עיניים

״אני חושבת שג׳ול צודקת, אבל על מה?״ שאלה מארי.

הלכנו כולנו בהוגסמיד, אני, יובל, מארי, אלן, קולט, רין, ואמיליה, והרהרנו בהרפתקה שלנו עם הטרול.

מסתבר שמארי הבחינה בדלת בקצה השני של החדר, וחשבתי שסביר להניח שהם שמרו על משהו.

רק שלא הבנו על מה.

לפתע הבחנו במישהי חשודה.

 היא הייתה עטוית ברדס, ועיניה ניצנצו באפלולית.

היא רצה במהירות ובקלילות וחמקה מצד לצד.

רצנו אחריה בשקט מוחלט, והבעות שונות.

הייתי נחושה לגלות מי הדמות.

הדמות בברדס הגיעה למקומות בהוגסמיד שלא הכרתי, סמטאות אפלות ומלוכלכות.

הדמות עצרה לפתע בפתאומיות אל מול קיר אבן מעוטר בנחשים.

התחבאנו מאחורי קיר האבן הזה, כי החלטנו לבוא מהכיוון השני.

הדמות ליחששה וזימרה בקול צרוד שגרם לי לגוש פחד בבטן.

לפתע פלטה הדמות לחישה רושפת, הנחשים זזו, הקיר פתח חור שחור אל תוך האפלה, והדמות קפצה לתוכו.

בלי לחשוב קפצנו פנימה אחריה.

נחתנו על משהו רך, ובעלטה לא ראיתי מה הוא.

קמנו לאט, וראינו שהדמות הסירה את הברדס ועומדת בגבה אלינו.

ראינו רק את שיערה הכהה הארוך של הדמות משתפל במורד גבה.

הדמות פסעה חרש לשם, וברגע שיצאה מטווח ראייה לחשנו: ״לומוס!״ ושרביטינו האירו.

אדל פלטה צווחה קטנה כשראתה על מה אנחנו יושבים, ובחילה עלתה בי.

הנחש העצום פתח את עיניו הצהובות הגדולות.

הפרק הקודם		הפרק הבא