האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד

מממנים


Too perfect

אני ריי סולאס-די אנג'לו.אני לא בטוחה אם אתם מכירים אותי אבל אתם מכירים את ההורים שלי ויל סולאס וניקו די אנג'לו. לכאורה,החיים שלי מושלמים.יותר מדי



כותב: Rangi
הגולש כתב 25 פאנפיקים.
פרק מספר 10 - צפיות: 26558
5 כוכבים (4.9) 20 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: פרסי ג'קסון - זאנר: פנטזיה רומאנס אנגסט הרפתקאות מתח אפל - שיפ: סולאנג'לו ועוד כמה שלא חשבתי עליהם - פורסם ב: 01.10.2018 - עודכן: 10.05.2019 המלץ! המלץ! ID : 10094
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק גמור

האם נצליח לעבור את קללת פרק 9 שבו בדרך כלל לא מגיבים לי ואני מאבדת מוטיבציה לעד? הלאה! בוא נשבור את הקללה חמודיםםםם



 

אני חושבת שדוד פרסי היה צריך להגיד תודה שהוא הגיע לאוטובוס ואפילו נסע בו קצת במסע החיפושים הראשון שלו. אנחנו הגענו רק לתחנה כי מפלצת פסיכוטית תקפה אותנו ופיספסנו את האוטובוס שמגיע פעם ביום והיא כנראה חשבה שאם לה לא יהיה אוכל, אז גם לנו לא יהיו אוכל והעיפה את התיקים שלנו לקיבינימט. כמובן שחיסלנו אותה. אבל לרוע המזל, היינו בבעיה רצינית ונאלצו ללכת ישר לאורך הכביש ללוס אנג'לס.

"לעזאזל עם כל המפלצות המזורגגות האלה" רטן לוק.

"אה-הא" הסכים ג'ט, "היא לקחה לנו את התיקים וזרקה אותם להאדס יודע איפה!"

"אין לנו אוכל" אמרתי, "אנחנו נגסוס לאיטנו ונמות ואיש לא ידע מה קרה לנו"

"ריי את ממש אופטימית היום!" אמר אחי הטיפש. נעצתי בו מבט מזהיר 

"אנחנו נוכל להסתדר בטבע! יש איתנו סאטיר! שהוא חלק מהטבע!" קרא לוק. 

"כן! ואולי אני אצליח לזמן במבות צ'דר מהאדמה!" הוסיף ג'ט והחל לנגן מנגינה מהירה, כנראה כדי להקים שקיות במבה צ'דר לתחייה.

גילגלתי את עיני, "אוקיי,אנשים, אנחנו צריכים להתרכז! בתחנת אוטובוס הראשונה שיכולה לקחת אותנו ללוס אנג'לס עוצרים ומחכים לאוטובוס שיגאל אותנו מהייסורים האלה!"

לוק הינהן וג'ט עיווה את ראשו במחווה שנראתה כמו הינהון כשהוא מנגן בחליל הפאן שלו.

שמעתי קול פיצפוץ מבטיח, כמו מדורה או פופקורן קלוי. הייתי מוכנה למכור את נשמתו של לוק בשביל פופקורן קלוי עכשיו. למען האמת, תמיד הייתי מוכנה למכור את הנשמה של לוק לשטן או לסתם שד. אולי השד גונב הנשמות מחכה לנו עכשיו ויגזול את הנשמה של לוק. או של ג'ט. הנשמות של שניהם לא מועילות במיוחד אז אני מניחה שאחר כך הוא יזרוק אותן לפח מחזור נשמות או משהו אחרי שהנשמה של ג'ט תתעקש לא ללכלך את הטבע. 

הרגשתי תחושה חזקה לסטות מהשביל שלצד הכביש ולבדוק מאיפה מגיע הרעש.

"שמעתם את זה?" שאל לוק והתבונן אל מעמקי היער.

"כן" עניתי.

"אני חייב לבדוק מה זה" אמר לוק, "זה-זה-"

"זה קורא לי" השלמתי.

