לא שייכת

"אני עומדת למות משעמום!!" גנחתי, וכמובן שמיד, כצפוי, הספרנית הופיעה ואמרה: "ששששששש!" 

נאנחתי.

הייתי בספרית בית הספר הענקית. היא עשויה אלון, עם אגפים ודרכים מיוחדות למצוא ספרים.

הבחנתי בזווית עיני בספר שנראה מעניין בשם 'צרחה', לא ספר לימוד, אבל אני מתה על ספרי מתח.

קראתי וקראתי, והגעתי לחלק האחרון.

הוא רץ לשם, ונעצר באטיות שראה את הכתם הפוגם בעשב הירקרק.

דם טרי.

כאן נגמר הספר.

רעדתי.

כן, אני מודה, אני מאד פחדנית. זה לא היה סיפור מפחיד, סתם מותח, אבל עדיין פחדתי. לקחתי את הספר כוחות נפש מאת מיקה שטרנדל ומיהרתי לחדרי.

התעוררתי באמצע הלילה, היה מפחיד.

הסתכלתי סביבי.

"קוואק! קוואק!" נשמעו מסביבי קולות של צפרדע, הקולות המרגיעים שתמיד נשמעו מהביצה.

ואז נשמע קול טריפה, וגירגור.

"אררר!" שאג קול.

מה זה? שאלתי את עצמי בבהלה.

"ארררררר!!!!!"

אימאל'ה!

מיהרתי להתכסות בשמיכה.

הכול בסדר, הכול בסדר, אמרתי לעצמי בלב.

ששש, הכול בסדר! חשבתי שוב.

וכדי שלא אפחד שרתי לעצמי בקול:

"ליל ירד, בא חושך אט, שקט פוסע..." עם כל מילה נרגעתי יותר.

נזכרתי בחלום שלי.

 "לפחות הצרות שלי נגמרו!" קראתי בקול כדי לעודד את עצמי וחשבתי על מיקל.

צל נפל על מיטתי.

"הצרות שלך רחוקות מלהסתיים..." אמר לי קול.

_____

אני יודעת שיצא קצת צולע, סורי.

הפרק הקודם		הפרק הבא