שלדים בארון המשפחה

גברת וויזלי חזרה. היא סיפרה להם שהיא ראתה ילדה עם שיער אדום ועינים ירוקות מוטלת על הקרקע במערה.

היא סיפרה לכולם מלבד להארי. אף אחד לא ידע איפה הארי מאז היום שבו חזר עם הבשורה על מות אימו.

הם לא כעסו על הארי, הם ידעו שזה קשה לו. 

הרמיוני העסיקה את עצמה בסטנלי, ולימדה אותו הכול על קורותיהם, והתברר שהוא די דומה באופיו לדובי. זה לא עזר לנחם את הארי בשבעה.

הפעם זה היה יותר קשה לו, כי הוא ידע שהוא היה יכול להציל אותה, שמותה לגמרי באאשמתו.

מתי שהגיע זמן השבעה הוא לבש בגדי שחור, ישב בעינים נפוחות בבכי וחשב. הוא לא הקשיב בכלל לכל האנשים שאמרו לו שהם משתתפים בצערו, ושזה לא אשמתו.

החיים, כך הרגיש, הם נוראיים. אמו חזרה לחיים, אבל לא לזמן רב, רון והרמיוני סיפרו לו על דבריה של גברת וויזלי.

שנגמר השבעה, הארי הלך למכתש גודריק, הוא הביט במצבה של אמו, והניח עליה זר פרחים.

כשהוא חזר לבית הספר הוא כבר לא היה אותו הארי. הוא היה הארי שקט ומסוגר, שונה לחלוטין מהארי הרגיל.

לפעמים, בלילות, הוא היה בוכה במיטה בשקט, שחשב שאף אחד לא שמע אותו, אבל הוא טעה, רון שמע.

הארי תמיד נראה חזק, וקשוח, אבל כעת הוא נשבר כמו מקל דקיק, התמוטט, בכה, הוא הרגיש כמו ילד בן שלוש. 

הוא התבייש בדמעות, אבל לא יכל לעצור אותם, הם היו תמיד בעיניו.

לפעמים חשב, שהגוש הגדול בגרונו, לעולם לא יעלם, תמיד יפעם ויזכר להארי בכאב חנוק את אמו, הנהדרת, שמתה כדי להציל את הארי פעמים.

הוא חזר לכיכר גרימולד מספר 12, ולקח את המכתב שאמו כתבה לבתחולדה בגשוט.

שעות רבות ביום הוא היה מביט במכתב, שאמו המנוחה כתבה.

אף חד לא כעס עליו, או לעג לו, כולם השתתפו בצערו, כולם ניסו בשבילו שהכול יהיה מושלם. 

זה הכעיס את הארי, אם אמו מתה, למה שמישהו עוד ירגיש שמחה?

מגיע לכולם להיות עצובים כמוהו, ולא לנסות לשמח.

אם העולם היה נראה כמו שהוא הרגיש, הכול היה אפור, אנשים היו זועקים ובורחים ומתפתלים ביסורים, בנינים מעלי עשן תמיד יראו באופק, בכל מקום יראו מצבות והריסות, ואש תבער כל הזמן. 

הארי תמיד צעד בכבדות ותמיד היה עצוב, עד שיום אחד זה השתנה.

הארי הפך להארי האדיש, שלא כפת או משנה לו שום דבר, וזה היה יותר גרוע מהארי העצוב.

הארי תמיד שמר על "פני פוקר" ויותר לא נראה על פניו הפגנת רגש או מחווה, כמו חיוך, או בכי.

 חלק מהאנשים חשבו שהארי לעולם לא יחזור להיות כמו שהיה, וחלק סברו, בצדק, שזה רק תקופה בחייו.

אבל כל האנשים מכל הדעות היו בטוחים בדבר אחד: משהו מהארי של עכשיו תמיד ימשיך איתו.

