לילי וג'יימס בהוגוורטס

"לילי" לוחש ג'יימס באוזנה בזמן שהיא מנשקת את צווארו,

"ג’יימס ,תהיה בשקט ותן לי לעשות עבודה "

"אנחנו צריכים ללכת לפרופסור מקגנוגל" אומר ג'יימס ושנייה אחרי מוציא אנחת התענגות,

לילי לא מקשיבה ומלטפת את גבו.

"היי בייבי אנחנו נאחר" הוא אומר מרחיק אותה טיפה למרות שרוצה לנשק את שפתיה הרכות,

"רק עוד 5 דקות "אומרת ומתקרבת אליו לעט מעבירה את אצבעותיה על עורפו שעולות לראשו ופורעות את שיערו "וגם ,ממתי לג'יימס פוטר אכפת מלאחר " הוא לוחשת.                                                                                     הוא כורך את זרועותיו סביב מותניה ומושך אותה אליו ומנשק אותה בדיוק ל5 דקות ואז גורר אותה לאולם הגדול בזמן שמלטף את גבה מתחת לחולצתה והיא מחייכת .

"איחרתם !" אומרת מקגנוגל בקול מאשים,

"עשינו דברים " אומרת ג'יימס ממשיך ללטף את לילי. פרופסור מקגנוגל מוציאה נחרת צחוק קטנה שלא אופיינית לה ,

"אתם . שניכם . עשיתם דברים . ביחד ?!? . אתם מתעבים אחד את השני! " מסתכלת עליהם מקגנוגל כלא מאמינה ,

"רק שתדעי פרופסור " אומרת לילי וג'יימס מפסיק ללטף אותה ושומט את ידו לצד גופו "אני ופוטר יוצאים" היא אומרת ומשלבת את אצבעותיה באצבעותיו והוא מחייך כלא מאמין שהרגע סיפרה לראש הבית שלהם שהם יוצאים יחד.

פרופסור מקגנוגל קופאת במקומה ובוהה בשני תלמידי הבית שעומדים מולה . "אני.לא.מאמינה" היא אומרת לבסוף בהתרגשות ומוחאת כפיים. פרופסור מקגנוגל תמיד הייתה קשורה מאוד לתלמידי הבית שלה, בעיקר עם הקונדסאים.

"גם אני לא " אומר ג’יימס באותה נימה של התרגשות . הוא עוזב את ידה של לילי שם את ידו על כתפה של פרופסור מקגנוגל ,מוביל אותה אל תוך האולם ומתחיל לספר לה על ההיסטוריה שלהם .לילי מגחכת והולכת אחריהם.

לילי לא מקשיבה לג'יימס ולפרופסור מקגנוגל שצוחקת היא חושבת על הפתק שמישל השאירה לה על השידה שכתוב בו שיצאה עם סריוס להוגסמיד , מישל היא החברה הכי טובה שלה ולילי לא רוצה שסריוס יפגע בה שוב ,אבל היא חוזרת "למציאות" כשג'יימס מנשק את לחייה.

בינתיים מישל וסיריוס יושבים בפונדק שלושת המטאטאים ושוב מתחילים לריב:

"אבל למה את לא מקשיבה !"הוא צועק וזורק את כוס הבירצפת שלו על הריצפה,

"למה כבר יש לי להקשיב?!! לסיפורים הדמיוניים שלך ?!!! " היא צועקת עליו וקמה מהשולחן אבל הוא מחזיק את הזרוע שלה ומושך אותה ,

"תעזוב אותי! " היא צועקת ופניה אדומות מכעס.

"לא!" מתנגד סריוס ומושך אותה קרוב יותר . מישל ידעה שהיא חזקה אבל סריוס יותר והיא לא תוכל להימלט מהאחיזה החזקה שלו,

"מה אתה רוצה ?" היא צווחת לו בפנים

"שתקשיבי לי !" הוא צועק עליה בחזרה והוא ניראה על סף התמוטטות אבל עדיין אוחז במישל , ובשלב הזה כל העיניים נעוצות בהם,

"למה להקשיב ?! לזה שנישקת זונה מסלית'רין חצי שעה אחריי שאמרת לי שאתה מתאהב בי ?!! לזה אתה רוצה שאני אקשיב ?" היא אומרת ודמעות זולגות על פניה "אני כזאת טיפשה שהאמנתי לך ! " היא ממשיכה לבכות .

"מישל ! . היא שמה לי שיקוי אהבה במים ! " הוא אומר בחוסר אונים כאליו זאת הפעם האלף שהוא אומר לה את המשפט הזה .

" למה אני בכלל כועסת עליך ? אני צריכה לכעוס על עצמי !"

"מה ?" שואל סיריוס כשעניו נוצצת מדמעות ,

"אני צריכה לכעוס על עצמי . לכעוס על זה שאני כזאת מטומטמת שחשבתי שסיריוס בלק , הנער שכמעט כל הבנות רוצות באמת יכול להתאהב בי! ".

סריוס עוזב את ידה של מישל ועכשיו הוא נראה שהוא עומד להתמוטט כל שנייה , דמעה זולגת על פניו והוא בוהה במישל שנועצת בו מבט בגלל שאף פעם לא ראתה אותו בוכה,

"את באמת חושבת ככה ?" הוא שואל בשקט,

"חושבת מה ?" היא אומרת יותר בשקט אבל עדיין יש טיפה כעס בקולה,

"שאני לא אוהב אותך ?"

מישל משתהה שם לכמה רגעים ואז היא אומרת מילה אחת שמכאיבה לסיריוס עד כדי כך שהוא בוכה את חייו – "כן".

מישל יוצאת מהפונדק והולכת לכיוון הוגוורטס . סריוס מנגב את פניו בוהה בכוס ששבר . כל האנשים שבפונדק עדיין שותקים עד שסיריוס קם אחריי כמה דקות ופונה למעבר הסודי שבדובשנרייה.

"יש לי שאלה אליכם" אומר פיטר ורק סופיה מרימה את ראשה , "למה אנחנו לומדים ביום של הנשף ?"

"לא יודעת " אומרת סופיה ומכניסה את כל הספרים לתיק ,

"לאן את הולכת ?" שואל רמוס שהרים את ראשו,

"לחדר מועדון "

"גם אני הולכת " אומרת לורי ."אני לא רוצה ביום של הנשף לשבת בספרייה כל היום"

"אני איתכן" אומרת פיטר משליך את התיק על גבו, וכולם מסתכלים על רמוס ,

"טוב נו " הוא אומר והאחרים עושים תנועות ניצחון ורמוס מחייך .

הם יוצאים מהספרייה ופונים לחדר המועדון שנמצא קומה מעליהם.

"תגיד ירחוני אתה יודע איפה הבנים ?" שואל פיטר את רמוס בזמן שהבנות מדברות על הנשף,

"רך-כף אני לא יודע אבל אני חושב שקרניים שוכב עם לילי עכשיו" הוא אומר ומחייך,.

"אה כן לגביי זה .." פיטר אומר ופונה לבנות , "אכפת לכן לא לעלות לחדר ולהישאר איתנו בחדר המועדון,

"למה ?" שואלת סופיה מבולבלת,

"כי ג'יימס ולילי שוכבים אצלנו בחדר ואנחנו לא יכולים להיכנס" אומר רמוס,

"אהה" אומרת סופיה ולורי מצחקקת "מאיפה אתם יודעים ?" סופיה שואלת,

"אנחנו מכירים את ג'יימס " שניהם אומרים ביחד ופונים לדיוקן של האישה השמנה .

"תיראו תיראו מי פה" אומר פיטר ופונה לג'יימס ולילי שיושבים יחד בספה של חדר המועדון השומם.

"למה ככה ?" שואל ג'יימס,

"חשבנו שאתם שוכבים עכשיו" אמרה לורי ונזרקת על הכורסא מול האח. לורי לא אכפת מה אנשים חושבים עליה והיא ישירה ברמה קיצונית.

"שכבנו בבוקר" הם אומרים יחד והאחרים צוחקים.

"בואו נעלה לחדר " אומרת לילי כשחדר המועדון התחיל להתמלא .

"למה לא לחדר שלנו ?" שואל רמוס,

"כי שלנו יותר גדול " עונה לילי ופונה לגרם המדרגות והאחרים אחריה.

