החצויים בהוגוורטס

4172433, זה בשבילך. ורק שתדעי אני עושה את זה

לא רק בגלל בחרמשים, אלא בגלל שמחר אני טסה, אז

אני לא אעלה פרקים שבועיים, והפרק הזה הוא פיצוי.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

נ"מ הארי:

השבוע הזה עבר מהר. הרגיש שעבר רק ערב אחד

מהשיחה שלי ושל פרופסור דמבלדור עד היום. כשנכנסנו

למשרד הקסמים הלכנו לחדר בו יתקיים המשפט של

סיריוס. חיכינו בחוץ ופתאום ראיתי מישהי מאוד מפתיעה.

"דודה פטוניה?" שאלתי אותה. "מה את עושה פה?"

"אני אחותה של לילי. נציגה של המשפחה." דודה פטוניה

אמרה לי.

"דמבלדור? מה אתה עושה פה?" קורנליוס פאדג' הופיע

מולנו. "ולמה הארי פוטר פה?"

"סיריוס היה תלמיד שלי." פרופסור דמבלדור ענה לו. "וכך

גם לילי, ג'יימס ופיטר פטיגרו."

"הארי." רמוס הופיע מאחורי פאדג'. הוא התקרב אליי

וחיבק אותי.

"והארי כאן בגלל שאתם טוענים שסיריוס בגד בהוריו."

"את גברת דרסלי?" פאדג' שאל את דודה פטוניה.

"כן," היא לחצה את ידו. "אני פטוניה דרסלי."

"נעים מאוד. אני קורנליוס פאדג', שר הקסמים."

"מר פאדג', אני כאן." פרסי וויזלי הופיע מאחורי פאדג'.

"וזה פרסי וויזלי. הוא העוזר המשני שלי." פאדג' אמר.

"וויזלי?" פטוניה שאלה.

"פרסי הוא האח הגדול של רון. אחד החברים שלי."

הזכרתי לה.

"או, הנה הוא בא." פאדג' אמר. הסתובבנו וראינו את

סיריוס.

"רמוס? מה אתה עושה פה?" הוא שאל את רמוס.

שני סוהרסנים גררו אותו.

"סיריוס." רמוס אמר.

"זה הוא?" דודה פטוניה שאלה אותי. "זה מי שבגד

בהורים שלך?"

"אדוני השר," הסתובבתי אל פאדג'. "רציתי לבקש

כמה דקות לבד עם סיריוס. אני רוצה שהוא יסתכל

לי בעיניים וידע שהוא זה שאשם במוות של ההורים

שלי."

"בסדר. אין בעיה." פאדג' אמר. הוא ליווה את שנינו

לחדר שקט ואני וסיריוס נכנסנו אל החדר.

"הארי." סיריוס חיבק אותי.

"אתה בסדר?" שאלתי אותו.

"אני אהיה. אני לא מאמין שאתה כאן. מה אתה עושה

פה?"

"רציתי לראות אותך. אתה עומד למות, נכון?"

"אני חושב שכן. מצטער שלא היה לנו יותר זמן ביחד,

הארי. רמוס ישים עלייך עין מעכשיו, בסדר?"

"זה לא הוגן."

"החיים לא הוגנים, הארי. אני מצטער שבגללך ההורים

שלך מתים."

"זה לא בגללך. זה בגלל זנב תולע."

"לא, זה לא. אני סמכתי עליו, והוא בגד בכולנו. ועכשיו

אני הולך לשלם על זה?"

"אתה לא זה שהרג אותו. אני מצטער שתפסו אותך

בגללי. לא ידעתי שמאלפוי שם מכשיר ציתות בחדר

שלי. הייתי צריך לדעת שהוא יעשה משהו כזה."

"לא, אתה לא. אתה ילד. זה לא הוגן שגדלת בלי

הורים, ועכשיו אני אמות."

"אני תמיד אזכור אותך. ובסופו של דבר, כולם ידעו

שזה היה זנב תולע. הם ידעו שאתה חף מפשע. הם

ידעו את האמת. אני מבטיח לך."

"תשמור על עצמך, הארי. ותסמוך על פרסי. אני בטוח

שהוא ילד טוב."

"הארי," רמוס דפק על הדלת ופתח אותה. "המשפט

עומד להתחיל. אנחנו צריכים ללכת."

"אני אהיה בסדר." אמרתי לסיריוס. "ביי סיריוס."

"ביי הארי. רמוס, תשמור עליו, אוקיי?" סיריוס אמר.

"תדאג שיהיו לו חיים טובים."

"ברור." רמוס אמר לו ויצאנו ביחד מהחדר. "אני

בטוח שהוא יהיה בסדר. לפחות הוא יזכה לראות

את לילי וג'יימס."

"זה אנוכי שאני רוצה שהוא יישאר?" שאלתי אותו

בלחישה כשנכנסנו לאולם המשפטים.

"ממש לא. זה לא אנוכי." הוא ענה לי. התיישבנו

ליד דמבלדור ודודה פטוניה. סיריוס הוכנס לחדר

והסתכל עליי. הוא קרץ לכיווני, ורק אני ראיתי את

זה.

"משפטו של סיריוס בלק, שמתקיים ב-31 באוקטובר."

פאדג' אמר בקול חזק ופרסי החל לכתוב. "החוקרים

והשופטים: קורניליוס אוסוולד פאדג', שר הקסמים.

אמיליה סוזן בונז, ראש המחלקה לאכיפת חוקי הקסם.

רופוס סקרימג'ר, ראש מחלקת ההילאים. רשם בית

המשפט, פרסי איגנציוס וויזלי, עוזר משני לשר

הקסמים..."

"הוא באמת עשה את זה?" פטוניה שאלה אותי

בלחישה. "אני פגשתי אותו פעם אחת. הוא היה

איש נחמד. הוא האיש שבגד בהורים שלך?"

"לא. והוא גם לא רוצח." עניתי לה.

"סיריוס בלק," פאדג' התחיל לשאול. "האם אתה

נשבע להגיד את האמת בלבד?"

"כן, אדוני השר." סיריוס ענה.

"האם לפני שהגעת לכאן ביקשת לנדור את הנדר

הכובל? והאם נדרת את הנדר הכובל?" אמיליה

בונז שאלה.

"כן, ביקשתי לנדור את הנדר הכובל, כך שאם

אשקר, אני אמות." סיריוס אמר והסתכל עליי.

"אני נדרתי."

"האם אתה מבין שאם תשקר, אתה תפר את

הנדר שלך ותמות?" האיש השלישי שאל את

סיריוס.

"כן. אני מבין."

"אם כך, אפשר להתחיל בחקירה."

"בבקשה תספר לנו הכל. מההתחלה." פאדג'

אמר. "לילי וג'יימס. תתחיל איתם."

"לילי וג'יימס ברחו מאתם-יודעים-מי. אני הייתי

אמור להיות שומר הסוד שלהם, אבל ברגע

האחרון, כשהיינו רק שלושתנו, הבנתי שזה

יהיה די ברור שאני הוא שומר הסוד. דיברתי

איתם והחלטנו לדבר עם פיטר ושהוא יהיה

שומר הסוד."

"אמרת פיטר." אמיליה אמרת. "על איזה

פיטר את מדבר?"

"אני מדבר על פיטר פיליפ פטיגרו. פיטר

פטיגרו היה שומר הסוד של לילי וג'יימס,

וכולנו בטחנו בו. רמוס ג'ון לופין לא ידע

על כל זה. הוא היה בטוח שאני שומר

הסוד, וכך גם אלבוס פרסיוול וולפריק

בריאן דמבלדור. כולם חשבו שאני שומר

הסוד. רק ארבעתנו ידענו את האמת.

פיטר, אני ג'יימס ולילי." סיריוס אמר

והסתכל עליי.

"איך ברחת מאזקבאן?" רופוס סקרימג'ר

שאל את סיריוס. אוי לא. הוא עומד לגלות

שסיריוס הוא אנימאגוס.

"אני לא זוכר." סיריוס אמר, אבל שום

דבר לא קרה לו.

