אלפים וקוסמים

אז... למה רק Biana248 הגיבה? כמו שאמרתי: זה לא יהרוג אתכן!!! ובגלל שרק היא הגיבה אז הפרק יהיה מנקודת המבט של ביאנה (לא 248). אז.. לבת דודה שלי יש קורונה והיא לא מסכימה להדביק אותי אז בהתקף זעם אני כותבת לכן את הפרק הזה:

נ"מ ביאנה

הנצנצים האלו מעצבנים אותי! קודם הם לוקחים את סופי, קיף חטף אותה ודראקו היפנט אותה ועכשיו הנצנצים האלו מפריעים לשיער שלי! והם מעקצצים! למזלי דיברתי עם דקס והוא המציא מכשיר שמנטרל אותם (פיו!).

טוב, מה דראקו המטומטם הזה רוצה הפעם?! אני כנראה צריכה ללכת לבדוק. "כולם אתם מוכנים לאימונים שלכם היום? הנה המאמנים שלכם:

טלפתים - ליידי קאפוט

מתפוגגות - ליידי מאטריה (ה.מ - לא מטריה מאטריה)

אמפתים - סר אפקטוס

טכנופתים - סר פרוגרה

הכל מובן?!" שאל דראקו. "כן" ענינו כולנו. "כן, אדוני!" אמר דראקו, "כן, אדוני!" אמרנו כולנו. "ביאנה, הארי בואו!" קרא דראקו. באתי אליו, "מה?" שאלתי אותו. "אני יודע מה את עשית! וגם מה אתה עשית פוטר! אתם במקום אימונים תעשו דו-קרב קסמים! מובן?" שאל בקור קר. "כן" ענינו לו, זה יהיה יום רע. הלכנו למועדון הדו-קרב ושלפנו שרביטים, דראקו הלך משם אבל הוא שם לנו צמיד שיעלף אותנו עם לא נילחם. התייצבנו אחד מול השני והכנו שרביטים. קול כריזה נשמע והכריז על ההתחלה.

"אקספליא-" צעק הארי אבל לפני שגמר צעקתי "פיניטה אינקטאטאם!".

השרביט נשאר בידי הגיע הזמן לקצת טריקים. "דיפינדו גלאדי!" צעקתי וחרבות התחילו לחתוך את האוויר לכיוון הארי אבל הוא התחמק מהן.

"רדקטו" צעק אבל התחמקתי מזה, הגיע הזמן למהלך האחרון.

" אציו איגי!" צעקתי והשדון של סופי הגיע.

"אנגורג'יו" צעקתי, איגי גדל ואמרתי לו לקחת את השרביט של הארי.

איגי התקדם אל הארי והארי שאף פעם לא ראה יצור כזה הלך אחורה בפחד. איגי כנראה אהב את הגודל החדש שלו וחשב שהארי צעצוע אז הוא ניסה לקחת את הארי עם הפה שלו.

"הצילו!" צעק הארי וזרק את שרביטו.

"אציו שרביט!" צעקתי והשרביט של הארי הופיע בידי.

"נקסום" אמרתי ושני השרביטים התחברו.

"רדוציו קונפונדו!" צעקתי ואיגי חזר לגודלו הרגיל והוא התחיל להתגלגל על הגב, כזה חמוד.

"תו-תוד-תודה" אמר הארי.

"ספליט" אמרתי ונתתי להארי את שרביטו.

"תו-תודה שוב" אמר והשתחווה.

"טוב, כנראה שנצטרך להילחם שוב" אמרתי בעצב.

"לא בטוח" אמר הארי בשובביות.

"אבל איך? הצמידים?" שאלתי.

"אני יודע איך לנטרל אותם. אפשר?" שאל, הנהנתי.

הוא התקרב אליי כל כך שיכלתי להריח את שיערו והרגשתי את חום גופו. "סליחה" אמר, "זה בסדר" אמרתי, מזל שקיף לא כאן אחרת הוא היה צוחק עליי  ברמות. רגע, הארי אמפת גם. לא, לא, לא! זה מביך מדי!

"הנה, עכשיו לא נצטרך להילחם" אמר והלך אחורנית. הוא כזה חמוד כשהוא נבוך! לא! אני לא יכולה להתאהב בו! לא אחרי מה שקרה! "את בסדר?" שאל, "כן" אמרתי. "את לא נראית ככה. אפשר?" שאל, הנהנתי, מה קורה לי?

הוא נגע בי ברכות. "למה את מפחדת?" שאל, "אני ל-לא" אמרתי בגמגום. "את כן, למה?" שאל. "אני לא!"  אמרתי בכעס. אני לא יכולה להתאהב בו! אבל הוא כזה חמוד ומתוק. עם השיער השחור המבולגן והעיניים הירוקות החמימות.

"הכל יהיה בסדר, אני אוהב אותך" אמר בשקט אבל שמעתי. "א-אתה אוהב אותי?" שאלתי בגמגום, הוא הנהן. "אני יודע שאת אוהבת אותי, אז למה את לא אומרת את זה?" שאל. "כ-כי זה לא עניינך" אמרתי. "מה קורה?" שאל, "את יכולה לספר לי את יודעת." אמר. "אני אוהבת אותך, אבל אני לא יכולה להיות איתך, לא אחרי מה שקרה!" אמרתי בעצב. "מה קרה?" שאל. "לפני שבאנו לכאן יצאתי עם מישהו שהיה רמה מעליי, פרדוס. הוא אמר שהוא אוהב אותי ויצאנו לפי המדדים שלך 3 חודשים אבל אז ראיתי אותו מתנשק עם מישהי אחרת ונשברתי. הוא הסביר לי מה קרה וסלחתי לו. אבל שבוע אחרי זה ראיתי אותו מתנשק עם אותה אחת ולא יכלתי שזה ייקרה. חודשיים אחרי זה באנו לכאן." אמרתי בעצב ופחד, חשפתי לו חלק גדול כל כך של העבר שלי.

