המופלאההההההה!

אחרי שיר הפתיחה, רואים את בית הספר שבו לומדים אדריאן, מרינט ואליה ומופיע בפינה שם הפרק: מר יונה.

"מר יונה?" הקריא אדריאן, "אוי ואבוי. לא אהבתי את הנבל הזה."
"זה לא שאהבת את שאר הנבלים," אמר לו פלאג. 
"אבל האחד הזה היה מחריד מכולם," ענה אדריאן. 
"מה הבעיה איתו?" שאלה אליה. 
"הו, את עוד תראי," השיב פלאג בחיוך. 

אז רואים את המנהל, מר דמוקליס, מדבר אל התלמידים בכיתה.

מר דמוקליס: יהיה לכם רק יום אחד לעבוד על יצירת האופנה שלכם. העיצוב חייב להיות מקורי.

בעוד עשר שעות היצירה שלכם תיבחן על ידי לא אחר ממעצב האופנה המפורסם, גבריאל אגרסט,

(המורה מצביעה על המסך בלט ותמונה של גבריאל אגרסט מופיעה עליו) אביו של התלמיד שלנו, אדריאן אגרסט.

אדריאן משפשף את ערפו במבוכה ונינו ממרפק אותו בחיוך.

מר דמוקליס: למעשה, אדריאן ידגמן את הדגם הזוכה בצילומים הבאים שלו.

מרינט ואליה מתנשמות בהתרגשות ומסתכלות אחת על השניה בחיוך.

מר דמוקליס: ועכשיו נכריז על נושא היצירה: כובעי באולר*.

תמונה של כובע באולר שחור מופיעה כעת על המסך.

מרינט: (לאליה) כובעי באולר?

"הו, אני נזכרת עכשיו," אמרה מרינט, "זו היתה הפעם הראשונה שהייתי צריכה לעצב כובע באולר."
"באמת?" שאל גבריאל בסקרנות. 
"טוב, את שיחות האופנה שלכם תדחו לאחר כך," אמר פלאג לפני שמרינט הספיקה לענות, "בוא נמשיך לראות למקרה שתהיה גבינת קממבר בפרק הזה." 

קלואי רואה את המבוכה של מרינט ומצביעה באגודלה כלפי מטה. (כמו לא אהבתי ביוטיוב.) 

מרינט מדפדפת במחברת מלאה בציורים ועיצובי בגדים.

תוך כדי דפדןף היא הולכת סביב ספסל שאליה יושבת עליו.

מרינט: (בלחץ הולך וגובר) כובע באולר.. כובע באולר.. כובע באולר.. כובע באולר..

אין לי עיצובים של כובעי באולר! יש לי מגבעות, כובעי מצחיה, אפילו כובעי ויקינגים!

אליה מצחקקת.

מרינט: את צריכה ברט? פני אלי! סומבררו? נו פרובלמו! אבל כובע באולר?

את יודעת מה? זה אפילו לא ישנה כי אני בטח לגמרי אביך את עצמי באירוע,

אמעד בגלל הכובע הטיפשי שלי ואתרסק על מר אגרסט, אגרום לו לזעזוע מוח ואדריאן ישנא אותי! לעולם לא אהיה מעצבת אופנה מפורסמת, חיי נגמרו!

בזמן שהיא מלהגת, מופיעים מאחוריה ציורים מונפשים שנראים כמצויירים בגירים על לוח שחור והם ממחישים את מה שהיא אומרת:

את המבוכה, המעידה על הכובע, הנפילה על מר אגרסט והלב שנשבר.

"יש פה המחשה די מעניינת למה שעובר לך בראש," העיר גבריאל, "אהבתי במיוחד את את הציור של עצמי עם הפפיון הסגול."
"אה.... תודה?" צייצה מרינט. 

מרינט מתחילה לבכות בקול על ברכיה של אליה, שמרימה אותה.

אליה: כל הדרמה בגלל כובע באולר? תראי לי את המחברת שלך, אחות. (לוקחת את המחברת) בטח יש כאן משהו.

מרינט מתיישבת לידה.

מרינט: תשכחי מזה, אני אסון מהלך, אני בטוח אכשל בזה בסוף.

אליה מניחה מולה את המחברת ומדפדפת בה.

אדריאן: (מופיע פתאום) וואו, אליה.

מרינט נבהלת מהופעתו ואיכשהו מועדת ונופלת מאחורי הספסל.

אדריאן: (לאליה) עיצובים ממש יפים, לא ידעתי שאת מוכשרת כל כך.

אליה: אה.. תודה, אדריאן, אבל אני לא יכולה לקחת את האשראי על זה- העיצובים המגניבים האלה הם של מרינט.

היא מחוה לעבר חברתה שמציצה מאחורי הספסל ומנופפת בביישנות.

אליה: איזה יופי, נכון?

אדריאן: את מוכשרת מאוד, מרינט.

אליה קורצת אל מרינט.

אדריאן: יש לך סיכוי ממש טוב לזכות!

מרינט: (קמה) טוב, אה, כן, אני אוהבת עיצובים שהם, שהם מ.. מ..

אליה מראה לה אגודלים מורמים.

מרינט: מלמעלה?

אליה, פלאג, טיקי ואדריאן צחקו ומרינט חייכה במבוכה.

אדריאן עוטה הבעה מבולבלת ואליה עוטה הבעה נחרדת ומסמנת לה בידיה בחשאי סימני שלילה נחרצים.

מרינט: אממ.. ועוצרים ב.. זאת אומרת, אה.. אה.. תודה?

אליה מכסה את פניה בידיה אך אדריאן מחייך.

אדריאן: בכיף! ו, אמ..

אליה מציצה על אדריאן בזהירות מבין אצבעותיה.

אדריאן: בהצלחה! אולי אחבוש את הכובע שלך בצילומים הבאים שלי.

מרינט מחייכת בהתרגשות ואדריאן הולך.

מבטה של מרינט עוקב אחריו.

אליה קמה מהספסל וניגשת אל מרינט.

אליה: אחות, את חייבת להתאפס על עצמך להבא, אבל שמעת? אדריאן חושב שאת מסוגלת לנצח!

שתיהן קופצות באויר, צורחות וצוחקות בהתרגשות.