"לצערי זה נכון " אומר רמוס גורר רגליים.

אחריי 10 דקות מישל פותחת את הדלת בסערה כשפניה עדיין טיפה אדומות ועייניה טיפה נפוחות וזה אומר שהיא בכתה . ג'יימס ממהר לקום מהמיטה שלה ,וזה היה מעשה נכון כי שנייה אחריי היא נזרקה עליה.

היא קוברת את ראשה בתוך הכרית ומתחילה לפרוץ בבכי .שוב.

"מישל ?" אומר רמוס ,

"מה קרה ?" שואל ג'יימס מלטף את ראשה אבל היא עדיין בוכה ,

"הייתי עם סיריוס בהוגסמיד " היא אומרת ביבבה וממשיכה לבכות . האחרים לא היו צריכים שהיא תמשיך לדבר הם ידעו בוודאות שהם רבו. הבנים רצו אל החדר שלהם בתקווה למצוא שם את סריוס והבנות נשארו עם מישל.

מישל מסתובבת ופניה עכשיו מופנות לתקרה .

"עדיין אותו ריב ?" שואלת לילי לבסוף והיא מהנהנת וממשיכה לבכות.

"רך-כף ?!" צועק רמוס

"רך-כף !" צועק פיטר,

"תנו לי " אומר ג'יימס , "סיריוס  בלק!" הוא צועק,

סיריוס יוצא מהארון ומתקרב אל ג'יימס ,

"קרניים ? הכל בסדר ? אתה קראת לי עכשיו בשמי המלא"

הבנים צוחקים ודוחפים אותו למיטה . הם אהבו שגם במצבים הכי קשים הוא תמיד מתבדח .

"אז...אתה הולך לספר לנו מה קרה או שאנחנו צריכים לקשור אותך לכיסא ולענות אותך עד שתדבר" אומר רמוס

"מה אתה רוצה שאני אגיד ירחוני " הוא שואל מזיז את השיער מפניו ,

"מה קרה עם מישל " אומר פיטר,

"מאיפה אתם יודעים ?!" הוא שואל מרים את ראשו ,

"היינו בחדר של הבנות ואז היא נכנסה בוכה " אומר ג'יימס ומעוות את פניו כי ידע שהמשפט הזה יכאיב לו אבל הוא החבר הכי טוב שלו הוא לא יכול לשקר לו.

סיריוס מוציא אנחה ונשכב על המיטה "אין מה לספר אותו ריב כמו כל פעם אבל הפעם טיפה ממש טיפה יותר גרוע",

"מה קרה הפעם ?" רמוס שואל,

"אתם רוצים שאני אצטט לכם מה היא אמרה ?" הוא שואל ברצינות והבנים מהנהנים,

"למה להקשיב ?! לזה שנישקת זונה מסלית'רין חצי שעה אחריי שאמרת לי שאתה מתאהב בי ?!! לזה אתה רוצה שאני אקשיב ?" אה וגם ... "אני כזאת טיפשה שהאמנתי לך ! " . ו.... אני צריכה לכעוס על עצמי . לכעוס על זה שאני כזאת מטומטמת שחשבתי שסיריוס בלק , הנער שכמעט כל הבנות רוצות באמת יכול להתאהב בי!".

"וואו ריב קשה " אומר ג'יימס .

"עוד לא הגענו לקטע הקשה" אומר סיריוס קם על רגליו ומתהלך בחדר .

"אני נשבע במרלין שאם לא תתחיל לדבר אני אקשור אותך לכיסא " אומר רמוס וסיריוס מחייך,

"שאלתי אותה אם היא באמת חושבת שאני לא אוהב אותה והיא אמרה ...כן" הוא אומר מעוות את פניו ,קופץ את שפתיו ומתיישב על ערמת הכביסה המלוכלכת שבקצה החדר.

"אתה רוצה לצאת לעשות סיבוב על מטאטאים ?" שואל פיטר שקם על רגליו וזורק לסיריוס את המטאטא שלו וחיוך קטן עולה על פניו,

"כאילו אני יכול לסרב לזה " הוא אומר והבנים יצאו למגרש הקווידיץ'.

הפרק הקודם		הפרק הבא