השנה הראשונה- רון

הנה הפרק של היום. 

תודה רבה לכל מי שמגיב, נרשם וקורא! 💕💕

--------------------------------------------

היה לי חלום מוזר בלילה.

אני והרמיוני עפנו לנו מעל האגם השחור של הוגוורטס, אשר עדיין היה קפוא.

עפנו על גבי סנייפ, רק שזה לא נראה כמו סנייפ. זה רק לבש את הבגדים השחורים שלו. זה היה משהו כמו ציפור ענקית, עטלף או ציפור טרף.

היא התהפכה באוויר, מפילה מעל גבה אותי ואת הרמיוני.

לא רציתי לראות איך החלום יגמר אבל הייתה לי תחושה רעה לגביו אז פקדתי על עצמי להתעורר.

ברגע שהתעוררתי התחרטתי על כך. השעה הייתה שש וחצי. העיניים שלי כמעט נעצמו שוב, אבל אז ראיתי מולי את הפרצוף הגדול והמחייך של הארי.

"הארי!! הבהלת אותי!!!" קראתי. לרגע שכחתי שיש עוד שלושה בנים ישנים איתנו בחדר.

שיימוס התחיל להתהפך. דין המשיך לישון ונוויל הזדקף כמו טיל.

"מהמהמהה??" הוא שאל בבהלה.

"חג מולד שמח נוויל!" קרא הארי.

ואז זה הכה בי.

זה. חג. המולד!!!!"

בן רגע כבר לא הרגשתי עייף.

שיימוס התעורר והתלהב מערימת המתנות הענקית שלמרגלות המיטה שלו. דין עדיין ישן, ואת מיטתו עיטרה ערימת מתנות לא פחות קטנה.

גם לנוויל ולי היו מלא מתנות.

רק להארי היו קצת מתנות. זה נחשב קצת בייחס אלינו.

המבט על הפנים שלו לא שיקף אכזבה, אלא את האושר הכי טהור בעולם. הוא לא ציפה אפילו לקבל מתנה אחת.

דין הספיק להתעורר מצווחות השמחה של נוויל ושיימוס והתחיל לפחות את המתנות שלו גם הוא.

בתוך ערימת המתנות שלי היה צעיף מהאגריד, מספר חבילות של סוכריות בכל הטעמים מהרמיוני, מארז זוגות גרביים מכושפים מהדודה מיוריאל, פוסטר חדש של התותחים מצ'אדלי מהארי, סוודר של וויזלים מאמא ואבא שהגיע יחד עם עוגיות שוקולד צ'יפס שיישארו בשבילי עד החודש הבא, פצצות סירחון מפרד וג'ורג', שרביטי במבליק מביל, ארגונית מפרסי, משרוקית מרומניה מצ'ארלי, כובע צמר מדין, שיימוס ונוויל, ועוד כל מיני שטויות מכל מיני מכרים שלי וחברים של ההורים שלי.

"רון תראה- קיבלתי מתנות!" הארי קרא באושר. הוא פתח את חבילת צפרדעי השוקולד מהרמיוני בשמחה.

"מה זה?" הוא שאל אותי כשהוא הרים מהרצפה חבילה עטופה בנייר חום.

"זה ממני ומהמשפחה שלי." אמרתי והרגשתי את האוזניים שלי מתחילות להאדים. הוא קרע את הנייר החום וממנו בצבץ סוודר עבה בצבע ירוק בקבוק.

"וואו!" הוא שמח כל כך. "לא הייתם צריכים,"

"היינו צריכים, אנחנו אוהבים לתת מתנות לחברים ואתה חבר," אמרתי לו.

המשכנו לפתוח את המתנות והתלהבתי מאוד מהמטבע המוגלגי שהוא קיבל מהדודים שלו. הם כתבו לו חג שמח ושאלו אם הוא חייב לבוא אליהם בקיץ.

נשארה להארי חבילה אחת אחרונה. היא הייתה גדולה וגבשושית ועטופה בנייר אפור-כסוף.

"ממי זה?" הוא תמה.

