומה בהוגוורטס!" הוא נעצר כשחיוך ענקי מרוח על פניו, ואז הוסיף: "בלי לדבר יותר מדי, בואו נעבור למיון, כי אני יודע שכולם פה רוצים לטעום את ארוחת תחילת השנה!" הוא הוסיף קריצה, וכמה בנות האפלפאפיות צחקקו, בהן אותה הנערה ה'לוהטת'.

המיון התחיל.

"בואו נראה כמה ילדים יתמיינו להאפלפאף עכשיו!" סיריוס גיחך ברוע. רק כעבור עשרה ילדים מצנפת המיון צעקה: "האפאלפאף!" והילד שירד מהבמה נראה כמו מתאגרף. הילד הראה את התלהבותו הרבה בחיוך ענקי, וסיריוס חשב שזה מוזר שמישהו יהיה כל כך שמח כשאתה מתמיין דווקא להאפלפאף, הבית של טובי הלב מכל הבתים.

"אתם רואים?" סיריוס אמר, והצביע לעבר הילד המחייך. הוא נראה כמו ליצן מגודל ושרירי. "איך זה שלא שמנו לב לזה קודם?" סיריוס הוסיף.

"לא יודע..." ג'יימס מלמל ואז שחרר אנחה ארוכה. הוא בכלל היה מרוכז בלילי אוואנס, כשמחאה כפיים כשמרי מקדולנד מוינה לגריפינדור.

"אחי, האהבה שלך אובססיבית!" סיריוס גיחך. "אם הייתי יכול להגדיר אותך במילה אחת, הייתי אומר-אידיוט. אם בשתיים-"

"סתום, רך כף!" ג'יימס קרא בכעס, אך סיריוס המשיך בשלו.

"זה היה-מקרה אבוד. בשלוש-"

"תסתום כבר!" רמוס אמר, אבל לא בכעס, אלא בחיוך.

"הילד הטיפש ביותר. אם בארבע-"

"סתום!" פיטר אמר.

"מקרה חסר תקנה, ופתטי!" סיריוס המשיך, אך באותו הרגע המיון נגמר, ודמבלדור אמר: "רק רציתי לומר שכל המוצרים החדשים שזונקו המציא במהלך חופשת הקיץ נאסרו לשימוש על ידי פילץ', ומי שמעוניין לראות את הרשימה המלאה יכול לבחון את הדלת שבמשרדו. ועכשיו, בואו נתחיל בסעודה!" ברגע שהוא אמר את המילה האחרונה, כל טוב מילא את צלחות וקערות הזהב: היו שם נתחי בשר צלויים, תפוחי אדמה אפויים, ספגטי ברוטב עגבניות טרי, פיצות, דגים מכל מיני סוגים, פירה עם בצל, אורז, עוף בתנור, חיטה, תירס, המון סוגי סלטים ועוד. כל הארבעה קפצו על האוכל והתחילו להגיש לעצמם בפראות מכל דבר. ברגע שהם סיימו להגיש, סיריוס אמר בפה מלא: "בחמש? אני-אוהב-את-לילי-אוואנס!"

"ואין לי במה להתבייש בזה!" ג'יימס מלמל בחיוך ובפה מלא, כשחתיכת עוף ממולא נופלת מפיו. הוא הכניס אותה בחזרה (איכככך!) והמשיך לזלול.

♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦

"בארבעים ושלוש? אני-ג'יימס-פוטר-ואני-אידיוט-עם-קרניים-שחולה-על-התחת-של-לילי-אוואנס-הג'ינג'ית-והקופיפה-ולא-מתבייש-להודות-בזה-שאני-חושב-שהיא-יפה-ושתלטנית-מאוד-ואפילו-חכמה-ומדריכה-ביחד-עם-רמוס-או-שזה-היה-ירחוני?- ולפעמים-כשאני-ישן-במיטה-אני-חולם-עליה-ערומה!" סיריוס גיחך בדרך למגדל של גריפינדור.

"תהיה בשקט! אני לא רוצה שהיא תשמע אותך! ואני לא חולם עליה!" ג'יימס ילל.

"כן. בטח. אבל זה לא מונע ממני לומר: ארבעים וארבע-"

"סתום כבר!" השלושה קראו ביחד, וסיריוס השתתק. הם הגיעו למגדל ורמוס אמר: "איקליפטוס ריחני!"

"שנה טובה!" האישה השמנה אמרה, ורמוס החזיר לה חיוך. ברגע שהיא נעה על צירה הארבעה נכנסו והתיישבו אוטומטית ליד הכורסאות הטובות שליד האח.

"אני הולך להתחיל איתה." סיריוס קרא לפתע, לאחר חמש דקות של דומיה.

"עם מי?" פיטר שאל.

"עם הבחורה הזאת. אני חושב שקוראים לה רייצ'ל." סיריוס מלמל.

"אתה אפילו לא יודע איך קוראים לה?" רמוס גיחך. "אם היא באמת הטיפוס שלי, היא תצא עם סיריוס רק כשהוא ישיג לנו כרטיסים למשחק גמר גביע הקווידיץ' העולמי, שיהיה בבולגריה!" הוא הוסיף בגיחוך.

"אתה נחמד היום." סיריוס גיחך.

"תודה."

"אני לא חושב שזאת הייתה מחמאה." פיטר אמר, והפעם השלושה תקעו בו מבט נוקב, ופרצו בצחוק.

		הפרק הבא