ג'ט הסתכל עלינו כאילו שאנחנו זוג פסיכופטים.

"אתם מטורפים?! אנחנו לא סוטים מהכביש!"

"אבל יש משהו חשוב" התעקשתי, "אני מרגישה את זה"

"כן,אמ-את אמרת בעצמך שלא לרדת מהכביש!" הוא גימגם.

"אנחנו הולכים" הכריז לוק,"את באה איתי?"

"ברור!"

אני ולוק התחלנו לפסוע לכיוון צליל החירחוש המוזר. ג'ט נקרע בתוכו אם לבוא איתנו או לא. בסופו של דבר, הוא החליט להצטרף אלינו ולהפריח לנו כלניות שנדע איך לחזור. התקדמנו יותר ויותר במעבה היער. לקול הפיצפוץ נוסף צליל נשימה מחרחשת. הטמפרטורה ירדה בכמה מעלות אבל המשכנו ללכת. שיניו של ג'ט נקשו כשחופת העצים השחורים הסתירה מאיתנו את אור השמש ויצרה מעין כיפה שחורה ואפלה.

"אני לא אוהב את המקום הזה" אמר ג'ט והסתכל סביב.

"זה הדבר שמי שמת ראשון בסרט אומר תמיד" אמרתי וסקרתי בסקרנות את היער. ג'ט נעץ בי מבט מבועת.

ואז ראיתי את הדבר הכי מוזר שראיתי בכל ימי חיי (וזה כולל את הפעם ההיא שאני ולוק היינו בבית ספר ואז השתחררנו מוקדם יותר וראינו את אבוש שר אל מרית את 'Baby one more time' של בריטני ספירס ואת פאפא מנגן כמו כוכב רוק על מטאטא. הסכמנו שלא לדבר על זה לעולם.למרות שאבוש שר בריטני ספירס מעולה)

 

בכל מקרה, בואו נחזור אל הדבר המוזר שראינו. היו שם חמישה יצורים דמוי אנשים שריחפו מעל הקרקע לבושי גלימות ארוכות ומסתלסלות בקצוותיהן. היה מעין חבל מדולדל דמוי זנב שריחף גם הוא והיה נראה שהוא היה מחובר-בשם כל אלי האולימפוס- אל הטבור שלהם כמו חבל הטבור. רק שהקצה השני שלו היה מחובר למרכז הגינה המוזרה שהם ריחפו סביבה. זה היה מחריד.

"מה לעזאזל?" לחש לוק בפחד, "מה זה הדבר הזה?"

"א-א-אנ-אני לא יודעת" גימגמתי.

"אמרתי לכם שזה רעיון רע!" קרא ג'ט והסתובב במקום ונפל קדימה אל היצורים שמיד החלו להתקרב אליו.

"תהרגו את הסוהרסנים האלה!" צרח ג'ט.

לוק הגשים מהאוויר את החץ וקשת שלו (מתנה מסבא אפולו) והחל לירות על היצורים. בואו נקרא להם סוהרסנים בינתיים.כן,כן כמו בהארי פוטר.

אחד הסוהרסנים נעצר במקומו. הוא לא יכל להתרחק יותר מדי כי חבל הטבור המוזר שלו ייקרע.

משכתי בשרשרת הגולגולת שלי ואוסוקרה התגשמה בידי והסתערתי קדימה. דקרתי את הקרוב אליי עם הלהב. הוא לא הושפע במיוחד והתחיל לחנוק אותי.

רמאות! סוהרסנים לא חונקים! שמטתי את חרבי והיא חתכה בטעות את חבל הטבור. הסוהרסן מיד קמל והתפוגג לאבק.

"לוק!" צעקתי, "תחתוך להם את חבל הטבור!"

הוא הינהן לעברי ושלף מחגורתו את הפגיון שלו, אלונדרה ורץ אל הסוהרסן הקרוב ביותר וחתך את החבל, גם הוא קמל ונעלם.