"אין לי מושג," אמרתי. שיימוס, דין ונוויל כבר עזבו את החדר לטובת ארוחת חג.

הוא פתח את החבילה בזהירות ונפל ממנה משהו במרקם של מים. בהתחלה לא הבנתי מה אני רואה, אחר כך הבנתי שאני רואה בד.

זה נראה לי מוכר מאיפשהו. חשבתי וחשבתי ואז נפל לי האסימון. זאת הייתה גלימת היעלמות.

"שמעתי על כאלה! אין מצב שמישהו שלח לך אחת, הן עולות הון תועפות!" קראתי בהפתעה.

"מה זה לעזאזל?" הוא שאל.

"גלימת היעלמות! תתעטף בזה רגע,"

הוא התעטף בגלימה וראיתי איך כל הגוף שלו נעלם. קראתי בבהלה.

הוא מיהר אל המראה הקרובה, אבל לא ראיתי אותו. רק שמעתי את הצעדים שלו.

"מה זה?! זה מטורף!" שמעתי את הקול שלו ליד המיטה שלי, מול המראה.

הרמתי פתק מהרצפה וקראתי אותו. נאמר בו שהגלימה הייתה שייכת לאבא של הארי.

"מעניין ממי זה." תהיתי. סובבתי את ראשי להארי וראיתי רק את הראש שלו.

הוא כיווץ את מצחו בריכוז.

לבשנו את הסוודרים החדשים שלנו וירדנו לאולם הגדול.

 כשנכנסנו לאולם הייתי בשוק.

היו בו לפחות 12 עצי קריסמס לבנים אשר קושטו בכל דבר אפשרי בערך. זה היה כל כך יפה. שולחנות הבתים ושולחן המורים הוחלפו לצבע זהב לבנבן, הצלחות הזהובות נצצו מרוב ניקיון. היו מאכלי חג רבים על השולחנות ועוד הפתעות. היו בערך עשרה תלמידים בכל שולחן.

התיישבנו, הארי, התאומים, פרסי ואני לשולחן גריפינדור והתחלנו לאכול.

הארוחה הייתה מדהימה, מי שלא בישל את האוכל הזה השקיע במיוחד. אחרי שאכלנו מכל המאכלים ולקחנו כמה הפתעות מהשולחן, הוגשו הקינוחים, שהיו אפילו יותר מדהימים מהארוחה עצמה. סליחה שאני מדבר על אוכל, אם גם אתם הייתם שם הייתם מסכימים איתי.

אחרי הארוחה פרד וג'ורג' לקחו את הארי ואותי לטיול שלג ביער האסור. גם הם וגם אנחנו יודעים שאסור בתכלית האיסור אפילו להתקרב לשם, אבל הם הבטיחו שלא ניכנס עמוק.

כל העצים היו מכוסים בשכבת שלג ונטיפי קרח נתלו על הענפים הגדולים שלהם. איכשהו, היער נראה קצת פחות מפחיד בחורף, אלא קסום ויפה.

אחרי שהגענו לשלב שמרוב שהעצים סבוכים כבר אין שלג על האדמה, החלטנו להסתובב.

יצאנו מהיער והחלטנו לעשות מלחמת שלג- הארי ואני נגד פרד וג'ורג'.

הם ניצחו מן הסתם, אבל כולם סיימו רטובים וקפואים.

החלטנו לסיים את היום ונכנסנו לחדר המועדון.

הארי ואני הלכנו להחליף לפיג'מות ולנוח ולפטפט מול האח הדולקת.

בהתחלה דיברנו על קווידיץ', אחר כך קצת ריכלנו על המורים.

"יש משהו מוזר בפרופסור קווירל," אמרתי להארי.

"יש משהו מוזר בפרופסור סנייפ." הוא קבע, נשאר בשלו.

"הארי, פרופסור סנייפ סתם מרושע. לעומת זאת פרופסור קווירל אפילו לא מתאים לעבודה שלו. הוא מפחד מהצל של עצמו ולא מסוגל להיות במקום כלשהו לבד. הוא מגמגם מרוב פחד והטורבן הזה שלו פשוט- פשוט פתטי." סיימתי. הארי הקשיב לי בריכוז.

