דאדלי פוטר 2.0

סליחה שלקח לי די הרבה זמן לפרסם את הפרק הזה. אבל זה פרק ארוך. (:

השכם בבוקר המחרת התעורר דאדלי פוטר לקול ציוץ הציפורים.
לשבריר שנייה כאשר פקח את עיניו הוא הביט משני צדדיו בבילבול מוחלט, וניסה להבין היכן הוא. אבל כילות הקטיפה האדומות וקולות הנחרות של שאר התלמידים בני שנתו מבית גריפינדור הזכירו לו מה קרה.
דאדלי הסיט את הכילה והציץ בשעונו.
השעה הייתה כמעט שש בבוקר.
"כדאי שאני אחזור לישון..." מילמל, אבל בשלב זה הוא כבר היה ער מדי מכדי להמשיך לנמנם.
דאדלי הסיט קווצת שיער ממצחו וקם לפתוח את המזוודה.
סמיילי התפתל החוצה, כמעט כאסיר תודה, ואז התלפף בעדינות סביב ידו של דאדלי.
זה היה רעיון גרוע, ליחשש הנחש בזעף.
דאדלי כמעט שכח שהוא יכול לדבר עם נחשים.
הוא הבין שזאת שפה שונה מאנגלית, כי הדודים שלו אמרו לו שהוא דיבר בלחשושים מוזר כל פעם ששוחח עם הנחש, אבל דאדלי לא הרגיש בהבדל.
"להיות בתוך מזוודה במשך איזה עשרים שעות? כן, זה בהחלט רעיון גרוע", הסכים דאדלי.
כן, אבל הקרקר שהבאת מהסמטה לא מוצא חן בעיניי, אמר סמיילי. אני יותר מדי... אוכל בשבילו.
"אני בטוח שאתם תלמדו להסתדר," אמר דאדלי.
נשמע קול של התהפכות מתוך שינה, ואז הכילה מול עיניו של דאדלי הוסטה.
רון מיצמץ לעברו והביט בו בהבעה מטושטשת.
"אתה... דיברת לנחש שלך?" קירקר רון.
סמיילי זחל חזרה לתוך המזוודה.
אל תסגור אותה. נראה לי שחטפתי קלסטרופוביה.
"על איזה נחש אתה מדבר?" תהה דאדלי. "יש לך חלומות ממש מוזרים, רון."
רון עמד להניד לראשו בשלילה, אבל התייאש.
"למה אתה ער עכשיו בכלל?" שאל אותו, לפני שהסיט את הכילה וחזר לישון.
דאדלי ירד במדרגות והציץ אל חדר המועדון.
החדר העגול היה ריק, מלבד נער אחד בלונדיני שפניו מכוסות חטטים.
הנער ישב אל השולחן עם ערימה של ספרים כחומה מולו, ובידו עט נוצה.
הוא רשם משהו בקדחתנות על גבי מגילת קלף תוך שהוא ממלמל לעצמו דברים על השלמת שיעורי חופש.
כשחצה דאדלי את החדר הנער כלל לא הבחין בו.
דאדלי התיישב על כורסה מול האח והניח לידו את המזוודה.
סמיילי זחל שוב החוצה והסתדר בצורת שבלול על ברכיו של דאדלי, ואז הניח את ראשו ועצם את עיניו. סמיילי אומנם היה נחש, אבל הוא התנהג כחתול בכל רמ"ח אבריו.
לאחר זמן מה נשמעו קולות צעדים כשרון וויזלי ירד אל חדר המועדון.
הוא הצביע על דאדלי וחייך בניצחון.
"ידעתי שיש לך נחש," הוא אמר.
"נכון," אישר דאדלי. "אבל מתי ראית אותי מדבר אליו?"
רון צימצם את עיניו בחשד, ואז משך בכתפיו.
הוא חצה את החדר והתקדם אל המעבר החוצה.
"נראה לי אני הולך לאכול באולם הגדול," אמר.
דאדלי התרומם מהכורסה.
"רגע, חכה לי! אני בא!"