קלואי וסברינה צופות בהן ממרחק מה.

סברינה: שמעת כמה שאדריאן התרשם מהעיצוב של מרינט?

קלואי: (מדברת עוד לפני שסברינה מסיימת את המשפט) מובן ששמעתי.

שהיא תנצח בתחרות? מה נראה לה? כשאדריאן יראה את העיצוב שלי, הוא ישכנע את אבא שלו להכריז עלי כמנצחת!

סברינה: אני בטוחה בזה, קלואי, את מנצחת מלידה! העיצוב שלך יעיף לכולם את הפוני!

קלואי: (מסתכלת על אליה ומרינט בערמומיות) ועוד איך... ברגע שאניח את ידי על המחברת שלה!

"ברצינות, קלואי?" מרינט שאלה את הדמות שעל המסך. 
"שתעשה משהו בעצמה לשם שינוי!" אמרה אליה בזעף. 
אדריאן נאנח.
גבריאל הסתכל על המסך במבט מהורהר. 

אליה: (למרינט) יש לך רק תשע שעות עד התצוגה!

מרינט: (בלחץ) שיואו! אני הולכת לגן ההשראה, נתראה אחר כך- או!

היא מתנגשת בקיר ורצה משם.

מרינט: אני בסדר, אני בסדר. אני- אה!

היא מבינה שהיא הלכה בכיוון הלא נכון והולכת לפניה הנכונה.

אליה צוחקת.

*מעברון של החיפושית המופלאה*

החלון המכאני נפתח בחדרו האפל של עש לילה.

"מה?" התפלאה מרינט, "עוד לא ראינו אף אחד כועס! למה אנחנו שוב רואים את החדר המקולל הזה?" 
"אל תדאגי לעש לילה, הוא יודע מה הוא עושה בעבודה המחרידה שלו," אמרה אליה. 
היא התמקדה במסך, נחושה למצוא את זהותו של עש לילה.

עש לילה: הגיע הזמן למצוא את הקורבן הבא שלנו, אקומות מרושעים שלי, ולתפוס את החיפושית ואת החתול השחור... המופלאים שלהם יהיו שלי!

מרינט יושבת מול מגדל אייפל ומציירת במחברתה.

יונים חגות מעל מגדל אייפל.

מרינט מתחילה לרשום כובע באולר עם עיצוב שמזכיר את מגדל אייפל, אך אז היא קורעת את הדף ומתחילה מחדש בדף אחר.

מרינט: וואו, קשה להיות יצירתית תחת לחץ.

טיקי: מרינט, את מצילה את העולם תחת לחץ, עיצוב הכובע יהיה לך קל כמו שלהוריך קל לאפות עוגה!

מרינט: הממ.. כובע עוגה- גם אופנתי וגם טעים!

השתיים צוחקות.

מרינט ממשיכה לנסות עיצובי כובעים שונים-

עיצוב של חיטה, עיצוב של חיפושית על פרח, עיצוב של מפתח סול ותוים, עיצוב של אריזת מתנה, עיצוב פרחוני.

"לכל אחד מהעיצובים האלה יש פוטנציאל," אמר גבריאל, "אולי חוץ מזה של החיפושית, הוא לא מתאים לכובע באולר.

אבל את אכן מעצבת היטב, מרינט, יש לך גם כישרון וגם ידע."
"תודה, אדון אגרסט," אמרה מרינט, מוחמאת ומעט נבוכה, "עכשיו אני חושבת שאולי לא הייתי צריכה לקרוע את האחד עם החיטה..." 
פלאג פיהק בקול. 
"אתם יודעים מה שמעתי?" הוא אמר למרינט ולגבריאל, "בלה בלה, קשקושים אופנתיים, בלה בלה, קשקוש עיצובי משהו."
גבריאל ואדריאן הזעיפו אליו את פניהם. 

ערימת הדפים המקומטים שלידה הולכת וגדלה.

מרינט נאנחת.

לפתע היא מבחינה באדם שמסתובב בקרבת מקום, המהלך כשידיו על גבו והוא מחקה בתנועותיו ובקולות שהוא מפיק מפיו את היונים המהלכות סביבו.

הוא מתיישב על ספסל ושורק במשרוקית עץ, משמיע דרכה צלילים הדומים לקריאות היונים.

היונים מתקבצות סביבו.

יונה חולפת ליד ראשה של מרינט בדרכה אליו.

האיש מדבר אל היונים: שלום לכם, שלום לכם! (משליך זרעים אל היונים) איזה אחר הצהריים נפלא!

אחד היונים נוחת על ידו.

האיש מדבר אליו: אדגר, כמה אלגנטי! (תוחב גרגיר למקורו, אדגר מעופף מעט באויר ונוחת שוב על ידו של האיש.) נפלא! כל הכבוד לך!

שוטר מתקרב אל האיש ומבריח את היונים בהליכתו.

השוטר: (ליונים) 'תחפפו, עכברושים מכונפים!

(לאיש) כמה פעמים עלי להגיד לך, מר רמייה, אסור להאכיל את היונים! (מרים את שקית הנייר שבה נמצאים הגרעינים) זה אסור בהחלט!

מרינט מביטה במתרחש מרחוק, מעט עצובה.

השוטר: אם כולם יאכילו אותם, הם ישאירו את הלכלוך שלהם בכל מקום!

מר רמייה: מי יאכיל את היונים המסכנות שלי?

השוטר: כל שומרי הפארקים מכירים אותך, מר רמייה, הורחקת מכל הפארקים בפריז! אם לא תעזוב, אני אקרא לרשויות! הו, רגע, הרשויות זה אני.

עוף מכאן!

מר רמייה קם והולך משם, אבל וחפוי ראש.

מרינט: אויש, אני מרחמת על האיש הזה...

טיקי: (בהתפעלות) איזה טיפוס מיוחד, ממש כמו... ציפור אנושית! כל מה שהוא צריך זה מעיל נוצות כדי להשלים את המראה.

מרינט: מעיל נוצות.. (חושבת לרגע ומחייכת) רעיון נחמד, טיקי!

היא ניגשת במרץ מחודש לעבודה.