"אומרים שפרופסור סנייפ תומך של אתה יודע מי." הוא אמר בהרהור.

"מה?! אין מצב."

"תחשוב על זה. גם אם לא היו מספרים לי את השמועה הזאת- הייתי מסיק את זה בעצמי. הוא מטורף על בית סלית'רין, הוא משוחד, הוא שונא אותי מאוד- תחשוב על זה- זה שתיים ועוד שתיים. הוא שונא אותי בגלל שהבסתי את המדריך הדגול שלו."

"הארי לדעתי אתה מגזים." אמרתי לו. לא היה לי כוח לדיבורים שלו על הריב עם פרופסור סנייפ. הסתכלתי סביב במקום. על הקירות היו תלויים פורטרטים של גודריק גריפינדור, הוא אחז בידו חרב גדולה. היו גם פורטרטים של מכשפות וקוסמים מפורסמים שיצאו מבית גריפינדור. תמיד רציתי שיתלו תמונה שלי שם. אני די בטוח שיש שם תמונה של אחד מאבות אבותיי. קראו לו קדמיוס פרואט. פרואט הוא שם הנעורים של אמא שלי, אז אני מניח שבאמת יש לנו קשר דם.

היה שם גם איש אחד, אוקטביוס פוטר. כששמתי לב לזה, הארי נהיה אובססיבי לתמונה הזאת ובמקום לחפש בספרייה פרטים על ניקולס פלאמל, הוא חיפש פרטים על האוקטביוס הזה.

החלטנו שכדאי שנלך לספרייה לחפש עוד מידע. הרמיוני לא תהיה לגמרי מאוכזבת מאיתנו.

החלטנו להישאר עם הפיג'מות, דמבלדור נתן אישור להסתובב באיזה בגדים שרוצים בטירה בחופשת חג המולד.

"אני לוקח את הגלימה ליתר ביטחון." הארי אמר לי כשהראש שלו תקוע בתוך ארגז המזוודה שלו, מחפש אחר גלימת ההיעלמות שלו אשר אותה הוא העדיף להחביא.

"מצוין. אני אחכה לך בחדר המועדון." אמרתי לו. יצאתי מהחדר וירדתי בגרם המדרגות הספירלי.

"רוני'לה, מעניין מה הרמיוני גריינג'ר הייתה אומרת על המראה המשובח הזה." אמר לי פרד פתאום, בזמן שאני יושב על אחת הכורסאות בחדר המועדון. הסמקתי כהוגן- גם בלחיים וגם באוזניים.

הסתכלתי אל הכיוון שפרד הסתכל עליו וראיתי שיש לי חור ענקי בפיג'מה, על המכנסיים ממש קרוב ל-

"שתוק." אמרתי לו. הוא פרץ בצחוק וג'ורג' הצטרף אליו.

"מה קורה כאן?" שמעתי את פרסי.

"הם עיוו אליו את הפרצוף שלהם. פרסי גם הסתכל על החור בפיג'מה שלי ותיקן אותו בהינף שרביט.

"תודה," אמרתי לו. פרד וג'ורג' כבר התכוננו ללכת ופרסי עבר לקרוא איזה ספר משעמם.

"רון, בוא!" קרא לעברי הארי מחור הכניסה לחדר המועדון.

הלכתי אליו ויצאנו מחדר המועדון. הלכנו בשקט אל הספרייה. היא הייתה ריקה כמעט לגמרי. היה בפנים תלמיד אחד מרייבנקלו והייתה גם הספרנית החמוצה, מדאם פינץ.

היא שלחה אלינו מבט כעוס.

נברנו ונברנו בספרים ולא מצאנו שום דבר. חיפשנו בכל הארכיונים, בכל המדפים, בכל המחלקות והאגפים. לא מצאנו שום דבר על ניקולס פלאמל.

בשלב מסוים נמאס לי לגמרי מלחפש ספרים משעממים והלכתי לסיבוב קצר מסביב לספרייה.

מבלי משים נכנסתי לאגף ספרי הפסיכולוגיה הכשפית וראיתי פתאום את הספר הוורוד, בולט באמצע המדף המורכב כולו מספרים שחורים.

היו בליבי חששות ולא הצלחתי להחליט אם כדאי לי לקחת לרגע את הספר מהמדף או אולי כדאי לי להשאיר אותו במקום שלו ולשכוח שבכלל ראיתי אותו.

הסקרנות שלי גברה. בפעם הקודמת שראיתי אותו, לא באמת הספקתי לקרוא ממנו משהו כי ישר פרד וג'ורג' הגיעו וניסיתי להעלים אותו. החלטתי. אני פותח את הספר. חטפתי אותו מהמדף וחיפשתי מקום חבוי למחצה לקרוא בו בנחת. הלכתי לאחת הכורסאות בין המדפים והתיישבתי בה.

פתחתי את כריכת הספר וקראתי את תוכן העניינים:

"פרק ראשון: מחמאות- כיצד לכשף את הלב שלה בעזרת מילים ולא לחשים.

פרק שני: מחוות קטנות- ליצור מכנה משותף.

פרק שלישי: מכתבים- איך לא להפוך לרגשן מסכן.

פרק רביעי: שיחות- מה להגיד ומה לשמור לעצמך.

פרק חמישי: כיצד לתחזק מערכת יחסים- על מה לוותר ועל מה להתעקש."

התעניינתי בספר מאוד, אבל הגעתי למסקנה שחלק מזה לא כל כך רלוונטי עבורי. אני והרמיוני לא במערכת יחסים, לדוגמה.

פתחתי את הפרק הראשון בפסקה אקראית.

"מכשפות רבות אך גם נערות ונשים מוגלגיות, אוהבות מאוד כשמצביעים על דברים חיוביים בהן ובמה שהן עושות, ובמילה אחת- מחמאות.

אל תחסכו בהן, ברוב המקרים הן המפתח ללב של הנשים היקרות.

השתדלו לא לפרט במחמאות יותר מידי ולא להגיד להן פסקה שלמה- (ראו את הפרק השלישי בסעיף "מחמאות במכתב"- יפורט שם על כל מה שכדאי להביע על הכתב). פירוט יתר יביע על אובססיביות ואף אחת לא תרצה בן זוג אובססיבי."

הפסקה נמאסה עליי. זכרתי בערך מה כתוב בה- בסך הכל שלא כדאי לפרט יותר מידי במחמאות.

דפדפתי עוד בספר עד שהגעתי לפרק הרביעי על שיחות- מה כדאי להגיד ומה לא. הגעתי לסיכום הפרק כי התעצלתי לקרוא את כולו.

"לסיכום, קוסמים יקרים, אל תעירו למכשפות לעולם על משהו שהן אינן מרגישות בנוח איתו. אל תעלו לשיחה דברים שהן שונאות בכוונה ואל תמשיכו לדבר על נושא מסוים אם זה ברור שהיא אינה מעוניינת לשוחח עליו (ניתן לראות זאת לפי שפת גוף, ראו עמוד 168)"

"רון! איפה אתה?" שמעתי את הקול של הארי מהאגף שליד. מיהרתי והחבאתי את הספר.

"הנה אתה," הוא חייך. "בוא נלך בחזרה לחדר המועדון. היום היה מבוזבז."

התקדמנו אל כיוון היציאה מהספרייה. הסתכלתי הצידה וראיתי את מדור הספרים המוגבלים.

"הארי-" הוא הסתכל עליי במצח מקומט.

"אולי כדאי שנבוא לפה באמצע הלילה ונסתכל על הספרים המוגבלים? אולי פלאמל הוא איש מסוכן ולא כתבו עליו בכל הספרים," אמרתי לו.

"רעיון מבריק רון!" הוא קרא. "אולי כדאי שלא נלך בייחד כך שאם אחד ייתפס, אז השני לא יצטרך לסבול מעונשים. אני אלך הלילה."

----------------------

אז זהו להפעם, מקווה שנהניתם. הצעות לשיפור או תגובות אחרות מאוד יעזרו לי!

הפרק הקודם		הפרק הבא