מסע בין עולמות

המשחק של גריפינדור נגד הפלאפאף סוף סוף הגיע והרוחות געשו יותר מאי פעם.

"תקשיבו," פתח הארי בשיחת העידוד בחדר ההלבשה, דקות לפני העלייה למגרש "התאמנו המון, אנחנו מוכנים לכל תרחיש. תעלו למגרש ותעשו אותי גאה."

"נעשה כמיטב יכולתינו." אמר קולין קריווי, הרודף החדש, מבטו המעריץ כלפי הארי.

"אם כך," אמר הארי ושלח מבט לכל אחד ואחד מהם כאשר הוא מתעכב על רון, יודע שביצועיו יורדים תחת לחץ "אני בטוח שננצח."

הוא החליט שיצאו אחד אחרי השני, כאשר הוא נותן לכל אחד טיפ אחרון לפני עלייה.

"קולין, תהנה מזה הכי שאתה יכול."

קולין יצא, מעט לחץ ירד מכתפיו.

"פרוואטי, השומר שלהם איטי. תנצלי את זה."

פרוואטי יצאה, מרוצה.

"שיימוס, תתעצבן וכנס בהם."

שיימוס יצא, מחייך לעצמו.

"דין, תשמור על קשר עין עם שיימוס."

גיני יצאה ולבסוף הגיע רון ולהארי לא היה מה לומר.

"בהצלחה." אמר רון וטפח על שכמו ושניהם יצאו.

צרחות עלו מכל עבר. הארי זיהה מיד את לונה עם ראש האריה המסורתי, אמנדה והרמיוני עמדו לצידה וצרחו, משלהבות את האוהדים.

הקפטנים לחצו ידיים ועלו על המטאטאים.

"נדמה כי השנה, מבחינת גריפינדור, הפסד לא עומד על הפרק." נשמע קול הפרשנות "הקבוצה שהרכיב פוטר שלנו בנוייה השנה משנה שישית ושביעית בלבד-"

"שתוק!!" נשמעה קריאות מיציע גריפינדור, כאילו קראו האוהדים את מחשבותיו של הארי והוא חייך לעצמו.

"והקוואפל בידי הפלאפאף!" שאגה הפרשנות "ארני מקמילן אוחז בו. מרביצן של דין תומאס מגריפינדור  חולף על פניו ומאלץ אותו לעזוב את הקוואפל."  הארי שיגר לדין הרמת אגודל.

"ג'יני וויזלי חוטפת את הקוואפל, זורקת לחישוק המרכזי.. מרביצן של שיימוס פיניגן מבריח הצידה את ג'סטין פינץ' פלצ'לי, השומר של הפלאפאף.. ושער!!! 10-0 לגריפינדור."

הארי חייך לעצמו וחיפש בעיניו אחר הסניץ', נחוש לסיים את המשחק כמה שיותר מהר.

"הקוואפל בידיים של זכריה סמית', הרודף של הפלאפאף. הוא מתחמק ממרביצן ששולח לעברו דין תומאס, הוא זורק לחישוק, לא בטוח שוויזלי יוכל לעצור את זה.. חסימה מדהימה של רון וויזלי,  כרגיל נזכר להפגין את כישוריו ברגע האחרון.

לארה פורא, המחפשת של הפלאפאף, צוללת לכיוון יציעי הפלאפאף.. האם היא רוצה מצאה את הסניץ'?"

"הארי!" נשמע צעקתו של רון והקיצה אותו מהרהוריו.

הארי הבחין בלארה והחל דולק אחריה, מודע לעובדה שהמטאטא שלו מסוגל להגיע למהירויות הרבה יותר גבוהות משלה.

"מירוץ צמוד בין פורא לפוטר,שניהם שולחים את ידם לכיוון הסניץ'-"

הארי שלח מבט מלא משמעות לשיימוס ודין.

"מתקפת מרביצנים מצד גריפינדור מסיטה את פורא מהמסלול.. ופוטר תופס את הסניץ'!!! שיא חדש! משחק של שתיים עשרה דקות בדיוק!!"

ההתפרצות למגרש הייתה מטורפת, לונה רצה למגרש, מותירה את ראש האריה מאחוריה.

נוויל רץ למגרש וחיבק את ג'יני בשמחה.

"שיא חדש!!" קראה הרמיוני חוזרת על דברי הפרשנות.

"היית מעולה!" קראה אמנדה בשמחה כשרצה לכיוונו של הארי, רון נגרר אחריה ולא נראה מרוצה.

היא מיהרה ללכת לדין לומר לו כל הכבוד על העבודה הטובה.

"לפעמים היא קצת מתבלבלת בקשר לקפטן של איזה קבוצה היא." אמר רון מבודח.

הם צחקו.

"הייתם מעולים."  אמרה לונה.

"איזה חסימה מדהימה." התלהבה הרמיוני "והחטיפה של ג'יני..-  איפה ג'יני?"

ג'יני מיהרה ללכת עם נוויל וכבר לא עמדה שם איתם.

"רון!" נשמע קול צפצפני מאחוריהם, לבנדר רצה אחריהם, פרוואטי מדדה אחריה.

רון בא להצטרף בחזרה לחבריו אך הם כבר נכנסו לטירה.

"היי לבנדר."  פנה אליה, משתדל להישמע נחמד.

"רון," אמרה לבנדר "רק רציתי לומר שהיית מדהים."

"תודה."

"התפיסה שלך, זה נראה כמעט בלתי אפשרי."

"תודה."

"זה היה אחד המשחקים הטובים שלך-"

"לבנדר," הוא קטע אותה "מה את רוצה?"

לבנדר הביטה בו בהבעה פגועה.

"רק רציתי להגיד לך כמה טוב היית." מלמלה.

רון החל להצטער על שחשב שמחשבותיה למשהו אחר.

"תודה לך." הוא אמר לבסוף "באמת." הוסיף והיא חייכה והוא נכנס לטירה בכמעט ריצה.

"מה היא רצתה?" שאלה אמנדה בשאט נפש ומזגה לה עוד מיץ.

"כלום." אמר רון וכשהרמיוני תקעה בו מבט חודר הוסיף "להגיד מזל טוב על המשחק."

"כן," מלמל הארי בפה מלא "היה משחק טוב."

"אני מחכה לראות אם תהיו כאלה טובים כשיגיע המשחק נגד רייבנקלו." התגרתה לונה.

"זה לא משנה." אמרה לה אמנדה "כי אנחנו נהיה יותר טובים."

אמירה זו זיכתה אותה בקריאות מחאה מצד הארי ורון.

"הרמיוני," פנתה אלייה אמנדה כשיצאו מחדר האוכל לא סיפרת לנו איך היה לך עם קייל."

"בלנו הכוונה היא לך ולהארי?" שאלה הרמיוני בחיוך.

"איך ידעת?"

"אינטואיציה נשית." היא צחקה "וכושר הרמיזה הגרוע שלך."

"אמנדה צחקה "אבל תגידי, איך היה?"

"קייל חמוד,"

'יש!' חשבה אמנדה.

"אבל לא נראה לי שזה יתפתח."

"למי אכפת?" שאלה אותה אמנדה "לא חייב לצאת מזה משהו, זה יכול להיות סתם כיף."

"אני כבר בת 17." ציינה הרמיוני,'השעון הביולוגי מתקתק' חשבה לעצמה.

"אז יש לך עוד לפחות 13 שנים."

"אני לא מתכוונת להתחתן בגיל 30!" קראה הרמיוני "הרוב מתחתנים ישר אחרי שהם מסיימים ללמוד."

"אבל זה מוציא את כל הכיף!"

"נישואים זה לא תמיד רק כיף."

"תזכירי לי בדיוק כמה זמן את כבר נשואה."

הרמיוני צחקה, אמנדה הצטרפה לצחוקה.

"מותר לי לשאול משהו?" שאלה הרמיוני תוך שהן יוצאות לכיוון המדשאות.

"תשאלי, מקסימום אני לא אענה."

"הקשר שלך עם רון, זה גם בקטע של כיף?"

אמנדה נשמה עמוק, אוגרת חמצן לפני שתענה.

"אני אוהבת אותו אם זו שאלתך." הרמיוני באה לומר משהו אך אמנדה כבר הבינה מה היא מתכוונת לשאול, "אני לא רואה עתיד איתו ואני גם לא מעוניינת להסתכל כל כך רחוק. כל מה שאני יודעת זה שעכשיו אני איתו ועכשיו טוב לי וזה מספיק לי."

"לך יצא לחשוב כבר על מישהו בקטע של עתיד משותף?" שאלה אמנדה תוך שהתיישבו על הדשא.

"כן." השיבה הרמיוני "אני עדיין לפעמים חושבת עליו, מדמיינת בית רעוע באיזה חור עם שישה ילדים אבל שלא אכפת לנו כי יש לנו זה את זה."

אמנדה חייכה לעצמה, "מישהו שאני מכירה?"

'רון.' חשבה הרמיוני "לא. אני מזמן לא בקשר איתו." שיקרה.

אמנדה הנהנה. נעם לה לשבת עם בנות לשם שינוי, לנהל איתן שיחות, מאז שהיא זוכרת את עצמה הייתה רק בקרבת בנים.

היא נסתה לדמיין חיים משותפים עם רון ופשוט לא הצליחה לדמיין את רון, הילדותי וצחקן בתור אב ולא אותה בתור אם.

------------------------------------------------

עזרו לי לשפר את הפאנפיק.

אשמח לשמוח עצות ומקומות לשיפורים.

אשמח אם תדרגו, אני רוצה לדעת את טיב הכתיבה שלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא