יומני החצויים *תרגום*

"בשביל הנחשים," אמרתי, "ואז-"

"הו, אלים".

היא שלפה את הטלפון שלה ובדקה את השעה.

"כמעט חמש. אנחנו צריכים להחזיר את הקאדוקס להרמס!"

הרחובות היו סתומים ברכבי חירום ובתאונות קלות, אז לקחנו את הרכבת התחתית חזרה.

חוץ מזה, ברכבת התחתית היו חולדות.

מבלי להיכנס לפרטים מבעיתים, אני יכול לומר לכם שג'ורג' ומרתה עזרו בבעיית השרצים.

כשנסענו צפונה, הם התכרבלו סביב הקאדוקס ונמנמו בשביעות רצון עם בטן נפוחה.

פגשנו את הרמס ליד פסל האטלס במרכז רוקפלר. (הפסל, אגב, לא דומה לאטלס האמיתי, אבל זה סיפור אחר).

"תודה !" הרמס כמעט בכה, "כמעט ויתרתי על התקווה!"

הוא לקח את הקאדוקס וטפח על ראשי הנחשים המנומנמים שלו.

"שלום, חברים שלי. אתם בבית עכשיו.

" זזז," אמרה מרתה. "יאמי", מלמל ג'ורג' בשנתו.

הרמס נאנח בהקלה. "תודה, פרסי."

אנבת' כיחכחה בגרונה.

"אה, כן," הוסיף האל, "וגם לך, ילדה. יש לי מספיק זמן לסיים את המשלוחים! אבל מה קרה עם קאקוס?"

סיפרנו לו את הסיפור.

כשסיפרתי על מה שקאקוס אמר על מישהו אחר שנתן לו את הרעיון לגנוב את הקאדוקס,

ועל האויבים האחרים שיש לאלים, הפנים של הרמס חשכו.

"קאקוס רצה להרוס את קווי התקשורת של האלים, נכון?" הרמס הרהר.

"זה אירוני, בהתחשב בכך שזאוס מאיים..." הוא הפסיק לדבר.

"מה?" שאלה אנבת', "זאוס מאיים על מה?"

"שום דבר," הרמס אמר.

ברור שזה היה שקר, אבל למדתי שעדיף לא להתעמת עם אלים כשהם משקרים לך.

הם נוטים להפוך אותך ליונקים מטושטשים או לעציצים קטנים.

"אוקיי ..." אמרתי.

"יש לך מושג למה התכוון קאקוס לגבי אויבים אחרים, או מי ירצה שהוא יגנוב את הקאדוקס שלך?"

הרמס התנדנד.

"אה, יכול להיות הרבה אויבים. לאלים יש הרבה."

"קשה להאמין," אמרה אנבת'.

הרמס הינהן. כנראה שהוא לא תפס את הסרקזם, או שהיו לו דברים אחרים בראש.

הייתה לי הרגשה שההתרעות של הענק יחזרו לרדוף אותנו במוקדם או במאוחר, אבל הרמס כנראה לא התכוון לעזור לנו עכשיו.

האל הצליח לחייך. "בכל מקרה, כל הכבוד, שניכם! עכשיו אני כנראה אלך. כל כך הרבה עצירות ... "

"יש העניין הקטן של השכר שלי," הזכרתי לו. אנבת' קימטה את מצחה. "איזה תגמול?"

"זה יום השנה שלנו לחודש," אמרתי. "בטח לא שכחת."

היא פתחה את פיה וסגרה אותו שוב. אני לא משאיר אותה ללא מילים לעתים קרובות מאוד. עלי ליהנות מאותם רגעים נדירים.

"אה, כן, השכר שלך." הרמס הביט בנו מלמעלה ללמטה. "אני חושב שנצטרך להתחיל עם בגדים חדשים. אתה לא יכול לצאת הביוב עם בגדיפ נקיים.

כל השאר יהיה קל. אל הנסיעות, לשירותך. "

"על מה הוא מדבר?" שאלה אנבת'.

"הפתעה מיוחדת לארוחת הערב," אמרתי. "אכן הבטחתי."

הרמס שיפשף את ידיו. "נפרד לשלום, ג'ורג' ומרתה."

"להתראות, ג'ורג' ומרתה", אמר ג'ורג' בקול ישנוני. "זז", אמרה מרתה.

"יכול להיות שלא אראה אותך זמן מה, פרסי," הזהיר הרמס, "אבל ... נו, תיהנו הלילה".

הוא דיבר בקול כל כך מבשר רעות, ותהיתי שוב מה הוא לא אמר לי.

ואז הוא הצמיד את אצבעותיו, והעולם התפוגג סביבנו. השולחן שלנו היה מוכן.

הרמס הושיב אותנו על מרפסת עם נוף של אורות פריז והסירות על נהר הסן. מגדל אייפל זהר מרחוק. לבשתי חליפה.

אני מקווה שמישהו צילם תמונה, כי אני לא לובש חליפות.

למרבה המזל, הרמס סידר זאת בצורה קסומה אחרת לא הייתי יכול לקשור את העניבה.

אני מקווה שנראיתי בסדר, כי אנבת' נראתה מהממת.

היא לבשה שמלה ירוקה ללא שרוולים שהראתה את שערה הבלונדיני הארוך ואת הגזרה הספורטיבית הדקיקה שלה.

שרשרת המחנה שלה הוחלפה על ידי מחרוזת פנינים אפורות שהתאימו לעיניה.

המלצר הביא גבינה ולחם טריים, בקבוק מים נוצץ לאנבת' וקולה עם קרח בשבילי (כי אני ברברי).

סעדנו על שלל דברים שלא יכולתי אפילו לבטא - אבל הכל היה נהדר.

עברה כמעט חצי שעה עד שאנבת' התגברה על ההלם שלה ודיברה.

"זה מדהים."

"רק הכי טוב בשבילך," אמרתי, "וחשבת ששכחתי."

"שכחת, מוח אצות." אבל החיוך שלה אמר לי שהיא לא כועסת עלי. "אבל זה לא משנה. אני מתרשמת."

"יש לי את הרגעים שלי."

"בהחלט." היא הושיטה יד מעבר לשולחן ולקחה את ידי. הבעתה הפכה לרצינית.

"יש לך מושג מדוע הרמס התנהג כל כך עצבני? הרגשתי שמשהו רע קורה באולימפוס. "

הנדתי בראשי. יכול להיות שאני לא אראה אותך זמן מה, אמר האל, כמעט כאילו שהוא הזהיר אותי על משהו שיבוא.

"בואו נהנה רק הלילה," אמרתי, "הרמס יביא אותנו חזרה בחצות."

"הגיע הזמן לטייל לאורך הנהר," הציעה אנבת', "ופרסי ... אל תהסס להתחיל לתכנן את יום השנה שלנו לחודשיים."

"הו, אלים." הרגשתי פאניקה מהמחשבה, אבל גם הרגשה טובה. שרדתי חודש בתור החבר של אנבת', אז אני מניח שלא דפקתי דברים יותר מדי.

למעשה, מעולם לא הייתי מאושרת יותר.

אם היא ראתה עתיד עבורנו - אם היא עדיין מתכננת להיות איתי בחודש הבא, אז זה היה מספיק טוב בשבילי.

"מה לגבי לצאת לטיול ההוא?"

שלפתי את כרטיס האשראי שהרמס תקע בכיסי - אולימפוס אקספרס מטאל שחור - והנחתי אותו על השולחן.

"אני רוצה לחקור את פריז עם בחורה יפה."

זה הסוף של הסיפור אבל לא של התרגום, יש לתגום עוד ראיון עם ג'ורג' ומרתה וגם אפילו סיפור על ליאו ואלדס.

אני חושב שמגיע לי לפחות 3 תגובות.

הפרק הקודם		הפרק הבא