עולמות מתנגשים

פרק 11 נ.מ סנייפ
***לפני תחילת הלימודים***
"יש בפי חדשות" אמר וולדמורט לאחר שהאספה התחילה "יש לי נכד, הוא קוסם חזק מאוד. לא רק שהקסם בדמו חזק, יש לו מקור קסם נוסף שאינו ידוע לי. אני רוצה שהוא יובא אלי במהירות האפשרית" ליחשש וולדמורט.
מהומה קלה פרצה, האדון התפעל מאוד מיכולותיו של הילד. דבר לא נפוץ במיוחד.
'הוא יודע' חשבתי בבהילות ומיהרתי להסתיר את מחשבותי. ידעתי שאני צריך לספק לוולדמורט מידע נוסף אחרת יתחיל לחשוד בי.
"אדון, דמבלדור מתכנן להביא שבעה ילדים מאמריקה ללמוד בהוגוורטס כתלמידי השנה החמישית. יכול מאוד להיות שהוא חלק מהם. " אמרתי
"מצויין, אם כן הבא אותו אלי במהירות" אמר וולדמורט
"מהו שמו?" שאלה בלטריקס
"שמו של הנער הוא פרסאוס ג'קסון" ענה לה וולדמורט.
"מיהו אביו?" שאל לוציוס מאלפוי בלחש, ככול הנראה רצה לדעת האם הנער טהור דם.
"את זה אתם צריכים לומר לי" אמר והסתלק משם, מותיר לנו משימה חדשה.
*************************************************************************************
נ.מ הארי
אחרי בוקר משעמם לחלוטין של הכנת שיעורי בית הגיעו מבחני הקווידיץ. רון והרמיוני הלכו למגרש לצפות ולעודד אותי.
"אחרי המבחנים אנחנו חייבים לדבר, עליהם" אמרתי לרון והרמיוני והם הנהנו לחיוב.
"רון למה הבאת מטאטא?" שאלתי אותו
"אה, זה. טוב" אמר והביט בי ברצינות "אתם מבטיחים שלא תצחקו?" שאל הנהנתי במהירות, סקרן
"אני... אה, חשבתי שאנסה להתקבל לקבוצה של גריפינדור, בתור שומר. זהו. קדימה. אתם יכולים לצחוק" אמר רון במבוכה
"אני לא צוחק" אמרתי, רון מצמץ בעיניו באי-הבנה
"זה רעיון מבריק, בחיים לא ראיתי אותך משחק בתור שומר, אתה בכלל שווה משהו?"
"אני, לא רע" ענה לי
"כדאי שתזדרז אם אתה רוצה להבחן בכלל" דחקה בו הרמיוני. רון רץ לעבר המגרש ואנחנו מאחוריו.
"אחר צוהריים טוב לכולם" פתחה אנג'לינה "למי שאין מטאטא מוזמן לקחת מהערמה שם" אמרה והצביעה על ערמת מטאטאים שחוקים. "אנחנו נתחיל עם הרודפים"
בזמן שכל מיני ילדים התחילו לעופף ולבצע תרגילים ובי לא היה צורך באותו רגע, הלכתי לשבת ליד הרמיוני.

באיזשהו שלב אנבת' עלתה על המטאטא והתחילה לעוף, זה היה נראה כאילו היא נולדה לעשות את זה. תוך כדי פרסי צרח דברי עידוד לעברה.
"זאת פעם ראשונה שלה על מטאטא?" שאלה הרמיוני בהתעניינות.
שמחתי שפרסי הפסיק לצרוח אבל התעצבנתי שהרמיוני מתחברת עם אנבת' ושאר הילדים המוזרים האלו.
"כן" ענה פרסי בגאווה
"זה קצת כמו הארי, הוא המחפש של הקבוצה. גם הוא הצליח ישר מהרגע הראשון" אמרה. התעצבנתי שהיא משווה אותי אליו
"למה אתה לא נבחן?" שאלה הרמיוני פרסי השתתק לרגע – כנראה כדי לחשוב איך לענות.
"בואו נגיד שיש לי דוד שלא ממש מחבב אותי ואם אני אתעופף באוויר הוא יוכל לרצח אותי" ענה כאילו הכול בסדר. הייתי בטוח שזו בדיחה, התשובה שלו נראתה כל כך מופרחת ותלושה מהמציאות אבל אז נזכרתי שוולדמורט הוא סבו והשתתקתי.