"הקוואמי שלך נתנה לך את ההשראה," אמר גבריאל בהבעה מהורהרת, "מאוד מעניין."
"אולי נתתי לה את ההשראה, אבל זה היה הראש היצירתי שלה שהפך את ההשראה לרעיון," אמרה טיקי לגבריאל, "לא כל אחד יכול לעשות את זה."
"אני יודע את זה, קוואמי של היצירה" אמר גבריאל, "אני מעריך את היכולת של העלמה מרינט להשתמש בהשראה שהיא מקבלת."

*מעברון נוסף של החיפושית המופלאה*

מר רמייה מתיישב בעצב על ספסל ליד קיר לבנים.

יונים מנקרות על הרצפה לידו.

רואים שוב את עש לילה בחדרו.

עש לילה: מר רמייה האומלל... תחושת אי הצדק.. טרף קל כל כך עבור האקומה שלי!

הוא פותח את כף ידו ופרפר לבן נוחת עליה.

הוא משחיר את הפרפר והופך אותו לאקומה שמתעופף לו דרך החלון.

עש לילה: עוף לך, אקומה קטן, הפוך אותו לרשע!

"איש מסכן," אמרה מרינט ברחמים, "לא הגיע לו להפוך לרשע."

האקומה מגיע אל מר רמייה וחודר אל משרוקית העץ שלו.

מר רמייה מרים את ראשו, הבעה כעוסה על פניו.

העור סביב עיניו נעשה אדמדם ומסגרת ורודה בצורת פרפר מופיעה מול פניו.

עש לילה: (גם כן עם מסגרת ורודה מול פניו) מר יונה, אני הוא עש לילה.

לא השוטר הזה ולא אף אחד משומרי הפארק אמורים למנוע ממך לטפל בחברים שלך. מה פריז תהיה בלי היונים שלה? מה היונים יהיו בלעדיך?

מר רמייה מצחקק צחוק נבזי.

ערפל- דיו שחור- סגול מתפשט מהמשרוקית אל גופו.

כשהערפל נעלם, מר רמייה לבוש במעיין בגד גוף מלא, שחור ואפור עם ברדס הדוק, ורוד-סגול סביב ראשו ולרגליו מגפיים ורודים.

הוא נעמד על הספסל ומתחיל לקרוא בקול רם ובמרץ קריאות הדומות לקריאות היונים, ת בתנועות תואמות.

הוא קופץ ורץ, מנופף בזרועותיו כאילו הן כנפיים.

"הוא טיפוס לא רגיל," העיר אדריאן. 

קלואי מסתכלת על מרינט ממרחק מה.

אז היא מפנה את ראשה ומסמנת בשקט אוקיי לסברינה, שמאשרת את קבלת המסר באגודל מורם ומתקרבת מעט אל מרינט בגניבה.

מרינט: יש!

היא מרימה את מחברת הרישום שלה כדי להסתכל על יצירתה: רישום נאה של כובע המכוסה בדוגמת נוצות ומעוטר בנוצה.

סברינה מצלמת את הרישום בפלאפון שלה, מחייכת לעצמה והולכת משם.

"איך היא מעזה?" רשפה אליה. 
"זה בסדר, אליה," אמרה מרינט בשלווה, "זה ההפסד שלה שהיא בוחרת לציית לקלואי ולגנוב ממני את העיצוב, הרי אני הגנתי על עצמי ממעתיקנים."

טיקי: (למרינט) יופי של כובע!

מרינט: תודה, טיקי!

סברינה ניגשת אל קלואי עם הפלאפון בידה ומראה לה את התמונה.

סברינה: אנחנו מגניבות כל כך!

קלואי: אנחנו? (חוטפת מידה את הפלאפון)

סברינה: אה, כן, סליחה, את כל כך מגניבה, קלואי! מתי אנחנו –אה, את תכיני את הכובע?

קלואי: ואהרוס את הציפורניים שלי? ברור שלא! אבא'לה ישלם למישהו שיעשה את זה.

היא הולכת משם וסברינה בעקבותיה.

מרינט עכשיו בחדרה, מתחילה להכין את הכובע עצמו.

בתהליך ההכנה היא בטעות דוקרת את אצבעה במחט ומתחילה מיד למצוץ אותה כדי להרגיע את הכאב.

טיקי הולכת על השולחן עם תפוח בידה, אך היא מועדת על סליל חוט.

התפוח נשמט מידיה ומתגלגל אל כף ידה של מרינט, שמרימה אותו, מחייכת אל טיקי, צוחקת ונוגסת בתפוח.

טיקי השרועה על השולחן עדיין מחייכת אל מרינט בחזרה ומצחקקת.

"זה כל כך כיף לראות את שתיכן יחד," אמרה אליה בחיוך, "אתן חברות כל כך טובות שזה כמעט גורם לי לקנא."
"אל תדאגי, אליה, את החברה הכי טובה של מרינט," אמרה לה טיקי, "אני יותר כמו חיית מחמד."
"את עתיקה יותר ממצרים, טיקי, " הזכירה מרינט לקוואמי שלה, "יותר הגיוני שאני אהיה חיית המחמד שלך."
"נכון," הסכים פלאג, "אנחנו הקוואמים מהווים הרבה יותר מאשר חיות מחמד!"

זמן מה עבר, מרינט בוחנת את הכובע שלה, שנראה גמור.

אבל אז היא נראית מודאגת ומתחילה לחפש דבר מה במגירות ומתחת לשולחן.

טיקי: מה את מחפשת?

מרינט: נוצה! שכחתי לקחת נוצה של יונה בשביל הכובע, חייבת להיות בו נוצה!

מרינט רצה במהירות אל מגדל אייפל ומגיעה למקום בו ישבה קודם, מבריחה כמה יונים.

נוצות נשארות במקום בו עמדו היונים ומרינט מרימה אחת מהן.

מרינט: יש!

היא מתחילה לרוץ בחזרה ובדרכה היא בטעות מתנגשת בשוטר, שמרים גבה לעומתה.

מרינט: אה.. מצטערת, אדוני השוטר, סליחה, אה..

היא מתרחקת משם.

השוטר מסתובב ומביט בה הולכת, ואז הוא מחייך לעצמו.