אחרי שמילאו השניים את בטנם בארוחת הבוקר, שמע דאדלי קול טפיפות צעדים נוקשים.
הוא הסתובב וראה את פניה חמורי הסבר של הפרופסור מקגונגל.
"עשינו משהו?" פלט רון בלי לחשוב לפני כן.
חיוך קל הסתמן על פניה של הפרופסור.
"מערכת שעות," היא אמרה קצרות, ושלפה מתוך גלימתה זוג גלילי קלף.
דאדלי לקח את גלילי הקלף והושיט אחד לרון.
"השיעור הראשון יהיה במרתפים," אמר רון. "אוי, שיקויים. שמעתי מפרד וג'ורג' שהוא המורה הכי גרוע בהיסטוריה. כמובן שהגיוני שהם מגזימים, כי אין מורה שאחים שלי יכולים להסתדר איתו."
"למה?" שאל דאדלי.
רון חייך בעליצות.
"בואו נגיד שהרעיון של חוקים נשמע לפרד וג'ורג' כמו המלצה לא מזמינה במיוחד."
"אז כדאי שאני אלך למגדל של גריפינדור," אמר דאדלי. "אני צריך להביא את הציוד שלי, וגם להספיק למצוא את המרתפים של הטירה, איפה שהם לא יהיו... יש לנו עשרים וחמש דקות."
רון ודאדלי מיהרו חזרה למגדל וארזו את החפצים שלהם לאותו יום.
דאדלי תחב לתיק שלו ספר שיקויים, ביחד עם ספר ללימוד בתורת הצמחים וספר לטיפול בחיות הפלא. לתא אחר הוא דחף כמה גליונות קלף ועט נוצה, עם כמה קסתות מלאות בדיו.
וכך הם יצאו לדרכם, עם תיקים כבדים וציפיות נמוכות.
בעודם יורדים במדרגות חלפה הרמיוני לידם בצעדים מהירים.
דאדלי כמעט הפיל את הקדרה מזהב טהור שלו, כשמבטו נלכד בשיער השופע שלה והוא לא שם לב למדרגה הבאה.
"תיזהר קופידון," נהם רון.
הם מצאו לבסוף את הדרך למרתפים, ונכנסו פנימה.
החדר הואר באור עמום. גל של קור עבר בגופו של דאדלי.
הוא הביט בצנצנות של מה שנראה כמו חלקי גוף של חיות משומרות, ומצידו השני ארון עם אספקה של ספרים וקדרות לתלמידים. רון ניגש אל הארון בזמן שדאדלי התיישב.
"הקדמתם בחמש דקות," אילולא היה הפרופסור מדבר, מעולם לא היה מבחין בו.
אדם חיוור בעל שיער שחור שמנוני והבעה של סלידה קלה קם משולחן המורה שמולם.
"להקדים זה אף פעם לא טוב," אמר הפרופסור בקול חלקלק כמו שיערו. "ודאי שלא לאחר."
רון התיישב ליד דאדלי והתקרב ללחוש לו משהו באוזנו.
"היפרדו," אמר הפרופסור בנוקשות. "אני לא מעוניין שתדברו בשיעור שלי."
רון פצה את פיו לומר משהו, ואז שתק והחמיץ את פניו.
הוא קם והתיישב על השולחן מאחורי דאדלי.
הפרופסור המתין עד ששאר התלמידים הגיעו והתיישבו מולו, ואז כיחכח בגרונו ודיבר.
"אני פרופסור סוורוס סנייפ, ובשנה הקרובה אני הולך להיות המורה לשיקויים שלכם," הוא אמר, כמעט בדקלום. "אני לא מצפה מאף אחד מכם להיות מוצלח בענף זה מההתחלה, וודאי שלא לאלה מביניכם בעלי הכישרון הטבעי לא להצליח בכלום," נראה כאילו עינו של פרופסור סנייפ ריצדה לעבר דאדלי, אבל הוא הניח שסתם דמיין. "אומנות השיקויים היא הרבה מעבר להינף שרביט מטופש שאליו כה תורגלו בשיעורים אחרים. אני מתאר לעצמי שרבים מכם יצאו מהשיעור שלי, חלולים וטיפשים כמו שנכנסו, אז אל תצפו מעצמכם ליותר מדי. וכעת," סנייפ הרים מהשולחן מחברת, "גריינג'ר, הרמיוני."