אחד מהסוהרסנים תפס את ג'ט והחל לחנוק אותו והשני ניצל את הסחת הדעת שלי ותפס אותי בצווארי. לעזאזל עם היצורים האלה. הסתכלתי מזווית עיני אל חבל הטבור וניסיתי לחתוך אותו. החמצן שלי החל לאזול והתחלתי לחרחר.

קול שיסוף מוכר נשמע והבנתי שלוק חתך את חבל הטבור של הסוהרסן שלכד אותי.

"תודה" אמרתי ומיד הפנתי את מבטי לג'ט שכבר היה כחול לגמרי.

זינקתי על היצור כמו חתול בר זועם ודקרתי את חבל הטבור שלו. הוא הסתובב אליי ולמרבה המזל לא ראיתי את פניו כי הוא התפוגג לאפר ברגע. לוק תפס את ג'ט החצי מעולף בזרועותיו והתחיל לזמר ביוונית עתיקה. גם לוק היה מוכשר בריפוי כמו אבוש והייתה לו קליטה מהירה במיוחד של מזמורי ריפוי ביוונית עתיקה.

פאפא התרכז בללמד אותי איך להעיר מתים ולסנג'ר אותם לקפל כביסה. וזה הבן אדם שאמור להוות בשבילי מודל לחיקוי. אדם שמעיר מתים בשביל שיקפלו במקומו את הכביסה שאבוש ממנו לקפל בעצמו.

ג'ט התחיל להתאושש ואנחנו פסענו בעקבות שביל הכלניות שג'ט השאיר מאחורינו כשנחזור. 

סוף סוף יצאנו מן היער המקולל הזה. ג'ט הצליח כעת לעמוד והתנשם בכבדות.

"זה-זה-היה המפלצת הכי מוזרה שראיתי" חירחר.

"הו, אני בטוחה שנראה עוד הרבה" השבתי.


 

 

נקודת מבט סול.

 

 

אני ניצחתי בקלילות את זואי בחץ וקשת. בכל זאת, אני ביתו של אפולו אל השמש והקשתות ועוד כמה שאני לא זוכרת. אני אבקש מזואי להסביר לי שוב. היא נמצאת בכלל בביתן אתנה, לא כמו האחים שלה, שנמצאים בביתן פוסידון "כי הם טמבלים" היא אמרה לי. זה יהיה שקר אם אני אגיד שאני לא דואגת לאנג'ל אבל אני יודעת טוב מאוד מה היא הייתה אומרת לי.

"סול אלמה מורגנשטרן, למה את מבזבזת את הזמן שלך בלדאוג דאגות חסרות תועלת?! היגיון! תלמדי דברים חדשים בשביל להגן על עצמך ושלא יקרה לך מה שקרה לי!"

היא ממש לא צפויה אבל אני פשוט כבר יודעת מה היא הולכת לעשות. כזאת אני. מוכשרת עם אנשים. מה שאי אפשר להגיד על אנג'ל. היא אמרה פעם אחת לחברה שלי שלא צורחים כמו בהמה בזמן שמדברים בטלפון ומעירים את אחותה של חברה שלך. במילים האלה.

למען האמת, אני די מבולבלת, אם אני לא הבת של אבא שלי אז זה אומר ששם המשפחה שלי הוא לא מורגנשטרן אלא די-אל-לונה, כמו של אמא שלי. מעכשיו אני סול אלמה די-אל-לונה, ביתו של אפולו, אל הקשתות, הריפוי, המוזיקה, השמש ועוד כל מיני. אבל לפחות זכרתי את העיקריים!

 

המדריכה הראשית המחליפה של ביתן אפולו, קליירלי הארלד מטקסס, (לאפולו יש חולשה לנשים עם מבטא דרומי. וגם לנשים בלונדיניות וג'ינג'יות כמו אמא שלי.)