"איך?" מלמלתי.

"שיקוי שיכחון." פרופסור דמבלדור ענה

לי בקול שקט. "סיריוס לא זוכר כמה

דברים. יש לי את שיקוי הנגד כמובן.

הוא לא זוכר איך הוא ברח, והוא לא

זוכר מי עזר לו."

"מה לגבי השני בנובמבר, 1981?"

פאדג' שאל את סיריוס.

"באותו היום מצאתי את פיטר פטיגרו."

סיריוס ענה וראיתי כמה קשה לו להגיד

את השם של זנב תולע. "רציתי להרוג

אותו."

"וזה מה שקרה. אתה אשם במוות שלו

ושל 12 מוגלגים."

"פטיגרו הצליח להערים עליי. הוא פוצץ

את הרחוב, והרג את שנים עשר המוגלגים."

סיריוס המשיך לדבר. "ובגלל זה יכולתי לשמור

על שפיותי באזקבאן. כי אני חף מפשע."

"אז פטיגרו מת?" סקרימג'ר שאל אותו.

"לא. אני גיליתי שפיטר הוא אנימאגוס. הוא הפך

לעכברוש וברח. הוא מצא את עצמו אצל משפחת

וויזלי. האמת, הוא היה חיית המחמד של מר וויזלי

שכאן."

"איך אתה יודע את זה?" פאדג' שאל את סיריוס.

"אתה באת לבקר אותי בכלא וביקשתי ממך את

העיתון. ראיתי שם את משפחת וויזלי, ועל אחד

הבנים, רונאלד ביליוס וויזלי, היה עכבר שאחת

מאצבעותיו נעלמו. בדיוק כמו לפיטר פטיגרו. דאגתי

שלפטיגרו תהיה הזדמנות נוחה להרוג את הארי

ברגע שוולדמורט יצבור כוח מחדש, אז החלטתי

לברוח מהכלא וללכת לשמור על הארי ולתפוס את

פטיגרו. בגלל זה נכנסתי להוגוורטס. ואז בסוף

שנת הלימודים הזו, בשישי ביוני 1994, נפגשתי

עם הארי ג'יימס פוטר, עם רונלד ביליוס וויזלי

ועם הרמיוני ג'ין גריינג'ר."

"למה מר פוטר כל כך חשוב לך?" אמיליה

בונז שאלה.

"לא הרבה יודעים, גברת בונז, אבל אני הוא

סנדקו של הארי. הארי היה בנו של החבר הכי

טוב שלי, ושל אשתו, וכשהוא נולד, הם החליטו

שאני אהיה סנדקו. וזה היה הדבר הכי טוב

בחיים שלי."

"מר פוטר ידע איפה היית?" פאדג' שאל.

"אני לא זוכר. הרבה מאז שברחתי נמחק לי.

אני לא זוכר כמעט כלום מאותה התקופה."

"לוציוס מאלפוי הוא זה שגילה איפה אתה."

פאדג' אמר. "הוא אמר שמר פוטר סיפר לבנו

דראקו לוציוס מאלפוי איפה אתה. מר פוטר,

יש לך מה להגיד לגבי זה?"

"הייתי עם רון," נעמדתי והתחלתי לשקר.

"וראינו שינשוף הגיע עם מכתב. קראתי אותו

בקול ובבוקר הבא סיריוס נתפס. המכתב היה

מסיריוס. חיפשנו בכל החדר משהו כדי שיוכל

להגיד לנו מה קרה. מצאנו מכשיר ציתות מוגלגי

על אחד הקירות. הנה הוא." הוצאתי את מכשיר

הציתות מהכיס שלי והבאתי אותו לאמיליה בונז.

"אני ודראקו מאלפוי לא חברים. ואני לא סיפרתי

לו איפה סיריוס."

"אבל אתה עדיין ידעת איפה הוא, נכון?"

"נכון. אבל כבר ידעתי שהוא חף מפשע. אני ראיתי

את פיטר פטיגרו לפני שהוא ברח. ניסינו להסגיר

אותו אליכם אבל הוא ברח."

