לא סתם"המג'נונה"

היהי!

הנה הפרק שמוקדש ל....@תולעתספרים!!!

קריאה מהנה

--------------

"אז כולם הם כאן?" שאל האיש הענקי "אז אנחנו נלך לסירות!"

"סירות?!" לחשתי לג'יני

היא חייכה "זאת המסורת!"

"על זה אבא שלי לא סיפר לי"

הלכנו אחרי האיש עד שהגענו לגדה של אגם שחור ענקי

היו שם הרבה סירות

"ארבעה בכל סירה, אתם שם!" צעק האיש העצום לעבר כמה ילדים שניסו לעלות שישה ביחד

אני וג'יני עלינו לסירה יחד עם שתי ילדות שנראו בדיוק אותו הדבר

"הי" הן אמרו יחד

"הי..." עניתי בהיסוס

"אני מיכל" אמרה אחת

"אני מיכאלה" אמרה השניה

"אני ג'יני וזאת לונה"  אמרה ג'יני, כנראה שהיא הרגישה מחויבת להציג אותנו בפעם הזאת, אחרי המקרה עם פיונה

"נעים מאוד" הן אמרו ביחד והושיטו יד.

ביחד

בחיי זה היה נראה כאילו הן שיכפול אחת של השניה!

אבל לא היה נראה שבעיני ג'יני זה מוזר

היא לחצה את היד של מיכאלה

אני לחצתי את של מיכל

הן חייכו חיוכים זהים, זה היה כמעט מפחיד "אנחנו יכולות ליהיות חברות" הן אמרו, שוב ביחד

"כן" חייכתי גם אני, ג'יני הנהנה

ואז נגלתה אלינו טירת הוגוורטס היפיפייה, כשאורות בוקעים מהחלונות

הפיות של מיכל ומיכאלה נפערו בתיאום מושלם.

ג'יני עדיין נראתה רגועה מהעניין.

 ואז נזכרתי שיש לה אחים תאומים, שעושים הכל ביחד.

'אוקי אפשר להרגע' חשבתי 'הן לפחות לא שכפול'

אבל זה עדיין היה די קריפי

בסוף הגענו לגדה בצד השני והתקדמנו עד לדלת העץ הכבדה.

הענק דפק שלוש פעמים והדלת נפתחה מעצמה.

"וואו, איזה מגניב" לחשו מיכל ומיכאלה.

הייתי שותפה לדעה שלהן, זה היה ממש קול.

נכנסנו לאולם הכניסה, ושם האיש אמר לנו לחכות.

חיכינו.

וחיכינו.

וחיכינו.

ואז נכנסה אישה מבוגרת שנראתה מאוד קשוחה, ברגע שהיא נכנסה האיש הענק התחמק אל תוך האולם שמאחורי הדלתות שדרכם נכנסה האישה.

"סליחה על האיחור. בואו נתחיל. אני פרופסור מקגונגל, ראש בית גריפינדור, מורה לשינויי צורה וסגנית המנהל"

הי הציגה את עצמה

"בעוד רגע תכנסו לאולם הגדול ושם תמוינו לבתים השונים: גריפינדור, רייבנקלו, הפלפאף וסלית'רין. כשתעשו מעשה אסור או תעברו על אחד הכללים, ירדו לכם נקודות בית. תוכלו גם לזכות בנקודות . וזה בערך הכל. אם תואילו להסתדר בתור ולעקוב אחרי" היא סיימה את דבריה

כולנו צייתו מיד לאישה הקשוחה והסתדרנו בתור ארוך.

עמדתי מאחורי ג'יני, ויחד נכנסנו לאולם.

האולם היה ענקי, ובתוכו היו ארבעה שולחנות- שולחן לכל בית- שאליהם ישבו המון ילדים מפטפטים שהשתתקו כשנכנסנו.

פרופסור מקונגל הובילה אותנו אל מול שולחן ארוך ששם ישבו כל המורים.

לידו עמדה בימה קטנה ועליה שרפרף עם שלוש רגליים ועליו מצנפת ישנה.

"זו מצנפת המיון," לחשה אלי ג'יני בקול שכמעט לא שמעתי.

'אז מה שממיין אותנו זה מצנפת' חשבתי 'בסדר'

בזמן שחשבתי המצנפת התחילה לשיר

'שהיא גם שרה' הוספתי למחשבות המבולבלות שלי

לא הצלחתי להקשיב לשיר, אבל הבנתי במעורפל שהוא מדבר על ארבעת הבתים של הוגוורטס ועל המייסדים שלו.

כשהמצנפת סיימה לשיר פרופסור מקגונגל נעמדה על הבימה ואמרה "עכשיו אקרא לכל ילד בתורו והוא ישב על השרפרף והמצנפת תמיין אותו לבית שהכי מתאים לו. אני מצטערת על אי הנוחות, אבל השמות יהיו בסדר אקראי כיוון שלא הי לי זמן לסדרם לפי סדר אלפביתי"

היא התחילה לקרוא שמות.

"מעניין מה קרה שהיא לא הספיקה" לחשתי לג'יני

"כן..." הי לחשה חזרה

כל כמה זמן נשמעה צעקה "גריפינדור!" "סלית'רין!"

ואז קלטתי שם מוכר "סילוור פיונה!" וראיתי את פיונה הולכת בהתנשאות לשרפרף

המצנפת שהתה על ראשה שתי שניות, ואז- "סלית'רין!"

פרופסור מקגונגל המשיכה להקריא שמות, עד ש- "לאבגוד לונה!"

'שיט! זו אני' חשבתי ומיהרתי לבימה

התיישבתי על השרפרף והפרופסור מקגונגל הניחה על ראשי את מצנפת המיון

קול קטן לחש לי באוזן "המממם מעניין. אני רואה כאן חוכמה, נדיבות, חברות.... איפה לשים אותך?"

המצנפת הרהרה לפחות דקה שלמה כשהי ממלמלת לי באוזן כל מיני מחשבות שחלפו לה ב... ראש? אין לי הגדרה לזה.

"המממם.... אולי הפלפאף? אולי תתאימי שם... אבל דווקא נראה לי שאשים אותך ב.... רייבנקלו!"

הבנתי שהיא צעקה את זה לכל האולם, אז ירדתי מהשרפרף והלכתי לשבת בשולחן שמחא כפיים.

"רמוגן מיכל!"

חצי דקה של שקט, ו- "סלית'רין!"

לא האמנתי.

איך?

"רמוגן מיכאלה!"

"סלית'רין!"

כמובן.

היה לי די ברור שהן ימוינו לאותו בית.

עוד כמה שמות, ואז- "וויזלי ג'ינרווה!"

לא יכלתי לראות כל כך טוב, אבל ג'יני נראתה די זעופה.

הי התיישבה על השרפרף ובשניה שהמצנפת הונחה על ראשה- "גריפינדור!"

דמעה זלגה במורד הפנים שלי

הפרק הקודם		הפרק הבא