כשהמציאות עולה על כל דמיון

המעתיקן טופל ;-)
:יאי: פרק 10...
שתי סיבות לחגיגה!
הנה זה בא, הנה זה בא, הנה זה בא- הדבר החם הבא!
קוראים אהובים שלי!!! הפרק הבא מוקדש לכם!

"איך לעזאזל עשית את זה???" לחשה ג'יני באזני.
"אין לי מושג..." התנשמתי "באמת שלא. פשוט הסתכלתי על המים והם נעלמו."
"והופיעו שוב בקדרה שלך." אמרה ג'יני בעוקצנות "לא נראה לי. זה כישוף מתקדם מאוד."
"היי." התנשמה פרים, שהופיעה מאחורינו "כדאי שנצא מכאן לפני שסנייפ ימצא את מי שעשה את זה... למרות שאין מצב שזה מישהו מפה... בטח תעלול של תלמידי שנה שישית או משהו..."
"למען האמת," אמרה ג'יני בזעף "זה כן מישהו מפה. מישהי, ליתר דיוק."
"מי?" תהתה פרים.
"את מסתכלת עליה." אמרתי באומללות.
"את?"
"אהה"
"איך?"
"לא יודעת..."
"אם כך," אמרה פרים "כדאי לנו לצאת מכאן."

עד ארוחת הצהריים, כל השכבה ידעה שמישהו גנב לסנייפ שני שליש מהכוס שלו.  עד הערב, כל גריפינדור ידעו זאת. ולמחרת, כל בית הספר ידע.
למזלי, אף אחד לא יודע שזאת אני.
איזה כיף לי. אני יכולה להזיז מים במחשבה. גדול.
בערב, ניסיתי לעשות זאת שוב. הסתכלתי חזק- חזק על הקנקן וחשבתי: אני רוצה שהמים יעברו לכוס. אבל זה לא עבד. ניסיתי גרסאות שונות, אבל גם זה לא עבד.

ביום רביעי בערב היה לנו שיעור אסטרונומיה ראשון. התרגשתי. תמיד רציתי לראות את הכוכבים מבעד לטלסקופ. מי אמר שחלומות לא מתגשמים?
קודם כל, בדקתי את השטח. כלומר, ווידאתי שאין שום מקור מים בסביבה ושמקור המים הקרוב ביותר הוא האגם.
אחר כך התייצבתי עם הטלסקופ בעמדה שלי, ליד ג'יני והרייט.
רק ש... גם בלי מקור מים בסביבה, כוחות הטבע גוברים עלי.
בשעה שכולנו שרטטנו את מיקום הכוכבים, משהו מוזר קרה. אני בדיוק תרתי אחר הכוכב פלוטו כשמישהו צעק "פרופסור! אני לא מוצא את פלוטו!" מיד נשמעו צעקות הסכמה מהתלמידים האחרים. פרופסור סינסטרה שלפה מיד את הטלסקופ המתקפל הקטן שלה והתבוננה דרכו. "אתם צודקים!" היא צעקה "פלוטו נעלם!" ההמולה הייתה מיידית.
פתאום הרגשתי משהו בכף ידי הקמוצה. פתחתי את ידי וכמעט התעלפתי, כדור קטן , שגודלו לא עולה על אגוז מלך, בגווני חום-צהבהב, הופיע בידי. הוא ריחף בערך בגובה של שני סנטימטרים מעל ידי.
"אני לא יודעת אפילו איפה אפשר להתחיל לחפש..." אמרה פרופסור סינסטרה בהיסטריה.
"נראה לי שאני יודעת..." מלמלתי בפחד.
כולם הסתובבו אלי. פרופסור סינסטרה נראתה המומה, "זה פלוטו!" היא זעקה "איך זה קרה?"
"הלוואי שידעתי." התנשמתי בתדהמה.
"זהו קסם מתקדם מאוד." אמרה פרופסור סינסטרה "זה לא קסם שאפשר לבצע בעזרת שרביט."
"ואיך אני מחזירה אותו?" הרגשתי שאני עומדת להתעלף.
"תתרכזי." אמרה פרופסור סינסטרה "תחשבי על המקום המדויק שבו הוא צריך להיות עכשיו." עצמתי את עיני. "תרגשי איך את מסלקת אותו מכאן. מחזירה אותו למקומו."
עשיתי כדבריה. נשמתי נשימות עמוקות ודמיינתי איך הכדור הקטן נעלם.
"פקחי את עינייך." אמרה פרופסור סינסטרה.
פקחתי את עיני ומיהרתי את הטלסקופ. הכוכב פלוטו שב למקומו.

***

אתם כבר יודעים מה לעשות...

הפרק הקודם		הפרק הבא