צפוי לא צפוי / פיק פורום

 "אה!" קמתי בבהלה. רמוס, וסיריוס, זאב אדם,...

"הכל בסדר." שמעתי את קולו העצוב של סיריוס לידי.

"איפה רמוס?" שאלתי בבהלה.

"אז את כן זוכרת..." הוא נאנח.

שתקתי. ברור שאני זוכרת. איך אפשר לשכוח דבר כזה? רמוס הוא...הוא אדם זאב.

היה שקט זמן מה, בעודו אני חושבת, מה עכשיו? האם דנה יודעת מזה? לא שממש אכפת לה ממנו, אבל...

ואז היא הופיעה.

"ליאל!" היא זעקה ורצה לעברי. ניסיתי שלא לחייך, להראות לה שאני עדיין כועסת עלייה. "איך את מרגישה?"

"בסדר." אמרתי בקול זועף. סיריוס הסתכל על שתינו בשאלה.

"מה קרה? סיריוס אמר לי שהתעלפת אתמול הערב, כי לא אכלת כלום כל היום... את מרגישה טוב? את לבנה." היא אמרה בחששה.

"אני בסדר, תודה." סיננתי. לא רציתי לדבר איתה. לא רציתי לדבר עם אף אחד.

היא שתקה, והיה שקט מביך. לא הסתכלתי עליהם, לא רציתי לדבר עם אף אחד מהם, רציתי שהם ילכו ויעזבו אותי בשקט. אבל אז, זה נהיה יותר גרוע: ירין הגיע.

ברגע שדנה ראתה אותו, היא יצאה מהמקום במהירות, אז היא כן עזבה אותו. לא חשבתי שהיא מסוגלת לכזה דבר. בכל אופן, ירין נראה שבור.

"הי..." הוא אמר בשקט. הוא בחלט היה שבור. הכל בגללי.

"הי." אמרתי, הפעם מחייכת. לא יכולתי שלא לחייך לידו, בידיעה שהוא כבר לא עם דנה.

"איך את מרגישה?" הוא שאל, אך ראו שזה היה רק מתוך נימוס.

"טוב..." אמרתי בשקט.  שוב היה שקט, ורציתי פשוט לקפוץ מהמיטה ולחבק את ירין, לומר לו שאני מצטערת. אבל לא יכולתי.

********************

חזרתי לחדר המועדון. לא ידעתי מה אני אמורה לעשות עכשיו. ליאל שונאת אותי. ירין שונא אותי. רמוס שונא אותי. כולם שונאים אותי. אני לבד, ואני גרמתי לכל.

הייתי אצל ליאל, והיא בקושי התיחסה אלי. ואז ירין הגיעה, וכבר לא יכולתי. עכשיו אני רק מבינה כמה אני אוהבת אותו, וזה מכאיב. זה ממש ממש מכאיב.

ישבתי בכעס בחדר המועדון הריק. היה יום יפה לשם שינוי, וכולם היו ליד האגם. מעניין למה סיריוס היה שם... זה מוזר. חשבתי שהיא שונאת אותו. בכל אופן, אני כבר לא יודעת מה לעשות.

יצאתי החוצה, מנסה להעסיק את עצמי. שוטתתי במסדרונות, מקשיבה לשקט מסביבי. עברתי שוב ליד המרפאה, לראות אם הם מדברים, ושמעתי את ליאל אומרת:

"אבל איך זה?"

"אנחנו לא יודעים. הוא סיפר לנו שזה קרה כשהוא היה ילד, לא יותר מזה. הוא לא אוהב לדבר על זה, וגם אנחנו לא."

"וואו. ודמבלדור מרשה לו להישאר פה, למרות הכל?"

"כן. משום מה, הוא סומך על רמוס, למרות שכשהוא משנה צורה, הוא לא יודע איך קוראים לו. הוא סכנה רצינית."

היה שקט לזמן מה. רמוס? על מה הם מדברים? משנה צורה? מה לעזאזל קורה פה? החלטתי לצאת קצת גם, יהיה שם המון רעש, אבל אני לא יכולה להישאר בפנים.

יצאתי החוצה, וקרני השמש החמים פגעו בעורי החשוף. הסתרתי את עיני טיפה, כי השמש סינוורה אותי. התישבתי במקום קרוב לאם, ונשכבתי מאחורי שיח נמוך.

קרני השמש חיממו אותי, ורוח קלה עפה על פני. שחכתי מכל הצרות, מכל השאלות, פשוט עצמתי את עיני ונרדמתי.

הימים עברו בשקט, ליאל השתחררה יום לאחר התקרית. ירין תמיד ישב רחוק ממני, אבל גם ממנה. חשבתי שהוא חושד שעזבתי אותו בגללה. הוא היה עצוב, מאוד. וגם אני. ראיתי שליאל בוחנת אותנו המון, למרות שלא דיברה.

בערך שבוע לאחר התקרית, כשישבתי בחדר המועדון, שוברת את הראש בשיעורי התולדות קסם, ליאל באה ומתישבת לידי.

לא הסתכלתי עליה, חייבתי את עצמי להתרכז בשיעורים.

"הי..." היא אמרה בקול שקט. שמתי לב שהשנאה נמחקה מהקול שלה.

"הי." אמרתי בנוקשיות, עדיין לא מסתכלת עליה.

"אה... תקשיבי. רציתי להגיד לך שאני מעריכה את מה שעשית בשבילי..." היא התחילה.

"מעריכה? זרקתי את החבר שלי בגללך, ואת דיברת אלי כמו אל גמדון בית. אני אוהבת אותו, עד היום, אבל אני לא יכולה אפילו לדבר איתו בגללך! בכית לי שאת אוהבת אותו, ואת אפילו לא מתקרבת אליו!" אמרתי בכעס. זהו. שפכתי את זה.

היא שתקה. חופרת בין ידיה.

ואז נזכרתי.

"על מה דיברת עם סיריוס בקשר לרמוס?" שאלתי בחשדה.

"מה? כלום."

"זה לא היה כלום. שמעתי ותכם. סיריוס אמר שהוא מסוכן, שהוא משנה צורה, משהו כזה... תספרי לי." אמרתי בנוקשיות.

"לא." 

"את רואה?" על זה אני מדברת! אני עושה הכל בשבילך, כי חשבתי שאת חברה טובה, ואת אפילו לא מוכנה להגיד לי מה את יודעת על אחד החברים הטובים שלי! זהו, ליאל. נמאס לי ממך!" אמרתי בכעס וקמתי, מזניחה את שיעורי הבית. היא הסתכלה עלי, לא יודעת מה לומר. התקדתי לעבר ירין, שהסתכל עלינו באי הבנה, המום מהריב שהתחולל מולו.

"ירין," אמרתי, נושמת עמוקות כדי להירגע. "אני מצטערת. לא היינו צריכים להיפרד. אתה סולח לי?" שאלתי.

הוא קם מהכורסה עליה ישב, והסתכל עלי בחיוך.

"ברור שאני סולח..." הוא לחש ונישק אותי. נישקתי בחזרה, זה היה אחד הדברים שחסרו לי. אחר כך הסתכלתי על ליאל, שדמעה נצצה על לחייה, וחייכתי חיוך מנצח.

הפרק הקודם		הפרק הבא