הוא מתחיל ללכת לכיוון גרם מדרגות, אך לפתע מוטל עליו צל גדול ונשמע קול משק כנפיים המוני.

השוטר מביט לאחור בבהלה ופולט צעקה.

ואז הוא נעלם, והיכן שעמד קודם נושרות נוצות אל הקרקע.

"טוב, זה די מפחיד," אמר אדריאן, "אילו נינו היה פה אולי הוא היה אומר שיש בזה דמיון לסרטי אימה."

נשמע צליל צפירת מכוניות, מרינט יושבת בחוסר סבלנות באוטובוס שלא זז.

יונה נוחתת על רמזור שהאור בו כבר התחלף לירוק.

מרינט: נו כבר, אי אפשר לנסוע מהר יותר?

היא קמה ממושבה והולכת אל תא הנהג.

הנהג: מצטער, חברים, יש לנו פה בעיה...

מהחלון הקדמי ניתן לראות שהתנועה חסומה על ידי מכוניות ואוטובוסים שחונים על הכביש בזויות משונות.

יונים עומדות על הכביש בפער שבין הרכבים.

הנהג: תצטרכו לרדת מהאוטובוס עכשיו.

דלתות האוטובוס נפתחות ומרינט מתחילה לרדת משם.

כשהיא מנסה להניח את רגליה על הכביש, יונים רבות מקדמות את פניה.

"רק מלראות את כל היונים האלה אני רוצה להתעטש," התלונן אדריאן. 

מרינט: או! הה, זה.. מוזר...

היא איכשהו מצליחה לפלס את דרכה בין היונים.

היא נעמדת מול מסך ציבורי המשדר חדשות.

נדיה שאמק: השתלטות יונים על פריז! זאת דגימה בלבד מהצרות הרבות העוברות על הרשויות ברגעים אלו.

על המסך מוצגת תמונה של רכבת העוצרת בגלל יונים העומדות על פסי הרכבת.

עיניה של מרינט נפערות בתדהמה.

נדיה שאמק: כן. הודיעו לי כעת שאדם בשם מר יונה עומד לשאת נאום כעת.

על המסך נראה צילום לא איכותי במיוחד שמתמקד כעבור זמן מה במר יונה שעומד על מגדל אייפל.

מר יונה: הוהוהו (צוחק) זה יום עצוב, תושבי פריז!

(משמיע קולות של יונה) צר לי להפריע לשגרת יומכם, אבל פריז שייכת ליונים כעת! פלאפ פלאפ! רוו, רולולולולו!

מתחילה מנגינת ההשתנות של החיפושית המופלאה.

מרינט מזדרזת להסתתר בתחנת הרכבת התחתית.

מרינט: (פותחת את הטיק של טיקי) פריז זקוקה לנו.

"סוף כל סוף החיפושית המופלאה נכנסת לתמונה," אמרה אליה בשמחה, "קדימה, אחות, תראי לו מה זה!" 

טיקי עפה בשמחה אל העגיל של מרינט.

מרינט: טיקי, נקודות! יאי!

היא משתנה לליידיבאג ורצה במהירות, קופצת במיומנות בין גגות העיר.

היא נעצרת לרגע ומביטה מעלה, רואה את היונים מתקדמות לכיוון מסויים עפות במבנים הנראים בצורה מדויקת להפחיד כמו מטוסים.

ליידיבאג: זה אפילו מוזר יותר מאשר מוזר.

החתול השחור: (שכוב על מקום גבוה יותר בגג) לא בשביל זוג יונים כמונו.

לפתע הוא מתעטש ומתגלגל אל תחתית הגג.

הוא קם על רגליו.

החתול השחור: אני אלרגי לנוצות. (מתעטש)

ליידיבאג: (בחיוך) זה מועיל מאוד.

החתול השחור: ספרי לי על זה.

(עומד להתעטש אך מצליח לעצור את עצמו) הציפורים האלה הן רק חלק מהבעיה. כל שומרי הפארקים בפריז נעלמים בזה אחר זה!

ליידיבאג: מוכרחים למצוא את מר יונה בהקדם האפשרי!

החתול השחור: איפה נמצא אותו?

ליידיבאג: הממ.. אני לא יודעת איפה נמצא אותו, אבל אני כן יודעת איפה הוא ימצא אותנו.

"הו, בטח עכשיו תהיה לך תכנית גאונית," אמרה אליה בשמחה.

רואים את החתול השחור והחיפושית בפארק, החתול השחור חבוש כובע משטרה כחול ושורק לעצמו את המנגינה של ההמנון הצרפתי.

"איזו תכנית גאונית," הגיבה אליה בלשון סגי נהור ובנימה מאוכזבת.
"חכי ותראי," ענתה מרינט בחיוך.

כשהוא מסיים, הוא מתחיל לזמזם את המנגינה שוב והפעם הוא גם רוקד.

ליידיבאג: תתנהג בטבעיות או שהוא לעולם לא יגיע!

החתול השחור: (תוך כדי ריקוד בהליכה לאחור) מה זאת אומרת, אני טבעי לגמרי!

יון אחד מביט בו לרגע ואז עף משם.

הוא עף אל מר יונה, נוחת על זרועו ומשמיע לו כמה צלילים.

מר יונה: החיפושית והחתול השחור? כל הכבוד לך, ידידי! הינים ישלטו בכל. (נותן ליון לעוף) הכוח ליונים!

הוא משמיע כמה קולות של יונה ואז הוא נישא אל השמים על גבי קבוצה של יונים, צוחק צחוק מרושע.

החתול השחור ממשיך להלך בפארק.

ליידיבאג: איפה הוא? הוא כבר היה אמור להגיע.

לפתע נשמע משק כנפיים והחתול השחור מתעטש.

יונים רבות מגיעות אל המקום, מתקבצות בצורת כדור ומסתערות על החתול השחור.

ליידיבאג: מה ל-

היא מתחילה לרוץ בעקבות היונים שנושאות את החתול השחור משם, מסחררת את היו-יו שלה ומזנקת בין הבניינים בעקבותיהם.

לבסוף היונים מנחיתות את החתול השחור על אחד הגגות, יחד עם מטר נוצות.

החתול השחור מתעטש ומסתכל סביבו.