המורה סיים להקריא נוכחות וסגר את המחברת.
"כעת פתחו את הספר בעמוד שבע ותקראו את המבוא," הורה הפרופסור. "אחרי שגמרתם תדפדפו לעמוד שתיים עשרה ונתחיל עם שיקוי פשוט כדי לפתוח את השנה. כל מי שיודע להכין עוגה רגילה בלי צורך בקסמים יוכל להכין את השיקוי הזה."
המורה התיישב על כיסאו והחווה לתלמידים להתחיל.
אחרי שקרא את המבוא הוא שמע את נוויל (אחרי שרון הועבר מקום נוויל התיישב ליד דאדלי) לוחש באוזנו שהוא לא יודע להכין עוגה.
"זה נראה די קל," אמר דאדלי, ובחן את הכתוב בספר. "שיקוי בסיסי רמה א' לשינוי צבע שיער באופן זמני."
דאדלי החל לעקוב אחר ההוראות, ונוויל אחריו בחשש.
כשקצץ עשבי סטאלטוס והכניס לתוך הקדרה המבעבעת הוא הרים את ראשו וראה את פניו הזועפים של פרופסור סנייפ.
"קדרה מזהב, מה?" גער סנייפ. "כמה מתאים לפוטר הידוען... לא הספיקה לך תשומת הלב שקיבלת מלידה – אתה חייב להשיג עוד."
דאדלי בלע את רוקו.
נוויל שלח לעברו מבט של אתה-בצרות-צרורות.
"אני, לא... זה, פשוט – הקדרה נראתה לי יפה ו-"
המבט הנוקב של סנייפ גרם לקולו של דאדלי לדעוך.
"חוששני שאתה זקוק למשקפיים, אדון פוטר," אמר סנייפ. "כי היה כתוב ברשימה בבירור שצריך להביא קדירה מברזל. אז או שאתה ניחן בבעיות ראייה חמורות, או שבבית הספר שבו היית לפני כן לא סיפרו לך על ההבדל הברור בין זהב לברזל."
אם דאדלי כבר היה לומד להתאדות עם שרביטו לפני כן, הוא ודאי היה עושה זאת.
"עשרים נקודות יורדות מגריפינדור," הודיע פרופסור סנייפ. "ועוד עשרים נקודות ירדו על כל פעם נוספת שתביא את הקדרה הזאת. שפוך את מה שרקחת עד כה בקדרה לאחת מהקדרות מארון הציוד. אני לא רוצה לראות עוד בעיות מהשולחן הזה."
סנייפ הפנה את גבו אליו והתרחק.
"וואו," לחש נוויל כשהיה בטוח שהמורה יצא מטווח שמיעה. "יצאת מזה בזול."

דאדלי לא זכה לגמור את השיקוי שלו בזמן, ואחרי השיעור מיהר החוצה עם תיקו.
את הקדרה מזהב הוא העדיף להשאיר בכיתה, כי פתאום הסתובבות איתה נשמעה לא כמו רעיון לא כל כך טוב.
תלמידי גריפינדור בני גילו התקדמו איתו החוצה אל החממות, ועד מהרה הצטרפו גם תלמידי הפלפאף משנה ראשונה, שאיתם הם למדו באותה שעה.
פרופסור ספראוט, המורה לתורת הצמחים, הייתה אישה גוצה שלראשה כובע מטולא.
דאדלי לא היה יכול שלא להבחין בציפורניה הארוכות והמלוכלכות.
בשיעור שלה הם למדו על צמח שנקרא "מורסוס", שניסה לנשוך את דאדלי כמה פעמים. נוויל ראה את מצוקתו ונתן לו כמה טיפים טובים להתמודד איתו. כשדאדלי שאל אותו מאיפה הוא מבין כל כך בצמחים, נוויל רק משך בכתפיו.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא