חייו ושקריו של אלבוס פוטר

אלבוס, ג'ון, בילי, ג'יין ווויל הלכו בעקבות הפרופסור אל תוך המבנה. אלבוס פחד, הוא ידע שהוא כנראה יסולק מהלימודים, ולא היה לו נעים מחבריו, אשר הלכו גם הם פנימה בצעדים כבדים ובייאוש, ונראה שהם חושבים כמוהו. אבל אולי, אמר קול בראשו של אלבוס, הוא הולך להיות בדיוק כמו אביו, אשר התקבל לנבחרת גריפינדור בקווידיץ', אולי הוא הולך לככב בנבחרת, ולזכות בתהילה על כך שפגע בסקורפיוס? התקוות האלו נמוגו בשנייה שהם נכנסו למשרד המנהל, ומקגונגל תקעה בהם מבט תקיף ואמרה: "מה לעזאזל עשיתם שם? רציתם להרוג אותו? או סתם להתבדח על חשבונו? פוטר? אחיך בחיים לא היה עושה דבר כזה, ואתה? כמו סבא שלך...", אלבוס הרגיש איך פניו מאדימים, שעה שהיא מדברת על איך שג'יימס פוטר (הגדול) היה מתנהג כאשר למד שם, והרגיש שהוא רוצה לברוח. "הוא גם היה מתעלל בילדים, אתה יודע-" אלבוס קטע אותה: "פרופסור, את מתכננת להעיף אותנו?", מקגונגל שתקה, ואלבוס הבין מזה שכן, הוא השפיל את מבטו ואמר: "אם כך, אני הולך לארוז ולשלוח מכתב לאמא ולאבא", הוא היה צעד מהדלת, כאשר שם לב שחבריו נותרו נטועים במקומם, הוא אמר להם: "שמעתם מה היא אמרה, בואו-" "לא", קטעה אותו הפרופסור, "אתה וחבריך תקבלו עונש, אתם לא תתנגדו, גם אם זה אומר שתיפרדו מחבריכם ומשפחותיכם, ואני מדברת גם אליך, אלבוס סוורוס פוטר".

הוא היה אמור לחוש הקלה, או לפחות הכרת תודה כלפיה, אבל הוא לא חש זאת, הוא כעס, מאוד, הוא לא אמר כלום, כדי לא לפגוע בחבריו, אבל הוא רצה לצעוק עליה, להטיח בה שהם לא אשמים, שזה מאלפוי, ושהוא צריך להיענש, אבל הוא שתק ויצא.

_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________

נגמר הפרק העשירי!

רציתי לעדכן אתכם במספר דברים חשובים לגבי הפאנפיק:

בחנוכה הקרוב, יהיו ימים (שאני אודיע עליהם בשבוע הבא ועוד שבועיים) בהם יעלו כחמישה פרקים ביום! וזה אומר שתוכלו לעשות מרתונים של קריאת הפאנפיק בכל זמן שתרצו.

לפאנפיק זה,אני מתכנן לעבור את המאתיים פרקים, זה עדיין בתכנון, אבל היכונו למלא פרקים חדשים!

הפרק הקודם		הפרק הבא