בינתיים כל הרודפים נבחנו ואנחנו ירדנו למטה לשמוע את התוצאות. "הרודפת החדשה" אמרה אנג'לינה "היא אנבת' צ'ייס" לא הספקתי להגיד כלום וכבר פרסי רץ לאנבת', חיבק אותה ונתן לה נשיקה על השפתיים!
"ועכשיו לתפקיד השומר, כל הקבוצה לבוא לכאן." אמרה אנג'לינה ואני התקדמתי לעברה.
"אנחנו נבחן אותם אחד אחד, הרודפות ינסו להבקיע. החובטים," אמרה אנג'לינה וחייכה לעבר פרד וג'ורג' שהבינו את משימתם ללא מילים. "והארי, אני לא אשחרר את הסניץ' עכשיו אבל אני כן רוצה אותך בשמיים"
התחלנו לשחק, היו ילדים שבקושי הצליחו לעלות על המטאטא שלהם. היו כאלה שחסמו חלק מהקליעות וחלק לא, והיו כמה ממש טובים. רון התחיל להבחן, ראיתי שבהתחלה פרד וג'ורג' מרחמים על רון עד שאנג'לינה צעקה עליהם להתחיל לפעול. רון התחיל לא רע, הוא חסם את כל הקליעות אבל ראו את ההיסוס שעל פניו. היו כמה קליעות שרק ברגע האחרון הצליח רון להציל אותם. בסופו של דבר נגמר המבחן של רון והוא הלך לחכות עם שאר המתמודדים.

אחרי רון הגיע ג'ייסון, הוא נראה כאילו נולד על המטאטא והאוויר והוא הבית השני שלו. ג'ייסון חסם את כל הקליעות בקלילות מעצבנת מאוד. נראה כאילו הוא רגיל שמעיפים עליו כדורים ברזל רצחניים, הוא התחמק מהמרביצנים ללא כל קושי.

אחרי שכולם נבחנו נחתנו בחזרה בדשא והלכנו לכיוון קבוצת הנבחנים.
"פעלתם יפה מאוד, היו פה ביצועים מרשימים ביותר אבל השומר שנבחר הוא ג'ייסון גרייס שביצע הצלות נפלאות. כל הכבוד לכולם וערב טוב" אמרה ופנתה לדרכה.
ראיתי את חבריו של ג'ייסון באים אליו בצהלות שמחה. "טוב, לא הפתעת אף אחד אחרי הכול אתה הבן של ז-" אמר פרסי אבל נקטע מאנבת' שחבטה בו.
"שקט פרסי, אסור שידעו" אמרה אנבת'.
החבורה המוזרה הלכה לעבר האולם הגדול לארוחת ערב ועלי ועל הרמיוני נשארה המשימה לנחם את רון.
אחרי רבע שעה נראה רון מעט יותר שמח ואני פתחתי בשיחה.
"אני רוצה לבדוק אם הוא אוכל מוות" אמרתי בנחרצות
"אני לא חושבת שהוא אוכל-מוות, הם נראים מאוד נחמדים אבל ראיתם את כל הדברים המוזרים שקרו לידם?" אמרה הרמיוני
"כן, אפילו בסמטת דיאגון. איך שבהתחלה לא היה להם כסף ואז בא ההרמס ההוא עם השקיקים המוזרים ופתאום היה להם כסף. ובגרינגוטס, איך שכול הגובלינים התלחששו בגלל השקיקים האלו" אמרתי
"בכלל מי קורא לילד שלו הרמס? איזה מין שם זה?" צחק רון
"זה שם של אל מהמיתולוגיה היוונית רונלד. ומה קרה אצל אוליבנדר? היו להם ליבות מאוד מיוחדות, אפילו כמה שבחיים לא שמעתי עליהם. ליבה מנוצת ינשוף? עץ השאול? וליבה מאבן האוניקס, היא ליבה אפלה מאוד. אפילו ליבה של מתכת מכושפת היא נדירה מאוד." אמרה הרמיוני
"ומה עם השרביט של פרסי, מאיזה חומרים הוא עשוי?" שאלתי, מנסה להיזכר
"הוא עשוי מעץ טקסוס, מאותו עץ עשוי גם שרביטו של אתם-יודעים-מי." אמרה הרמיוני
"טוב, זה בהחלט לא מוסיף לו נקודות זכות" אמרתי
"אבל היחוד של השרביט הוא לא העץ אלא הליבה, שערה של האופיאוטאורוס. יצור שלפני העדויות נכחד לפני מאות שנים" אמרה הרמיוני בדאגה
"למה הוא באמת נראה כאילו הוא מכיר את היצור הזה?" שאלתי
"אני לא יודעת" אמרה הרמיוני, משפט שלא אהבה להגיד במיוחד
"גם אתמול בשיעור, עם העכביש. אנבת' לא נראתה בחורה שמפחדת מג'וקים ועכבישים" הוספתי
"אני חושבת שזה הזכיר לה משהו, זוכרים איך היא צעקה שהיא לא מוכנה לחזור לשם? אבל לאיפה?" אמרה הרמיוני
"הבוגארט של פרסי" אמר רון והביט בנו "איך שהוא החליף צורות לכל כך הרבה אנשים. איך אפשר לחיות ובו זמנית לפחד מכל כך הרבה דברים?" אמר והצטמרר.
"ואתמול בלילה, על מה הם דיברו?" שאלתי
"אני מניח שאת זה נגלה כשהגרובר והמאמן הדג' האלו יבואו" אמר רון "אבל בינתיים אולי לא יזיק קצת לעקוב אחריהם"
"אני בעד, והיום אני הולך לבדוק אם יש לו את הקעקוע של אוכלי המוות" אמרתי בנחרצות בציפייה לראות אם משהו מתנגד.
רון והרמיוני הנהנו לחיוב ואנחנו פנינו לחזור לטירה תוך כדי שאנחנו מנסים לדמיין תשובה שתספק אותנו בקשר לכול המסתוריות של שבעת הילדים החדשים.