הסבירה לי שלכל חצוי יש כישרון בתחום אחר של ההורה האלוהי שלו ויש תכונה כללית שמשותפת לכולם. נגיד, כל בני אפולו מוכשרים בשירה,קשתות וריפוי.

קליירלי מוכשרת מאוד בנגינה (היא השיגה שלוש מיליון צפיות בשבוע בנגינה בכינור חשמלי. רק בנגינה בכינור חשמלי) ג'סטין מעולה בקשתות ומדריך חוג השירה ולוק הוא האחראי על הביתן ועל המרפאה ומצטיין בשאר התחומים הכלליים.

עדיין לא יודעים מה הכישרון אפולו שלי, אני ממש טובה בלהיפצע ואני מספקת עבודה לחצי אחים שלי,זה נחשב?

הם יודעים שהכישרון שלי בשירה עולה על של כולם ולימדתי את עצמי לנגן בגיטרה ואני טובה בקשתות (רק עכשיו התחלתי! תהיו עדינים!) אבל חוץ מהכישורים הכלליים, לא קרה משהו דרמטי. קליירלי הסבירה שככה זה בדרך כלל ורק ילדים מעטים של אפולו זוכים למתת הנבואה. אני הצלחתי לנחש שאנג'ל תנצח אותי בג'אסט דאנס! אולי זה נחשב כישרון נבואה?

 

"איך את כל כך טובה?" התלוננה זואי, "אני נמצאת פה הרבה לפנייך אבל את הרבה יותר טובה!"

"טוב," אמרתי, "אני לא כזאת טובה, את פשוט ממש גרועה"

זואי זעפה, "וגם אבא שלך הוא אל הקשתות"

משכתי בכתפיי ויריתי חץ נוסף אל המטרה. קצת פיספסתי את המרכז.

"אני מצטערת" היא ניגשה אליי והניחה את ידה על כתפי.

אמא שלי בגדה באבא שלי עם אפולו כשהם היו נשואים וכנראה שגם לפני כי יכול להיות שאנג'ל היא ביתו של האדס, אל המתים. איך שני אלים שונים כל כך יכולים להתאהב באותו בן אדם?

"זה בסדר" אמרתי ויריתי חץ.פיספסתי את המטרה בטבעת אחת, "זאת לא אשמ-" הוספתי ומתחתי חץ נוסף,"-תך" יריתי את החץ והפעם הוא פגע במטרה.

זואי משכה בכתפיה והתיישבה על האדמה. נטשתי את החיצים שלי והתיישבתי לידה.

"היי,זואי?" קראתי.

"כן?" היא אמרה.

"את לא כזאת גרועה" 

"ואת כן כזאת טובה"

"אני אלמד אותך לעשות גלגלון" אמרתי בחיוך.

"בשמחה!" אמרה זואי ונעמדה על רגליה, "מה לעשות?"

"טוב, אז ככה...." התחלתי להסביר.

תוך זמן קצר היא קלטה איך עושים גלגלון והצליחה.

כמובן שעשינו אחר כך תחרות גלגלגונים.


 

 

נקודת מבט אנג'ל

 

 

יצאתי מהמקלחת עטופה במגבת. התבוננתי במראה. העור שלי נראה פחות חיוור מהרגיל. ידעתי שזה מהאדים, אני מתחת לאדמה, אין פה אור שמש. ועם המחשבות האופטימיות האלו יצאתי מחדר האמבטיה, שהיה צמוד לחדרי.

ניגשתי אל הארון, שהיה באופן מפתיע, ורוד, סתם לא, שחור.

החדר הזה היה החדר שעליו חלמתי. הוא היה כולו בצבעים האהובים עליי, שחור,גווני אפור ואדום. על אחד הקירות האפורים היה מצויר דרקון סיני אדום יפהפה.

פתחתי את הארון ולסתי נשמטה בתדהמה. כל הבגדים שאי פעם רציתי היו שם.

הייתי מאושרת. שלפתי ג'ינס שחור קצר, חולצה שעליה כתוב Back to black (אחד מהשירים האהובים עליי) שחורה רחבה ומגפי עקב שחורות גבוהות. העקב לא היה ממש גבוה אבל לפחות הצלחתי להרגיש יותר טוב עם המידות הזערוריות שלי. הייתי בת 13, כמעט 14,והייתי רק 1.54.

התלבשתי במהירות והנחתי לשערי להתייבש לבד. יצאתי מהחדר שלי. החלטתי לחקור את הארמון המוזר הזה ואולי לקבל קצת תשובות.

טיילתי לי בשלווה יחסית (כי עד כמה אתה יכול להיות שלו בעולם שהכל מסביבך מת?) והתבוננתי בדלתות השחורות שעליהן היה כתוב בלוח זהב 'אוצרות'. יכול להיות שזה היה תרגיל פסיכולוגי מתוחכם אבל אני לא חושבת שהשלדים היו מבינים על מה הם שומרים אז וויתרתי על הרעיון לפרוץ לחדרים כמו נינג'ה גותית עצבנית. העדפתי להתמקד בחיפוש אחרי ספרייה. אתה בעולם המתים, אין ווי פיי, מה תעשה? תקרא ספר! אולי אני אצליח למצוא מהדורה ראשונה של משהו. בינתיים, לא היה צל של רמז לספרייה או אפילו למדף ספרים אומלל. הייתי מוכנה לקרוא אפילו 'כפולה-הספר'.

אני יורדת לשפל חדש. אני המשכתי ללכת וללכת בשיעמום גובר ואני די בטוחה שהתחלתי להירדם תוך כדי הליכה. נזכרתי בלי סיבה אמיתית שהיום בלילה משנים משעון קיץ לשעון חורף, חורף גורם לחשוב על קרמבו, קרמבו גורם לי לחשוב על שוקו חם, שוקו חם גורם לי לחשוב על הספל היפה עם האיילים שראיתי בקטלוג של איקאה, הספל היפה עם האיילים שראיתי בקטלוג של איקאה גורם לי לחשוב על הקטלוג של איקאה, הקטלוג של איקאה גורם לי לחשוב על ספר וספר גורם לי לחשוב על הספרייה. המוח שלי מיוחד בלקשר דברים לא קשורים למשהו שאני רוצה עכשיו. אבל היי, כל אחד והכישרון המוזר שלו!

לפתע, ראיתי דלתות שחורות כבדות שעליהן היה מוטבע שלט מזהב שנחרט עליו 'ספרייה'. כמעט בכיתי מרוב אושר. נכנסתי בסערה של הספרייה.

וואו. זאת הייתה הספרייה העצומה ביותר שראיתי אי פעם. הספריות שהכילו את הספרים היו שחורות ועל שלטי זהב קטנים נכתבו הקטגוריות. מיד רצתי אל האזור של ספרות תקופתית וחיפשתי על המדף את הקטגוריה של ספרות פוסט קולוניאלסטית, וכמובן שמצאתי ראשון על המדף את 'ים סרגסו הרחב' הספר היחיד שיעזור לי לזכור שהיה יכול להיות יותר גרוע עכשיו.

חטפתי אותו מהמדף והתיישבתי באחת מכורסאות הקטיפה הארגמניות והתחלתי לקרוא את סיפורה העצוב של ברטה, האישה הקריאולית המשוגעת מעליית הגג מ'ג'יין אייר'. בדיוק קראתי על החלק שבו אנטואנט,אימה, האבא הלבן החורג שלה, האומנת שלה, כריסטופין ואחיה האוטיסט בורחים מביתם לאחר שחבורה של פראי אדם שורפת את אחוזתם היפה קוליברי.

"כולכם ממש אותו דבר" שמעתי את קולו החלק כמשי של האדס. התחלתי לתהות אם גם לי יש קול חלקלק כזה שאני מדברת. אני אשאל את ביאנקה בפעם הבאה שאני אראה אותה.

הרמתי את ראשי בזעם, לא מפריעים לאנג'ל רוזה די-אל-לונה לקרוא אף פעם.

