רֶפָּרְצְיוֹ

 


פרק 10


הינשוף של מאלפוי העיר את הארי למחרת בבוקר, כאשר החבילה שהצניח פגעה ברצפת חדר השינה בקול חבטה עז, דראקו הזדקף לישיבה על ידו ותוך שניה כבר היה מחוץ למיטה, קורע את העטיפה מהחבילה כשהוא משמיע קריאות ניצחון קטנות לגבי מה שלא היה שם בפנים, שהתברר בהמשך כגושי ברזל קטנים. "דגימות של עופרות," אמר דראקו, והשליך לינשוף שלו מלוא גביע של חתיכות עסיסיות של סטייק נע מפלטת הצ'ופרים. "יפה מאוד, בלרופון. ואנאבל יאלץ לחכות, פוטר. אשלח לך ינשוף כאשר לוח הזמנים שלי יתפנה."

הוא התעתק עם הסק כהרף עין, משאיר שם את הארי מעט משועשע לבדו עם הינשוף, שרק סובב את ראשו לאחור ופלט לעברו שריקת 'הוּוּוּ' סקרנית, כשהארי הביט בו. "טוב בסדר," אמר הארי, וקם מהמיטה להתרחץ.

הוא לא שמע דבר מדראקו במשך שישה ימים מאז אותו היום, אפילו לא כאשר הצעת החוק לשימור טריטוריות קסומות הועלתה לקריאה ראשונה בקסמהדרין והטביעה את חותמה על העמוד השלישי של הנביא היומי. 

הקוראים חדי ההבחנה של העיתון אולי הבחינו בתְּקֵפוּת המצומצמת ביותר של החוק, שהינו בר אכיפה אלא כלפי קומץ קטן מאוד של אחוזות קוסמים עתיקות במיוחד, חלקן איבדו משווין לאחרונה עקב הוצאות שנלוו למלחמת הקוסמים השניה. מעוררת תמיהה העובדה שדווקא ארתור וויזלי והפלג הנוטה לחַדְשָׁנוּת בקסמהדרין, יגלו עניין בשלומן של אחוזות אלה, למעט אולי בעבור אותם הקוראים, שהצליחו לזכור שמר וויזלי הוא אחד ממקורביו של ראש מטה ההילאים, מר הארי פוטר, שהופיע לאחרונה על דפי מדור הרכילות של עיתון זה, לצידו של קוסם ידוע לשימצה ובעל אילן יוחסין יוקרתי.

הארי שמח כשהוא קרא את זה: הוא קיווה שיפילו את האשמה עליו. ארתור היסס אם להגיש את הצעת החוק, והארי לא יכל להאשים אותו, אבל-- הרי היה מדובר בהרמיוני. "אני יודע שזה מסריח," הוא אמר. "אבל אתה חייב. הוא לא יזוז בלי זה. האם זה באמת עשוי לפגוע במישהו?"

"רק בציפיותיהם של כמה ספסרי קרקעות," אמר ארתור, "אבל הארי, אותם ספסרי קרקעות קנו את האדמות של מאלפוי בדיוק משום שציפו שיוכלו להשתמש בהן. העברת החוק תהפוך את השימוש בהן לכמעט בלתי אפשרי, זהו שוד בעל תוקף חוקתי-- מאלפוי יוכל לשמור את כספם ובפועל גם את האדמות. למעשה, הם כנראה יאלצו למכור לו את החלקות בחזרה בסופו של דבר עבור שבריר ממה שהם שילמו לו בהתחלה: הוא יהיה הקונה היחיד."

"אני אציע לקנות מהם את האדמות בעצמי," אמר הארי, "אני לא יודע אם אוכל לשלם את מלוא השווי המקורי שלהן, אבל הם יכולים לקבל את מה שיש לי, לא אכפת לי. בבקשה, ארתור."

קריאת הכתבה עוררה בהארי כעס מחודש על דראקו: הוא לא יכל פשוט לעזור, נכון? למחרת היום, הארי התיישב על יד שולחן המשרד שלו וכתב לספסרי הקרקעות, הוא התנצל והציע לקנות מהם בחזרה את הנדל"ן, ובדיוק סיים לשלוח את המכתב עם הינשוף, כשדראקו פסע בנינוחות גסה אל תוך המשרד שלו, כאילו היה הבעלים של המקום, עם ידיו בכיסי המכנס שלו וגלימה מבד אפור משובח מתנופפת מאחוריו. "שומר על תעסוקה, פוטר?"

"כן, אפשר לומר," אמר הארי קצת בקרירות, "מה איתך, מאלפוי?"

"פה ושם," אמר דראקו, "מלאכת הריתוך הושלמה."

"רגע, כולה? חשבתי שאמרת שצריך לרתך את כל המוטות!"

דראקו נופף בידו באווריריות-- והארי הבחין בחטף בסימן אדום דהוי לאורך פרק כף היד שלו שבצבץ ממתחת לשרוול, "הייתי במצב רוח לסיים. ויש לך מזל: אנחנו מקדימים את לוח הזמנים. חקרתי את הנושא ואני חושב שאוכל להשתמש בלילה הראשון של הירח החדש על מנת להטיל את לחשי האיטום האחרונים למרות הכל. שבוע הבא יספיק."

"שבוע ה--" הארי קם מהכיסא תפס את דראקו ונישק אותו, מתעלם מקריאת ההפתעה החנוקה של דראקו והדלת הפתוחה שמאחוריו. דראקו כמעט נפל משולחן המשרד אל תוך חיקו של הארי, אבל אז הוא הסתובב, ייצב את עצמו, ונישק את הארי בחזרה. הארי לפט את השרביט שלו בעיוורון ונופף אותו בערך לעבר הכיוון של הדלת, שנסגרה בקול חבטה קל, וכל התריסים הוגפו בצייתנות כשהארי טיפס מעל לשולחן המשרד שלו והתחיל לדחוף הצידה את הגלימות של דראקו.



~




 

הפרק הקודם		הפרק הבא