הוא בלי כובע השוטר עכשיו.

יונים עומדות על המעקה וצופות בו.

החיפושית מתקרבת לשם.

החתול השחור: איפה מוח הציפור הזה, מר יונה?

ליידיבאג: הוא בטח כאן, באזור.

מר יונה מביט בהם ממרחק מה, נישא על גבי קבוצה של יונים.

"מה הוא זומם?" תהתה אליה. 

מסגרת בצורת פרפר מתהווה שוב מול עיניו ועש לילה מדבר אליו.

עש לילה: אם אתה רוצה להחזיר את פריז ליונים, עליך לפטור את העיר משני המזיקים האלו.

מר יונה מחייך והמסגרת נעלמת.

הוא שורק במשרוקית הציפורים שלו.

היונים מתעופפות סביב החיפושית והחתול השחור.

ליידיבאג: אולי השתגעתי אבל אני מרגישה כמו אוכל לציפורים פתאום.

החתול השחור: יש לך רעיונות מבריקים, חיפושית?

ליידיבאג: אתה החתול, אתה לא אוכל את אלה לארוחת הבוקר?

"ברור שלא, אני לא יכול להיות אלרגי לארוחת הבוקר שלי!" ענה אדריאן. 

מספר יונים מנחיתות על השניים כלוב וכולאות אותם.

ליידיבאג: תראה!

היונים מפסיקות לחוג סביבם במעגל והן נוחתות על הרצפה.

מר יונה: שלום לכם! איש לא יעצור אותי.

מסגרת בצורת פרפר שוב נוצרת מול עיניו.

עש לילה: מצוין.עכשיו, קח את המופלאים שלהם. 

מר יונה: רו! רוו! המופלאים שלכם, תנו לי אותם! או שתחושו את זעמם של ידידי המכונפים!

החתול השחור: אה?

מר יונה שורק במשרוקיתו והיונים שעומדות על הכלוב קופצות עליו כמה פעמים בתיאום.

היונים שעל הקרקע מפנות את אחוריהן אל החיפושית והחתול השחור.

מר יונה: (משמיע קול של יונה) בספירה עד שלוש, היונים האהובות שלי יפתחו באש!

תוכלו להציל את עצמכם אם תתנו לי את המופלאים שלכם! אחת, שתיים..

ליידיבאג: חתול שחור, הסורגים!

חתול שחור מחייך.

החתול השחור: חתולגאן!

הוא נוגע בסורגים, גורם להם להחליד ולהישבר.

"מה דעתך על האופן בו שברתי את הסורגים הפעם, פלאג?" שאל אדריאן. 
"בסדר, אתה רוצה שאני אדרג את זה כל פעם בסולם של אחת עד עשר?" ענה פלאג.

קיר של סורגים חלודים נופל לכיוון מר יונה, אך לא נוחת עליו.

שני קירות נוספים נופלים וגורמים ליונים לעוף ממקום מושבן.

החתול השחור והחיפושית מתקרבים למר יונה בחיוכים של ביטחון, מסחררים את כלי הנשק שלהם.

מר יונה מתחיל לסגת והוא מקפץ לאחור אל המעקה.

החתול השחור: תראו, תראו, נראה שאיש הציפור שלנו הוא למעשה סתם שפן.

מר יונה: אני? אני לא עף מכאן, אני פשוט תופס שתי ציפורים במכה אחת.

הוא שורק במשרוקית שלו ומפיל את עצמו לאחור.

הוא עולה מעלה בחזרה על כנפי יונים, שמתווספות אליהן יונים נוספות לצורת מזחלת.

מר יונה: חג מולד שמח. (צוחק צחוק מרושע)

קבוצה של יונים עפה לכיוון החיפושית והחתול השחור, שרצים מבעד פתח הדלת המוביל אל הבניין עצמו.

הם סוגרים את הדלת הכבדה והאדומה בדיוק בזמן.

היונים מתנגשות בדלת בעוצמה וגורמות לה להתעקם כלפי פנים בצורה של גוש יונים, אך הדלת לא נפתחת.

"וואו, זה מפחיד," התרשמה אליה, "איך יונים יכולות לעשות את זה?" 
"הן לא," אמרה טיקי, "הן גם לא יכולות להרים אדם באויר בקלות כזאת. בטח עש לילה נתן למר יונה יכולת להגביר את הכח של היונים."
גבריאל הנהן בהסכמה.

החיפושית והחתול השחור מתיישבים באנחות הקלה.

מר יונה: עוד לא סיימתי איתכם.

הוא עף על גבי להקת יונים המסתדרת בצורת מטוס, משמיע קול של יונה וצוחק.

החיפושית והחתול השחור רצים במורד המדרגות.

הטבעת של החתול השחור מהבהבת.

החתול השחור: אני חייב לצאת מכאן לפני שהזהות הסודית שלי תחשף!

ליידיבאג: (בחיוך) כן, לא תרצה להוציא את החתול מהשק.

החתול השחור: חה חה, קורע מצחוק.

הם מגיעים לקומת הקרקע של הבניין- זהו המלון של ראש העיר של צרפת, מר בורז'ואה, הממהר לכיוון שני הגיבורים.

מר בורז'ואה: חיפושית, חתול שחור, אני בסכנה גדולה.

אני אפסיד סכום עתק אם האורחים שלי יעזבו את פריז, אתם תיפטרו מהיונים האלו, נכון?

החתול השחור מבחין כי טבעתו מהבהבת שוב והוא רוקד במקום מרוב לחץ.

החתול השחור: ברור שניפטר, אבל לפני שנעשה זאת, אני ממש צריך...

מר בורז'ואה: ממש צריך.. הבנתי! גש לסוויטה המלכותית.

משרת ממתין לחתול השחור ליד מעלית.

מר בורז'ואה: יש שם את מה שאתה צריך! אבל אולי תרצה עוד משהו?

החתול השחור: הו, אין צורך. בעצם, אפשר גבינת קממבר?

הדלתות של המעלית נסגרות ומר בורז'ואה מסתכל בבלבול על החיפושית. היא מושכת בכתפיה.

"הו, אדריאן המתוק שלי, הוא דאג שיהיה לי מה לאכול," אמר פלאג בחיוך. 
אדריאן חייך אליו. 

המשרת מכניס את החתול השחור לסוויטה והחתול השחור סוגר את הדלתות מיד.

החתול השחור: מצטער, סליחה, מקרה חירום!

נשמעת דפיקה על הדלתות והחתול השחור פותח אותן.

המשרת: איך אתה מעדיף את הקממבר?

החתול השחור: נוזלית! (טורק את הדלתות)

נשמעת שוב דפיקה על הדלתות והחתול השחור פותח אותן שוב.

המשרת עומד עם מגש בידו.

משרת: קממבר לא מפוסטרת בת שנתיים.

החתול השחור: תודה!

הוא חוטף את המגש עם הקממבר, טורק את הדלתות ונשען עליהן.

החלק האחרון בסמל הכפה על הטבעת שלו מהבהב והחתול השחור חוזר להיות אדריאן.

פלאג נפלט מן הטבעת בצעקה ונוחת על המיטה בסוויטה, שלמרבה השעשוע יש עליה בובה בצורת חיפושית.

פלאג: (בדרמתיות) אני מותש, הגוף המסכן שלי, אני לא יכול להזיז שריר!

אדריאן מתקרב אליו בחיוך ומניח מולו את המגש הכסוף העגול והמכוסה.

אדריאן: רוצה להתערב?

הוא מסיר את המכסה וחושף גלגל כמעט שלם של גבינת קממבר מהבילה.

פלאג עובר לתנוחת ישיבה ואז קופץ אל הגבינה ומלטף אותה בידו.

פלאג: מסריחונת שלי..

הוא מתחיל לטרוף את הגבינה.

"אוי, פלאג," נאנחה טיקי, "זה לא בריא להתאהב בגבינה."
"נכון," אמר אדריאן וחיוך זחוח התפשט על פניו, "אבל להתאהב בקוביית סוכר לעומת זאת..." 
טיקי נראתה כאילו היא עומדת להסמיק אלמלא היתה אדומה לחלוטין בכל מקרה. 
"תפסיק לדבר שטויות, אדריאן!" קרא פלאג, "קוואמים לא מתאהבים, רק בני אדם עושים את השטות הזאת!"

אדריאן: בתיאבון, גבר, החיפושית זקוקה לעזרה!

החיפושית יוצאת ממעלית אל אחת הקומות.

ליידיבאג: יופי, כאן יהיה נוף הרבה יותר טוב.

היא מתבוננת דרך החלון ביונים שעפות בקבוצות דמויות כדורים לכיוון מסוים.

ליידיבאג: מוזר, היונים עפות לאותו כיוון.

כובע של שוטר נופל בין היונים.

ליידיבאג: כדאי שאעקוב אחריהן.

המעלית נפתחת והחתול השחור עומד בה.

החתול השחור: אני מחכה רק לך, חיפושית!

היא נכנסת אל תוך המעלית.

ליידיבאג: בוא נזוז!

השניים עוקבים אחרי היונים לבניין כלשהו.

ליידיבאג: אז כאן מר יונה מחזיק בכל שומרי הפארקים שהוא חטף...

החתול השחור: מוזיאון גרנד פלה!

הוא עומד להתעטש אך החיפושית מניחה את אצבעה מתחת לאפו.

החתול השחור: מכ"ם היונים שלי עובד שעות נוספות.

ליידיבאג: או שהמכ"ם שלך עובד קשה או שמר יונה הותיר את השומרים ללא השגחה!

החתול השחור: בואי נשלח את החתול לצוד יונים (מתחיל להתקרב אל פתח הבניין).

ליידיבאג: (עוצרת אותו) רק רגע, מיצי, זה... קל מדי. יש לי תכנית!

היא מתחילה לרוץ בכיוון ההפוך לזה שהחתול השחור התחיל ללכת אליו והוא מצטרף אליה.

יונה מביטה בהם ומתעופפת אל תוך המוזיאון.

"היא מרגלת!" קרא אדריאן.

מר יונה: תזמון מושלם! כמה נפלא! אנחנו מוכנים לקבל את פניהם, יקירי.

הם עומדים ליפול היישר למלכודת שלי.

(היונה נוחתת על זרועו והוא מלטף אותה. מסגרת ורודה  בצורת פרפר מופיעה מול פניו) בקרוב מאוד תקבל את המופלאים שלך, ידידי.

עש לילה עונה לו מחדרו דרך מסגרת זהה.

עש לילה: אני מחכה בקוצר רוח, ידידי המכונף.

מר יונה מגחך ברשעות.

החיפושית והחתול השחור רצים על גג המוזיאון.

ליידיבאג: אם נהרוס את המשרוקית נוכל לתפוס את האקומה שלו.

השניים מביטים במר יונה מלמעלה דרך הגג השקוף.

ליידיבאג: בסדר. פתח את החלון, אני אתפוס אותו ואמשוך אותו אל הגג, אז תרחיק ממנו את המשרוקית.

החתול השחור: קדימה, אני מרגיש מוכן לפרוש כנפיים.

הוא פותח את החלון ונוצות עפות לעברו, מה שגורם לו להתעטש.

ליידיבאג שולחת את היו-יו שלה לעבר מר יונה אך מפספסת.

מר יונה מביט בהם.

ליידיבאג: איבדנו את גורם ההפתעה.

השניים קופצים מטה, אל מול מר יונה, הקופץ מטה כך שהיונים שלו תופסות אותו.

הגיבורים קופצים מטה ורודפים אחריו.

הוא משמיע קולות של יונה ושורק במשרוקית שלו.

היונים מתקרבות אליו.

מר יונה: בואו אלי, יקירי, התקרבו! יש לי עסק לא גמור איתכם!

כדור של יונים מתקבץ סביב שני אגרופיו של מר יונה.

החתול השחור: לכבוד הוא לי.

"לכבוד הוא לי לקבל את ההזמנה," אמרה לפתע ג'ינג'ית 266, "אופס, סליחה, טעות בפאנדום, לא משנה.

אבל אף פעם אל תבטחו בדאי לי!"

מר יונה מטיח יונים בחתול השחור, שנהדף עד לכלוב בו מוחזקים השוטר ושומרי הפארק.

החיפושית מביטה בו בדאגה ונהדפת גם היא.

השוטר: תוציאי אותנו מכאן, חיפושית!

מר יונה מתקרב אליהם עם אגרופי הציפורים שלו, מגחך ברשעות.

ליידיבאג: קמע המזל!

היא מניפה את היו-יו שלה מעלה ומקבלת מטבע שטוח שבמרכזו עיגול אדום עם חמש נקודות שחורות.

ליידיבאג: מטבע? מה אני אמורה לעשות בזה?

היא מביטה סביבה והכל נעשה אפור.

התקן של מתכת קרוב לתקרה מהבהב באדום עם נקודות שחורות וכן מכונה לממכר חטיפים והמטבע בידה של ליידיבאג.

מר יונה: (מניף מעלה כדור של יונים) אין לך שום סיכוי לברוח...

הוא משליך את היונים על ליידיבאג והיא מחליקה בשכיבה על הרצפה וכורכת את היו-יו שלה סביב קרסולו של מר יונה.

היא רצה, קופצת אל התקן המתכת שהבהב מול עיניה קודם לכן, כורכת סביבו את חוט היו-יו וקופצת מטה.

היא ניגשת בנחישות אל מכונת החטיפים מכניסה את המטבע לחריץ, ולוחצת על אחת האפשרויות שבתפריט.

אל המגרה שבתחתית המכונה נופלת חבילה של פופקורן.

החיפושית לוקחת אותה.

ליידיבאג: חתול שחור!

היא זורקת אל שקית הפופקורן גבוה באויר.

החתול השחור זורק את המוט שלו אל השקית והיא נפתחת בעודה באויר ופופקורן נופל על מר יונה.

ליידיבאג: זמן לאכול, יונים!

היונים עפות אל מר יונה כדי לנקר מגופו את הפופקורן.

מר יונה: לאאאאאא!

"אאוץ'," אמרה אליה בהזדהות, "זה נראה כואב לקבל נקירות מכל כך הרבה ציפורים."
"הנבל הזה גרם לי להתקף אלרגיה נוראי, זה הגיע לו," אמר אדריאן. 

ליידיבאג מושכת ביו-יו שלה ובכך גורמת למר יונה, שהיו-יו עדין כרוך סביב קרסולו, לעלות אל ההתקן בתקרה.

המשרוקית שלו נופלת מטה.

מר יונה: המשרוקית שלי! לאאאא!

ליידיבאג: חתול שחור, תפוס אותה!

החתול השחור מרים את המשרוקית, אך אז הוא מתעטש ומעיף אותה באויר בתנועה לא רצונית.

ליידיבאג משחררת את היו-יו שלה ורצה לתפוס את המשרוקית.

מר יונה משתחרר ורץ לכיוון המשרוקית.

החתול השחור מפסיק ללקק את עצמו ורץ גם הוא לכיוונה.

"הי!" קראה אליה, מה שעצר את ההקרנה, "אדריאן הרגע ליקק את עצמו?" 
"לא," הכחיש אדריאן, אך התמונה הקפואה על המסך הסגירה אותו. 
"טוב, לפעמים המופלא של החתול גורם לי להתלקק," הודה אדריאן, "אבל זה הגיוני לגמרי, נכון?" 
שאר יושבי הקולנוע הסתכלו עליו במבטים משונים. 
"לא," הבהיר פלאג. 
אדריאן נראה מודאג.

שלושתם מזנקים לעבר המשרוקית.

הם גומרים כך שכף היד של מר יונה מונחת על המשרוקית, עליה מונחת ידו של החתול השחור ועליה מונחת יד החיפושית.

ליידיבאג תופסת את כף ידו של החתול השחור ומנחיתה אותה בעוצמה על כף ידו של מר יונה, גורמת לו לשבור את המשרוקית.

ליידיבאג: יש!

החתול השחור אוחז בידו בכאב ומר יונה מתעלף.

האקומה יוצא מבין שברי המשרוקית.

ליידיבאג: אתה סיימת לעשות צרות, אקומה קטן. זמן לעקור את הרשע! תפסתי. להתראות, פרפר נחמד. החיפושית המופלאה!

בטקס הקבוע שלה היא מלבינה את הפרפר ומתקנת את כל הצרות.

מר יונה חוזר להיות מר רמייה.

מר רמייה: הא? מה קרה? איפה אני?

החיפושית והחתול השחור: תנ/י אגרוף!

עש לילה עומד בכעס בחדרו.

עש לילה: יונים ארורות... חיפושית ארורה! אני אהרוס אותך, את כולכם!

הוא נוהם בכעס והחלון נסגר.

*מעברון של החיפושית המופלאה*

מרינט מתיישבת בכיסא במסתובב הורוד שבחדרה.

מרינט: אין זמן לבזבז, יש לי פחות משעה!

היא ממשיכה את העבודה שלה על הכובע.

בבית הספר כבר מציגים את הכובעים.

ג'וליקה ורוז עומדות מול כן ועליו כובע עם גלגלי שיניים ודברים דומים, סברינה וקלואי מול כובע הזהה בעיצובו לזה של מרינט.

אליה עומדת ליד כן ריק, מנסה להתקשר למרינט אך לשווא.

אליה: איפה היא בדיוק?

נטלי נכנסת אל שטח בית הספר וניגשת אל המנהל.

נטלי: שלום, אדון דמוקליס, אני העוזרת האישית של אדון אגרסט, נטלי.

ליד המנהל עומדים אדריאן ונינו.

אדון דמוקליס: שלום, גבירתי. סלחי לי, אבל היכן אדון אגרסט?

היא מציגה למנהל טאבלט ובו פניו של גבריאל אגרסט מופיעים בשיחת וידאו.

גבריאל: אני כאן.

אדון דמוקליס: אה! שלום, אדון אגרסט. ברוך הבא לבית הספר שלנו.

נטלי מציגה לגבריאל את בית הספר דרך הטאבלט.

גבריאל: אדריאן, לווה את נטלי.

קלואי: (בהתלהבות) הו, הנה אדון אגרסט! הוא מגיע לכאן!

השתיים נעמדות ברשמיות ליד הכובע שלהן.

אדריאן, נטלי ואדון דמוקליס מגיעים לבחון את הכובע של רוז וג'וליקה.

אדון דמוקליס: כפי שאתה רואה, אדון אגרסט, התלמידים שלנו השקיעו את מירב המאמצים בפרויקט הזה.

מרינט מגיעה בריצה אל אליה עם קופסה ורודה וגלילית בידה.

היא מציבה אותה על הכן המרובע והסגול.

אליה: איפה היית? הבאת את הכובע?

מרינט: כן, הנה.

היא מוציאה את הכובע מהקופסה ובכך חושפת אותו.

אליה מסתכלת בכובע במבט לא מרוצה.

אליה: אבל.. הוא בדיוק כמו של קלואי!

מרינט: מה?!

היא מביטה בכובע של קלואי שאכן יש לו אותו עיצוב:

אותה דוגמת נוצות דמוית קשקשים כמעט, אותו פפיון קטן, מעוטר בנוצה, אותם צבעים ואותו עיטור מסולסל וזהוב.

"טוב, מי שזה לא יהיה שאבא של קלואי שילם לו עשה עבודה טובה!" התפעלה טיקי.
"עבודה טובה בלהעתיק," הגיבה מרינט,

"לא רק שהוא עשה את העיטור המסולסל בדיוק כמו שעיצבתי אותו, הוא גם עשה אותו באותו צבע!" 

קלואי: (לגבריאל) הי, אדון אגרסט! (קדה קידה) אני קלואי בורז'ואה, אתה מכיר את אבא שלי, אנדרה בורז'ואה, ראש העיר?

מרינט: (נוהמת בכעס) גנבת קטנה ומפונקת!

אליה: רוצה שאני אטפל בזה?

מרינט: אני חושבת שאני יכולה להתמודד עם זה. (מחייכת בערמומיות)

מר דמוקליס, אדריאן ונטלי עם הטאבלט שדרכו גבריאל צופה במתרחש מגיעים אל הכן של מרינט ושל אליה.

גבריאל מתבונן בכובע ומזעיף את פניו.

גבריאל: הראי לי שוב את הכובע של העלמה בורז'ואה.

נטלי מצייתת.

גבריאל: (בנוקשות) האם זאת בדיחה?

קלואי: (בתדהמה מזויפת) לא הוגן! מרינט העתיקה ממני את העיצוב, זאת שערוריה! איך יכולת לעשות את זה? (מזייפת בכי)

גבריאל מביט בה בגבה מורמת.

ג'ינג'ית 266 צחקה בקול. 
"לראות אותך מרים גבה בגלל השטויות של קלואי, גבריאל, זה מה שאני צריכה בשביל חיים ארוכים ושמחים," היא אמרה לכשנרגעה מעט. 
"תודה.. אני מניח," אמר גבריאל.

מרינט: (בחיוך ובביטחון) אני מתנצלת על אי הנעימות, אדון אגרסט, אבל אני יכולה להוכיח שכובע הבאולר הזה הוא עיצוב מקורי שלי.

נטלי מפנה את הטאבלט לכיוון מרינט.

גבריאל: בבקשה.

מרינט: כל דבר בכובע הזה נעשה בעבודת יד, מהרקמה והתפירה של הסרט ועד השוליים שלו.

את הכל עשיתי בעצמי.

קלואי מתנשמת, מעט מודאגת.

מרינט: ולסיום, יש ייחודיות שרק המעצבת האמיתית יודעת עליה.

היא הופכת את הכובע ומציגה את הסלסול הזהוב.

מרינט: החתימה שלי.

 ואכן, בין פיתולי הזהב מסתתרות אותיות שמה של מרינט בכתב מחובר ונאה.

גבריאל מתבונן בעיון וקלואי מפילה את הכן מרוב בהלה.

כולם פונים להסתכל על הכובע שנפל ורואים שגם עליו בקישוט המסתלסל מסתתר שמה של מרינט.

קלואי בורחת משם בבושה.

קלואי: אבא'לה!

גבריאל (למרינט) יצירה מרשימה ביותר. בהחלט יש לך את המגע של מעצבת אמיתית, העלמה...

אדריאן: מרינט.

גבריאל: ברכותי על היצירה שלך, העלמה מרינט. את המנצחת.

מרינט: (תוך כדי כמה קידות) תודה לך, תודה לך, תודה לך!

גבריאל: אדריאן יחבוש את הכובע שלך בסשן הצילומים הבא שלנו.

אדריאן קורץ למרינט.

הוא נוגע בידה המחזיקה את הכובע והיא מרימה את מבטה אליו.

אדריאן: כל הכבוד, מרינט.

היא מסמיקה ומחייכת אליו.

אדריאן מתחיל לחבוש את הכובע, אך אז הוא מתעטש.

מרינט ואליה מסתכלות עליו בתדהמה.

מרינט ממצמצת פעמיים.

אדריאן: מצטער, אני אלרגי לנוצות.

הוא מתעטש שוב.

מרינט יוצאת מההלם ומחייכת.

מרינט: לבריאות!

"נו באמת," אמר פלאג בחוסר סבלנות, "זה היה הרמז הכי עבה שאפשר ולא פיענחת את זה?" 
"אולי זה בגלל... קסם של קוואמים?" הציעה מרינט ושיפשפה את ערפה במבוכה.

אדריאן: אפצ'י! תודה.

הוא מתחיל להתרחק משם.

אליה מחייכת בשמחה ומרינט קופצת מהתרגשות.

מופיעה מאחוריהם תמונה ענקית של הכובע ומסביבו המון יונים, ומגיעות כתוביות הסיום.

"טוב, חוץ מהקטעים עם העיצובים של מרינט, לא אהבתי את הפרק הזה," התלונן אדריאן,

"זה היה נבל שלא רק גרם לי להתעטש כמו משוגע, אלא גם לרצות לנעוץ לעצמי מזלגות בעיניים. אני מקווה שהפרק הבא יהיה מוצלח יותר."
"בקרוב התקווה שלך תתגשם," אמרה לו ג'ינג'ית 266, "בפרק הבא תהיה מרשעת שאני מאוד אוהבת... "

הפרק הקודם