"ידעתי שאני אמצא אותך כאן. בפעם הראשונה שבני ביקר כאן, ניקו די אנג'לו, הוא חיפש את הספרייה וקרא ספר. אתם כל כך דומים אחד לשני" הוא דיבר עלינו כאילו אנחנו סוגי מעדני יולו חדשים שדומים אחד לשני. אני לא חיבבתי את זה.

נשמתי עמוק ועשיתי רשימה של יתרונות וחסרונות במקרה שאני ארצח את האדס.

"את קוראת את ים סרגסו הרחב?" הוא שאל.

"כן, הוא הרבה יותר טוב מג'יין אייר" אמרתי.

"המממ," הוא מילמל ונקש באצבעו על שפתיו,"באמת ספר טוב. גם אחיך למחצה חיבב אותו מאוד. משום מה, אתם מעדיפים יותר ספרות,אה- איך להגיד את זה?" השתהה, "טראגית. סופים רעים. בלי דמויות מושלמות או עם פגמים בנאליים"

הינהנתי, "ג'יין אייר מעצבנת"

אדון המתים צחק, "את הרבה יותר דומה לה ממה שאת חושבת. ואם את מחפשת ספר מעניין עם סוף רע,אני ממליץ על אנה קארנינה. ספר שידכא אותך כמו שצריך"

גילגלתי את עיניי, "אני לא צריכה ספר בשביל להיות מדוכאת. המשפחה שלי נעלמה. אבא שלי לא באמת אבא שלי. אני בפאקינג השאול" עצרתי, "ובנימה חיובית זו, אני חוזרת לחדר שלי"

האדס חייך חיוך פסיכופטי אך חביב, "איך שאת רוצה, יקירה,אני מזכיר לך שהיום משנים את השעון לשעון חורף ולפיכך אשתי, פרספונה, תגיע היום בשעה 2:00 ואני מצפה שתצליחי יותר מאחיך למחצה בפגישה שלך עם פרספונה"

הינהנתי. אני הולך להיפגש עם האמא החורגת שלי בעולם המתים היווני. מה, ברור שזה קורה לי כל הזמן, כל יום, זה כבר מתחיל לשעמם אותי.

"ואני אשלח את ביאנקה שתעזור לך" הוסיף. הינהנתי שוב ויצאתי מהספרייה.

יופי, עכשיו אני צריכה להיפגש עם עוד אלה בלי להעליב אותה.

אני חייבת להגיד לה שהכס שלה מדהים ולשאול אותה מאיזה פרח הגיעה ההשראה שלה.


 

 

טוב, זה היה פרק ממש ארוך והשקעתי בו הרבה מאוד זמן אז אני מצפה להרבה תגובות!

אל תשכחו לדרג,להירשם,להמליץ ולהגיב!

לאב יו אנשיםםםם

הפרק הקודם הפרק הבא
תגובות

יאיי! · 26.10.2018 · פורסם על ידי :Sophie Foster
חשוב ממש להמשיך!

מדהיםקסוםמושלםמהמםסולאנג'לוווווווווווווווווו · 26.10.2018 · פורסם על ידי :Dark Chocolate
אני מתהההההההההההה על אנג'ל
המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך המשךךךךך

הפרק · 27.10.2018 · פורסם על ידי :דרמיוני 3>
הכי טוב עד עכשיו נראלי
אה, וגם
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

זה ממש נחמד · 29.10.2018 · פורסם על ידי :the angel of heaven
זה ממש נחמד אבל לדעתי זה טיפה כבד...
אבל זה ממש יפה :)

זה מהמם · 29.10.2018 · פורסם על ידי :Dead Girl Walking
ומצחיק. אלים, יש לך כישרון בלכתוב.
"הייתי מוכנה לקרוא אפילו 'כפולה-הספר'."
מחיאות כפיים לאנג'ל.

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
3797 7004 4217 2219


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2007-2025