"אני מבינה." סוזן בונז אמרה לי. "ובקשר לסיפורך

מהשנה שעברה, פיטר פטיגרו היה שם?"

"כן. פטיגרו היה שם."

"וסיריוס בלק?"

"הוא לא היה שם." עניתי לה. "פטיגרו היה זה שרצח

את סדריק איימוס דיגורי."

"גברת דרסלי, אחותה של לילי פוטר, נמצאת כאן עכשיו,

נכון?" אמיליה שאלה.

"זאת אני." דודה פטוניה אמרה. "אני פטוניה דרסלי."

"אני מצטער על לילס. סליחה, לילי." סיריוס תיקן את עצמו.

הוא הסתכל על דודה פטוניה והיא עליו. "אני באמת מצטער.

לא אני הרגתי אותם, אבל אני זה ששכנעתי אותה ואת ג'יימס

לסמוך על פיטר. היא הייתה אישה טובה. אני מצטער שלא

היה לכן יותר זמן."

"תודה, מר בלק."

"אנחנו נצא לדבר. תחכו כאן בשקט." פאדג' אמר. הוא ושני

החוקרים האחרים יצאו ואני התקרבתי אל סיריוס. שני

הסוהרסנים היו לידו.

"היי הארי, אתה בסדר?" הוא שאל אותי.

"כן. אני פשוט מחכה שישחררו אותך." עניתי לו. קצת

דאגתי. "אתה זוכר את מה שאמרנו לפני שפיטר ברח?"

"שיום אחד אנחנו עומדים להיות משפחה?"

"כן. אני מקווה שזה יקרה כבר היום."

"גם אני, הארי."

"שבו בבקשה במקומותיכם." החוקרים חזרו. אני חזרתי

לשבת ליד רמוס, פרופסור דמבלדור ודודה פטוניה.

"מר בלק, אין הוכחות למה שסיפרת לנו עד עכשיו." פאדג'

התחיל לדבר. "אולם, אין גם הוכחות לכך שאתה משקר.

לכן הוחלט שאתה תישאר באזקבאן עד שיהיו הוכחות לכך.

אם יגיעו אלינו הוכחות ששיקרת, אתה תקבל את נשיקת

הסוהרסנים. אם יהיו הוכחות לכך שאמרת את האמת,

תשוחרר."

"אני יכול להזכיר לכם משהו?" פרופסור דמבלדור שאל

ואמיליה בונז הנהנה. "הוא נדר את הנדר הכובל. אין

דרך להשתחרר מנדר זה. אם סיריוס היה משקר, הוא

היה מת. זו עובדה בשבילכם לכך שהוא אמר את האמת."

"זה עדיין לא אומר איך מר בלק ברח." פאדג' אמר.

"יש לו נקודה טובה." אמיליה בונז אמרה לפאדג'.

"תחשוב על זה רגע, בכל ספר שיש, לא מסופר על

דרך להשתחרר מהנדר הכובל. איני מאמינה שוולדמורט

יודע איך לעשות את זה. זו לא אפשרות. אני חושבת

שאנחנו צריכים להאמין למר בלק. אני חושבת שהוא

חף מפשע."

"גם אני." רופוס סקרימג'ר הסכים עם אמיליה בונז.

"אני חושב ומאמין שצריך לשחרר אותו. לפחות לבינתיים."

"אין הוכחות לכך שפיטר פטיגרו עדיין בחיים. זו לא אפשרות."

פאדג' אמר להם. "הוא לא ברשומות האנימאגוסים. בדקנו זאת

לפני שהחלטנו."

"זו אפשרות שהוא היה אנימאגוס לא רשום." אמיליה בונז הזכירה

לפאדג'.

"וגם את זה אין לנו איך לבדוק."

"יש לנו דרך." אמרתי להם. מר וויזלי נכנס באותה השנייה לאולם,

ופתאום היה לי רעיון גאוני. "אדון וויזלי, מתי סקאברס הופיע אצלכם

בבית?"

"אני מאמין שבשני בנובמבר, 1981, בשעות הצהריים." אדון וויזלי

חשב קצת ואמר.

