העץ הבודד

זה היה בוקר בשלהי  חודש ינואר, הטיפות הקרות החליקו במורד ענפי ועלי, והאוויר מסביבי קפא, 

בעוד זוג צלליות מתקדם לעברי ברעש רב של עלים נרמסים. כשמעט התקרבו, ראיתי שאלה שני תלמידים מן בית גריפינדור, עטופים היטב בצעיפים ומעילים, מנסים לשמור על חום גופם בעזרת היצמדותם זה לזו. 

"ג'יני, אני לא חושב שזה היה רעיון טוב כלכך 'לצאת לשאוף קצת אוויר.' " הנער הגבוה אומר. 

"דין, נו באמת. אולי תנסה להנות מהשקט הזה שנייה במקום להתלונן?" הדמות הנמוכה שאלה בחריפות, אך עוד לפני שהעיז לפתוח את פיו, היא המשיכה;

"בכל מקרה כל מה שאתה עושה כבר ימים, זה להישאר בחדר המועדון ולעשות חיבורים. וכן דין!," אמרה בתגובה לפרצופו המוחה והנרגז "זה תלוי גם בך! זוהי לא בעיה לקחת שעה חופשית, במיוחד שאתה בשעה השישית,

אז בבקשה ממך, אל תנסה לשקר לי, או אפילו לנסות לחרטט אותי!" היא סיימה בנימה נרגזת. 

'וואו,' חשבתי לעצמי 'היא יודעת להתווכח.' אך שלא כמוני, הנער, שאז כבר הבנתי שהיה לבן זוגה, לא הופתע. הוא רק הסתכל עליה במבט אדיש, אך אוהב. 

הנערה, שכעת, כובעה מעליה החליק מעל לראשה וחשף את שערה הבוער, הסתכלה עליו במבט מתנצל.

"אני מצטערת, פשוט.." היא נאנחה "יש עכשיו את כל הקטע הזה של בחינות בגרות, וטוב, זה מלחיץ.." היא אמרה בנימה נואשת

"תאמיני לי, מי כמוני מבין את זה?" הוא צחק בשקט. הם התקדמו לעברי, וחלו מתיישבים ומתכרבלים בחיקי. 

הם דיברו על הלימודים, על הלחץ, על העתיד. 

עד שלבסוף, הגיעה הרגע שאמור להיות נפלא. הרגע שכבר קרה כלכך הרבה פעמים בקרב הזוג הזה, אבל הפעם הוא היה שונה. 

הנער קירב עליו את הנערה, ולחש לה באוזן, "אני אוהב אותך." 

הנערה קפאה. הרי זה ברור. איך אפשר לומר דבר כזה, למישהו שלא אוהבים?

לא באמת. 

~~~~~~~~~~~~~~

היי.

אז כן, אני עדיין חיה!

טוב, אני מצטערת על, אממ

פרק הזה. כן, לא הוא משהו. מודעת לכך 

אני מתחננת, מתחננת, מתחננת, שאם למישהו יש רעיון לשיפ שאני אוכל לעשות עליו, שישלח לי ינשוף!

תודהה. חולה עליכםםם

יום אדיררר

הפרק הקודם		הפרק הבא