"אחרי מה שקרה הבטחתי לעצמי שאני לעולם לא אתאהב במישהו אחר." אמרתי. "א-אני לא ידעתי. את בסדר?" שאל. "לא, עכשיו כשהתאהבתי בך זה יחזור על זה עוד פעם. קראתי קצת על אבא שלך והחבורה שלו והם היו מעבירים בנות כמו שכמיות. אני לא רוצה שתעשה את זה גם לי" אמרתי לו. "אני אף פעם לא אעשה דבר כזה, אני לא כמו אבא שלי." אמר והתקרב. יכלתי לראות כל נקבובית שלו, הוא התקרב אליי יותר ושם את שפתיו על שפתיי. התרחקתי ממנו, אני לא רוצה שזה עוד פעם ייקרה לי. אני פשוט לא אשרוד את זה! קמתי והתחלתי לרוץ, התפוגגתי, דמעות נפלו על לחיי והלכתי לכיוון האגם וישבתי שם, בלתי נראית, לבד, כמו תמיד.

"ביאנה! איפה את?" שמעתי את סופי קוראת לי, חזרתי להיות נראית. "הארי סיפר לי מה קרה. את בסדר?" שאלה, "לא. קחי." אמרתי והושטתי לה בקבוק זכוכית קטן עם נוזל שקוף בתוכו, אני קיבלתי את יכולת הגרימה שלה, הגיע הזמן להחזיר אותה לבעלים שלה. "תשתי" אמרתי בקול חלש, היא שתתה. "תחשבי על דברים טובים, אז תדמייני חוט שמתחבר אליי ותעבירי את כל הדברים הטובים שחשבת עליהם אליי. אוקיי?" שאלתי, לא ידעתי איך גורמים אבל הנחתי שככה. היא הנהנה. סופי עצמה את עיניה. גל של רגשות טובים הגיע אליי, הרגשתי יותר טוב. "תודה" אמרתי לה. "רוצה שנעשה מסיבה?" שאלה אותי, הנהנתי. "יופי, אני אזמין את כולם" אמרה. "את בסדר?" שאלה. "כן, אני מרגישה יותר טוב. תודה." אמרתי.

סופי הובילה אותי לחדר עם אוכל, פופים ורחבת ריקודים. רקדנו קצת ואכלנו. "טוב, מי רוצה אמת או חובה?" שאלה. "מה זה?" שאלתי. "זה משהו של בני אדם, מסובבים את הבקבוק ואז מישהו שואל אמת או חובה. אם המישהו השני בוחר אמת אז השואל שואל אותו שאלה והוא חייב לענות אמת. אם הוא בוחר חובה אז השואל נותן לו משימה והוא חייב לעשות אותה. נו? רוצים?" הסבירה. "יאללה" אמר פיץ.

סופי סובבה, פיץ ורון. "אמת או חובה?" שאל פיץ. "חובה" אמר רון בגאווה. "תלבש מדים של סלית'רין ואז תלך לדראקו (הוא עדיין לא הגיע) שאתה רוצה להיות עם סלית'רין." אמר פיץ, זו חובה קלה אבל נראה שרון לא חשב ככה. "מה?!" אמר בהלם. "קדימה!" אמרה סופי. רון יצא בתלבושת סלית'רין אל דראקו והתפוגגתי בזמן שעקבתי אחריו. "אממ, דראקו? אפשר להגיד לך משהו?" אמר רון, "הה, אני בדרך למסיבה. מה אתה רוצה להגיד?" שאל דראקו. "א-אני רוצה להיות עם סלית'רין, אפשר?" שאל רון, "מה?! ברור שכן, תמיד רציתי שנהיה חברים! בוא חבר!" אמר דראקו. "מ-מה? צחקתי! גריפינדור הכי טובים! וביאנה כאן!" אמר רון והתרחק מדראקו. חזרתי להיראות, "אההה, עבדתי עליכם! דה, יאללה בואו למסיבה!" אמר דראקו.

חזרנו למסיבה. עברו כמה סיבובים שבהם הרמיוני הודתה שהמצנפת חשבה לשים אותה ברייבנקלו, הארי שם עדשות והתחפש לליצן תוך כדי שהוא רוקד, סופי עשתה עמידת ידיים.

סופי ואני.

"אמת או חובה?" שאלה סופי.

"אמת" עניתי.

"זה נכון שאת אוהבת את הארי?" שאלה.

"חובה" אמרתי.

"אוקיי, תנשקי את הארי. את לא יכולה לשנות!" אמרה ומבט ניצחון על פניה.

"אוקיי" אמרתי.

התקרבתי אליו והוא אליי ואז שמתי את שפתי על שפתיו, שנייה עברה, עוד אחת, עברה חצי דקה ולא שיחררתי. החלטתי להעמיק את הנשיקה. פתחתי מעט את פי והוא את שלו. דקה עברה, לא שיחררנו.

"אה, זוג אוהבים? שלום?" שמעתי קול וראיתי שזה ילד בגילנו עם שיער שחור ארוך מעט מטולטל. הפסקנו להתנשק.

"אז, אנחנו זוג?" שאל הארי. הנהנתי.

"וואו! מיני ג'יימס?" אמר הילד.

"מי אתה?" שאלתי.

"אני? את לא מכירה אותי? אני אליל הבנות של הוגוורטס, חבר בקבוצת הקונדסאים. אני סיריוס בלק." אמר הילד.

הפרק ארוך בגלל הפסקת חשמל. 3 או 4 תגובות ממשיכה! תיהנו!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא