לילי: הארי ורון עמדו מולנו כועסים. הם שאלו את הרמיוני "מי אלה?" התפללתי שהיא לא תספר להם שאנחנו אחיות. זה היה חדש לי עדיין, וגם רציתי עוד קצת זמן לעכל את זה ולדבר עם הרמיוני. חוץ מזה, הרמיוני אמרה שיש לה עוד משהו לספר לנו. ואז הרמיוני ענתה. "אלו תאומות חמודות שהכרתי לפני הוגוורטס, ועכשו גיליתי שהן לומדות בהוגוורטס, אז נפגשנו ודיברנו." נשמתי לרווחה, אבל הארי לא. הוא אמר "הרמיוני אני מכיר אותך שש שנים ויודע לזהות כשאת משקרת. תגידי לי את האמת. לא סתם הברזת משיעור כדי לדבר עם שתי ילדות." הרמיוני ניראתה כאילו היא מתלבטת מה להגיד. "אוקיי, אני מוכנה לספר לכם, אבל קודם אני צריכה לדבר עם לילי ולילה." לא ידעתי מה לחשוב. מה היא עוד יכולה לספר לנו??? נכנסנו שוב לתוך היער. קצת אחרי שהתרחקנו מהארי ורון הרמיוני שוב דיברה "לפני כמה ימים ההורים שלי שלחו לי מכתב שבו הם סיפרו שיש לי שתי אחיות קטנות, תאומות, שנחטפו כשהן היו קטנות. הם אמרו לי שאני אבדוק אם הן לומדות בהוגוורטס, כי הגיוני שגם הן קוסמות. ידעתי שאני חייבת למצוא אתכן. ברחתי להוגסמיד שלשום כדי לכתוב לכן את ההודעה, וכשביקרתן בהוגסמיד צילמתי אתכן להורים שלנו. הארי ורון עדיין לא יודעים על זה, אבל הם מרגישים שאני מסתירה משהו, כי מאז שקיבלתי את המכתב ועד שראיתי אתכן הייתי מבולבלת ולא ידעתי איך לעכל את זה. אתן מרשות לי לספר להם?" אני ולילה הסתכלנו אחת על השנייה ואז אמרנו ביחד "לא!" הרמיוני הסתכלה עלינו ושלושתינו פרצנו בצחוק. ואז היא אמרה "אוקיי, אתן באמת תאומות!" התחלנו ללכת חזרה אל הארי ורון ואז שמענו מאחורינו קול. הסתובבנו אחורה לראות מה זה היה, אבל לא היה שם אף אחד. הסתובבנו חזרה קדימה וראינו מולנו את וולדמורט עם הנחשית הענקית והמלחיצה שלו. ואז הוא פנה אלי ואל לילה "אתן היצורים הכי יפים שראיתי בחיים." הוא הסתכל עלינו במבט נכסף. מפחיד. לא ידעתי מה לעשות. פחדתי ברמות ולא ידעתי מה להגיד. זה היה סיוט.
|