יום אחד פרופסור מקנוגל זימנה את הארי למשרדה כדי לספר לו סיפור:

"פעם, שהייתי נערה צעירה, הייתי בדיוק כמוך, או לפחות כמו שהיית, הייתי מאושרת ושמחה, וגם עוברת די הרבה פעמים על החוקים.

"היתה לי חברה בשם מירטל, שהיתה נחמדה וחמודה. לא היה דבר שהייתי עושה בלעדיה.

"באותו הזמן הייתי צעירה וילדותית, והייתי מאוהבת, בילד בשם... טום רידל. טום רידל יפה התואר תמיד היה נחמד אלי ועזר לי, אבל יום אחד, שהצעתי לו חברות, הוא הסכים. הייתי מאושרת שבמאושרים, ודיברתי ושיתפתי את מחשבותי איתו כל הזמן. אבל אז, מתישהו, הוא התחיל להתרחק ממני, ולהיות קר ומנוכר. החלטתי לעקוב אחריו, כדי לראות מה הוא עושה, ולאן הוא הולך.

"עקבתי אחריו לחדר הסודות, והוא תפס אותי. הצלחתי לברוח ממנו וסיפרתי למנהל עליו.

"בגללי הוא נאלץ לעבור חקירה צולבת וקשה, אבל בסוף יצא חף משפש מהענין. כאילו זה לא מספיק, הוא האשים את האגריד, שהיה חברי הטוב החדש, בפתיחת חדר הסודות כדי לאמלל אותי.

"כעסתי עליו, וניתקתי את כל קשרי איתו, אבל מסע הנקמה שלו רק התחיל. כדי לפגוע בי הכי קשה שאפשר, הוא שלח את המפלצת מחדר הסודות להרוג את חברתי הטובה ביותר: מירטל, שמאז נודעה כמירטל המייללת.

"מאז, הפסקתי להתחבר עם אנשים, כי ידעתי שחברות זה נשק שאפשר להשתמש בו נגדי, והפכתי למה שאני היום.

"אבל טעיתי הארי, טעיתי! זה לא טוב מה שהפכתי אליו, הרסתי את עצמי בגלל מוות של חברה, והפכתי לצל של משהייתי פעם.

"אני מקווה שתה לא תעשה את אותה טעות כמוני, ותבחר בבחירה הנכונה."

הארי קם באיטיות מהכיסא, הנהן לפרופסור מקנוגל, ואמר לה: "תודה פרופסור, באמת תודה." והפעם, היא ראתה שפניו כנות לחלוטין.

הארי יצא, ופרופסור מקנוגל חשבה שהוא הולך לחדר המועדון, אבל היא טעתה, הוא הלך החוצה, והתעתק למכתש גודריק.

הוא החליט שיבקר את מצבת אימו עוד פעם אחת, ואז יחזור לעצמו, ויפסיק לחשוב רק עליה.    

הוא לא ידע, שהוא רק שורת המחץ בבדיחה קוסמית אדירה.

הארי החליט לעשות עוד דבר אחרון.

הוא הוציא מכיסו תמונה של לילי אוואנס והתחיל ללכת לקברה.

הוא התכוון לשים בקבר הריק את התמונה של לילי, כי למרות שגופתה נמצאת במערה, הוא רצה שגם כאן, באזור "קבורתה" יהיה לה זכר.

הוא הניף את השרביט ולחש משהו.

הקבר נפתח.

ליבו של הארי החסיר פעימה.

הגופה של אימו היתה שם.

_____________________________________________________________________________________________________________________________________________

תגובות בבקשה?

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

רציתי להודיע לכל מי שעוקב אחרי, או סתם קורא את הפאנפיקים שלי, שבקרוב יפרסום הפאנפיק החדש והמיחוד שלי: לא שייכת. הפאנפיק מתרחש בעולם של הארי פוטר, אבל מסופר בו על כוחות קסם חדשים, ובית ספר חדש.

הפרק הקודם		הפרק הבא