ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 10 – הדייט

ראשון בבוקר הגיע, והיה יום יפה בחוץ. הרמיוני התעוררה מוקדם מהצפוי בעקבות הציפייה למפגש שלה עם פרד.
היא פתחה את החלון והתבוננה החוצה, מקווה שלמרות היום היפה, שאר התלמידים יעדיפו לבלות אותו בלמידה ולא ימצאו את דרכם לדייט שלה.
-
ראשון בבוקר הגיע ופרד התעורר מכרית שפגעה בו בחוזקה. "פרד, אתה תאחר לדייט שלך!"
הוא התעורר וקפץ על רגליו.
"מה השעה?"
הוא גילה את לי וג'ורג' מתפתלים מצחוק במיטותיהם. "שבע בבוקר."
הוא התיישב בחזרה במיטתו, זורק את הכרית חזרה על ג'ורג'.
"היי! אתה ממש כפוי טובה לאח שלך שדואג שתגיע בזמן לדייט!" ג'ורג' רטן.
"איפה הוא יהיה בכלל?"
פרד נאנח. "אני לא יודע. הרמיוני קבעה איתי בתשע במועדון גריפינדור. היא רוצה להפתיע אותי. אני חושב עדיין לעבור במטבח לפני ולהביא לנו קצת דברים לפיקניק."
"רעיון טוב, רק אל תגיד לה שהדברים שהבאת נוצרו על ידי גמדוני-בית-עבדים-ואומללים, כי אז היא תיפרד ממך."
פרד לקח את הכרית שלו וזרק גם אותה בחוזקה על ג'ורג'. נאנח והתחיל להתארגן.
-
הרמיוני ממש קיוותה שפרד יאהב את המקום שבחרה. היא הגיעה לפתח המועדון כעשר דקות לפני תשע מכיוון שסיימה להתארגן הרבה לפני הזמן הצפוי.
פרד הפתיע אותה והגיע מהצד החיצוני של המועדון. נראה שגם הוא הופתע לראות את הרמיוני שהקדימה לפגישה.
"היי," הוא חייך. הוא לא חיבק אותה. אולי כי ידיו החזיקו מגש שהיה מכוסה בבד משובץ באדום.
"היי," השיבה לו, מנסה להרגיש בנוח ולא להילחץ.
"שנינו הקדמנו. מה דעתך שנצא עכשיו? את מוכנה?"
הרמיוני הסכימה ושניהם יצאו יחד מחדר המועדון ואז מחוץ לטירה. פרד שמח שההימור שלו התברר כנכון לגביי כך שיבלו את המפגש שלהם בחוץ. הרמיוני הובילה אותו תוך שיחת-חולין דרך המדשאות הירוקות שסבבו את הטירה ועד לשפת האגם.
"חשבתי שזה יהיה יום ראשון לגמרי מבוזבז אם לא נבלה אותו בחוץ." אמרה כשהגיעו לפינה שהיא בחרה. הם התיישבו על שפת האגם.
פרד פרש את השמיכה המשובצת שהשאיל מהמטבח (לא ברור למה היא שימשה שם) על האדמה וחשף מגש פירות ופאנקייקים.
הרמיוני הודתה לו ושניהם אכלו קצת והמשיכו בשיחתם. פרד הצחיק אותה כשסיפר לה איך ג'ורג' ולי השכימו אותו הבוקר והוא הקשיב לה ברצינות וברגישות כשתיארה את התסכול הרב שהיא חווה מהיחס כלפיי הארי השנה בבית הספר.
"תלמידים אחרים זה חרא. אני וג'ורג' החלטנו בשנה הראשונה שלנו שלא נשים על שום דבר ממה שאף אחד חושב או אומר עלינו."
הרמיוני הופתעה. האם מישהו לעג אי פעם לתאומים? הם תמיד נדמו בעיניה כזוג בעל כוח רב בבית הספר.  הבנות מכל הבתים חיבבו אותם.
"זוג ג'ינג'ים זהים שעושים צרות זה מתכון לאסון," פרד חייך כשענה לשאלתה שלא נשאלה. "הרבה פעמים לא לוקחים אותנו ברצינות בגלל הטריקים שאנחנו מפתחים, או לא מתייחסים אלינו כאל שני אנשים שונים. זה לא נעים כשאנשים פשוט מסרבים להכיר בזה שיש לך אופי משל עצמך בגלל שיש לך תאום."
במהלך השיחה כולה ידו של פרד הייתה כרוכה סביב מותניה של הרמיוני. זה שימח אותה.
הוא הסתכל בעיניה כשדיבר והיא חייכה אליו. "אלו אנשים שמפספסים אותך ובגדול, זה ההפסד שלהם, פרד."
הפעם הוא נישק אותה. נשיקה ארוכה ואיטית. ידה הונחה על חזהו כשידיו שלו מטפסות במעלה גופה ומגששות על פני ראשה ומלטפות את שיערה. לאחר זמן שנדמה כמו נצח הם עצרו והתרחקו אחד מהשנייה.
שניהם התנשפו.
פרד חייך. "את חושבת שמתישהו כדאי שנספר לאנשים שאנחנו יוצאים?"
הרמיוני עדיין סידרה את נשימתה כשענתה. "כן, אבל לפני הכל אני חייבת לספר לג'יני. היא תרצח אותי. היא לא יודעת כלום. אם תישאר לך חברה אחרי שאספר לה – נוכל לספר לכולם."
על פניו של פרד הייתה הבעה שהיא לא הצליחה לפענח.
"אני שמח שאת מגדירה אותי כחבר שלך, 'מיוני," הוא אמר.
צבע אדום הופיע בלחייה. "נו, אתה יודע למה התכוונתי."
"אני יותר מגאה להיות בן-הזוג שלך, הרמיוני גריינג'ר," הכריז ונישק אותה במצחה.
-
השעות בראשון חלפו במהירות משוגעת כשפרד והרמיוני היו בחוץ. באיזשהו שלב נהיה לשניהם קר והם חזרו לטירה, נפרדים בכך שפרד נישק את הרמיוני על השפתיים לאחר שבחן את הסביבה וראה ששניהם לבדם.
הזמן שלהם ביחד היה מדהים מבחינתו וחיזק את התחושה שלו שהוא צדק כשהזמין אותה לצאת איתו. הוא גילה הרמיוני בוגרת, רגישה ואמיצה. כולם ידעו שהיא חכמה, חשב פרד, אבל לא כולם החכימו לגלות איזו נערה באמת נמצאת בין כל הספרים.
-
כשהרמיוני חזרה למועדון גריפינדור, היא מצאה את ג'יני ונוויל יושבים ומשחקים טאקי-מתפוצץ באחת מפינות הישיבה.
"'מיוני, איפה היית כל היום?" שאלה ג'יני בחשדנות.
הרמיוני נשמה נשימה עמוקה. "אני צריכה לדבר איתך. בפרטיות." למראה הבעת פניו הנעלבת של נוויל היא הוסיפה, "סליחה נוויל, אני יודעת שזה גס רוח. זה פשוט עניין מאוד פרטי."
ג'יני נחפזה לאסוף את קלפיה ולהצטרף אל הרמיוני לחדרה. הן שוב גירשו משם את פארווטי ולבנדר, שהפעם נראו כבר ממש עצבניות אך הסכימו לעזוב.
הרמיוני נעלה בקסם את דלת החדר והתיישבה במיטתה.
"מה?" ג'יני שאלה, דורשת תשובה במבטה. היא ידעה שהרמיוני מסתירה משהו. השאלה היא מה.
"יש מישהו שאני יוצאת איתו ורציתי שאת תהיי הראשונה שתדע מכך," הרמיוני אמרה בשקט, מקווה שג'יני לא תדע לעולם על השיחה שלה ושל לונה בספריה.
"רון או פרד?" ג'יני שאלה בטון אפל.
"מה?!" הרמיוני נרעשה. "אני בחיים לא אצא עם רון, ג'יני!!! הוא החבר-הכי-טוב שלי!"
"את יוצאת עם פרד? אני חייבת להודות שאני ממש גאה בו, לא הייתי בטוחה שהוא יעז להציע לך לצאת איתו. אני עוד יותר בשוק שאמרת לו כן!" ג'יני קפצה למיטתה של הרמיוני וחיבקה אותה.
עכשיו הרמיוני כבר הייתה מבולבלת לגמרי. "ג'יני, אני לא מבינה כלום."
ג'יני צחקקה, "תמיד תהיתי לעצמי מי מבין האחים שלי יגלה אותך ראשונה. תמיד הימרתי על רון, שקינא מאוד שנה שעברה כשיצאת עם ויקטור. בחופש, פרד התחיל להידלק עלייך, והוצאתי מג'ורג' באיומים את האישור לכך." חיוך מלא סיפוק נפרש על פניה כשהיא נזכרת בהבעתו המבועתת של ג'ורג'.
"איימתי גם על פרד וכעסתי עליו שהוא לא מציע לך לצאת, כנראה שזה שכנע אותו."
הרמיוני התקשתה לשמור על פיה סגור לנוכח הדברים ששמעה.
"ג'ינברה וויזלי, את האישה הערמומית, החכמה והנבזית ביותר שפגשתי בכל ימי חיי!"
ג'יני צחקה בקול. "זאת אני. נו, אז איך זה להתנשק עם פרד? חשדתי בך כשתיארת את הנשיקה של לונה בתלהבות תהומית מוזרה שכזו."
"ג'יני, זה אח שלך."
"נכון, אבל את החברה הכי טובה שלי! אני רוצה לדעת אם את בסדר! אני מקווה שזה לא כמו הנשיקות שלי ושל מייקל..."
הרמיוני חייכה חיוך קטן כשזיכרון של הנשיקה הראשונה שלה ושל פרד צץ בראשה. "זה דיי מדהים, להתנשק עם פרד."
ג'יני תקעה מרפק בהרמיוני ואמרה בקול שקט, "טוב, אני חושבת שאם זה המצב, אני מסכימה להיות שומרת הראש שלך מעכשיו."
"שומרת הראש? למה?"
ג'יני גיחכה. "יש יותר מדי בנות ובנים שלא יאהבו את העובדה שהרמיוני גריינג'ר יוצאת עם פרד וויזלי. אליסיה וקייטי יגוננו על אנג'לינה, הווו, ואנג'לינה! היא כל כך נפגעה כשפרד נפרד ממנה שנה שעברה! ורון והארי בטוח יכעסו. וחצי מתלמידות בית הספר שדלוקות על התאומים, וכאילו, את לקחת את התאום האחרון שהיה פנוי. אני יכולה לחשוב גם על כמה בנים שיהיו מאוכזבים שאת תפוסה, 'מיוני."

תחושה כבדה טיפסה לחזה של הרמיוני. "אוי ואבוי." היא לא חשבה על זה. בעיקר לא חשבה על אנג'לינה... מה קרה שם בעצם?
"הגיע הזמן להודות שמזל שיש לך אותי!"

הפרק הקודם		הפרק הבא