שקט מוחלט השתרר, שהופר מדי פעם על ידי נחירות מכמה ילדים. התגנבתי על קצות אצבעותיי אל המיטה של רון והערתי אותו בזהירות.
"מה קורה? מה זה?" אמר רון במהירות תוך כמה שניות נזכר בהכול וקם איתי.
בשקט בשקט התגנבנו אל המיטה שלו. פרסי מלמל כל מיני דברים תוך כדי שינה והתפתל במיטתו.
"לא! לא! טרטרוס... בוב....דמנסן... לא! לא!" מלמל פרסי התהפך במיטתו ושרוולו נחשף, בתוך פנים היד שלו היה כתם שחור. הסתכלתי על רון, ראיתי שהוא ראה את אותו הדבר. אומנם המקום לא היה אותו מקום אבל הנחתי שאולי בגלל שהוא הנכד של וולדמורט הקעקוע נמצא במקום שונה.
פתאום פרסי התעורר בבהלה ומבט מפוחד על פניו. "מה אתם עושים ליד המיטה שלי?" שאל אותנו בחשדנות
"אל תזוז, אנחנו יודעים את מי אתה משרת" אמרתי, מקווה להישמע מאיים
"תנועה אחת ו-" הוסיף רון ונפנף בשרביטו
"אתם חושבים שבגלל שאני הנכד שלו אני מרושע" אמר פרסי בכעס
"אנחנו ראינו את הסימן על היד שלך, אנחנו יודעים מי אתה" צעקתי ומסביבי ילדים התחילו לקום.
"אני לא עוזר לו" אמר פרסי וקם לעבר רון, אני שראיתי בזה סימן לתוקפנות, תקפתי את פרסי.
"שתק" אמרתי וכיוונתי את שרביטי לעבר פרסי. כל גופו ננעל ועל פניו נותר הבעה מופתעת. ג'ייסון התקרב אלי בצעד מהיר, ניסיתי לשתק גם אותו אך הוא התחמק במהירות.
"מה עשית לו?" סינן אלי "הוא תקף אותי, הגנתי על עצמי" החזרתי לו בביטחון שלא היה לי
"למיטב ידיעתי אני רק קמתי מהמיטה" אמר פרסי
"איך... איך השתחררת? זה לא אמור להיות אפשרי" נבהל רון

עכשיו השאלה שלי התחלפה. מה הוא? איזה מין יצור הוא?

"ובפעם הבאה אל תמהרו כל כך להסיק מסקנות, זה יכול לסבך אותך בהרבה דברים" אמר פרסי ביהירות תוך שהוא מתעלם משאלתו של רון.
התעצבנתי, איך הוא מעז להטיף לי?
"אל תדבר אלי. לא מגיע לך לחיות" אמרתי בכעס "עכשיו תענה לי, מה אתה? מה זה חצויים?" סיננתי לעברו פרסי הופתע, ראו את זה על פניו
"איפה שמעת את זה?" שאלה אותי
"לא עניינך" עניתי לו
"דווקא כן" אמר לי ואז ההבנה הפציעה על פניו "אתה צותת לנו" האשים אותי
"סבא שלך רצח את ההורים שלי! יש לי כל זכות לצותת לך!" צעקתי עליו
"איך אתה מעז להאשים אותי במה שמשהו אחר עשה" צעק עלי עוד לפני שחשבתי עד הסוף על מה שאני עושה שלחתי אליו קללה.
"לויקורפוס" צעקתי

פרסי התחמק בקלילות מהקללה ועוד לפני שהספקתי למצמץ גל מים הותך בפני.

כשפקחתי את עיניי אנבת' עמדה ליד פרסי ולחשה לו דיברי הרגעה. התקרבתי לעברם, אני אפילו לא יודע למה אבל פרנק הופיע משום מקום ועצר אותי.
בצידי עיניי ראיתי את פרסי לוחש משהו לאנבת', היא מהנהנת לחיוב ופרסי יוצא החוצה. אנבת' התקדמה לעבר פתח החדר אך פתאום היא חזרה ופנתה אלי,
"הוא החבר שלי ואני אעשה הכול בשבילו. אל תדחוף את האף לעניינים לא שלך, אם היינו רוצים שתדעו הייתם יודעים." לחשה לי באיום.
היא הלכה אל דלת החדר ונעלמה בה, פרנק, ליאו וג'ייסון החליפו מבטים ואז פנו להביט בי. לבסוף כל אחד פרש למיטתו ואני הלכתי בזריזות לעבר החלון בדיוק בזמן לראות את פרסי נכנס אל מי האגם הגדול. בינתיים, שיימוס התקרב אלי,
"הוא הנכד של אתה-יודע-מי?" לחש.
לא עניתי, שיימוס הסיק זאת ככן. ידעתי שמחר בבוקר כל בית הספר ירכל על זה, לא היה לי אכפת. כולם צריכים לדעת איזה רוצח היה סבו ואיזה רוצח הוא.

עברו כבר חמש דקות ופרסי עדיין לא עלה מהמים, דין שראה אותו נכנס לאגם החל להראות סימני דאגה.
לי לא אכפת, מבחינתי שימות.
עברו כבר עשר דקות.
פתאום קלטתי שבאיזשהו מקום כן, כן אכפת לי ממנו. אכפת לי מהנכד של וולדמורט.
נגשתי אל ג'ייסון, לבשר לו את החדשות. "מה קרה?" שאל אותי בחשדנות
"זה פרסי, הוא קפץ לאגם ולא עלה מהמים כבר עשר דקות" אמרתי ולקחתי צעד אחורה, מפחד מהתגובה שתבוא בעקבות הידיעה.
ג'ייסון נאנח "אני בטוח שהוא בסדר, בטח פספסתם אותו, לפעמים הוא אוהב לישון בחוץ" אמר ג'ייסון
"אתה בטוח? זה אולי קשור למה שאנבת' דיברה עליו עם פרסי? על מה הם דיברו?" שאלתי
"קודם כול, כן אני בטוח. דבר שני, אל תדחוף את האף. אתה לא חייב לדעת הכול. על מה שהם דיברו זה עניינם הפרטי. עכשיו, לילה טוב" אמר ג'ייסון וחזר לישון
הזדעפתי, מה הם מסתרים? הייתי חייב לדעת.

הפרק הקודם		הפרק הבא