"ובאיזה תאריך רון סיפר לכם שהוא נעלם?"

"בבוקר השביעי ביוני, 1994 הגיע ינשוף. על המכתב היה חתום

התאריך השישי ביוני, 1994, אם אני זוכר נכון."

"אתה רואה?" שאלתי את פאדג'. "בשני בנובמבר פיטר נעלם,

ואחרי כמה שעות הופיע בבית משפחת וויזלי. הוא היה אצלם

שלוש עשרה שנים, ואז בשישי ביוני התעמתנו איתו, והוא הודה

בכך שהוא אשם ברצח הוריי. שהוא היה שומר הסוד, שהוא רצח

את 12 המוגלגים, ובאותו הערב העכברוש של רון נעלם ולא נראה

יותר. המכנה המשותף בין השניים הוא אצבע חסרה. הוא היה

חייב להקריב אותה כדי שתאמינו לו. סיריוס בלק חף מפשע. פיטר

פטיגרו הוא הפושע האמיתי."

"הקסמהדרין יקבל את ראיה זו." פאדג' אמר באיטיות וירדה לי אבל

מהלב, ואז הסתכל על הסוהרסנים ואמר, "תשחררו אותו."

"הארי!" סיריוס קרא בזמן שרצתי לחבק אותו.

"כל הכבוד, הארי." פרופסור דמבלדור אמר לי בחיוך. "אפילו אני

לא חשבתי על זה."

"פוטר, אפשר מילה איתך?" פרסי וויזלי אמר לי. התרחקנו מסיריוס,

רמוס ופרופסור דמבלדור. פרסי הביא לי מעטפה לבנה וחלקה.

"תביא את זה לרון. ביי."

"ביי פרסי." לקחתי את המעטפה וחזרתי לסיריוס.

"אתה בסדר?" דודה פטוניה הופיעה מאחוריי. היא הסתכלה עליי.

"אני חושב שכן. אני אהיה בסדר."

"יופי. אתה תלך לגור איתו, נכון?"

"כן. כנראה."

"ביי הארי. אני צריכה לחזור לדאדלי." דודה פטוניה הסתובבה והלכה

עם איש מבוגר.

"בוא נצא." סיריוס אמר לי. יצאנו ביחד. בכניסה למשרד הקסמים היו

המון עיתונאים שהתפעלו מאוד שסיריוס הוא איש חופשי, ושהוא

מסתובב איתי. אבל אני כבר התרגלתי לזה. סיריוס התעתק לכיכר

גרימולד מספר 12, ואני חזרתי להוגוורטס. הוא אמר לי שבחג המולד

אני אבוא אליו ונחגוג ביחד את החג.

"מה קרה?" רון והרמיוני רצו לכיווני כשנכנסתי ביחד עם פרופסור

דמבלדור לאולם הגדול. פרסי והחברים שלו היו מאחוריהם. פרופסור

דמבלדור המשיך ללכת.

"שלום תלמידים." הוא אמר כשהוא הגיע. התיישבנו בשולחן גריפינדור.

"אני רק רציתי להגיד לכם כמה דברים. דבר ראשון, נמצאה טכנולוגית

מוגלגים בחדר בנים בגריפינדור. זה מכשיר ציתות המאפשר למישהו

להאזין לאנשים אחרים. אני מזכיר לכולכם שזה אסור בהוגוורטס. אסור

להכניס טכנולוגית מוגלגים להוגוורטס. בפעם הבאה שמישהו יעשה זאת,

הוא יועף מהוגוורטס. בנוסף, הייתי כרגע במשפט של סיריוס בלק.

הקסמהדרין שיחרר את סיריוס, לאחר שהם הבינו שהם טעו. אני מבקש

מכם לשמור על עצמכם. האיש המסוכן הוא פיטר פטיגרו, שעבד על כל

עולמנו. תודה רבה."

"הארי, זה ממש טוב." רון אמר לי והרמיוני חיבקה אותי.

"אני שמח בשבילך, הארי." פרסי אמר לי בחיוך.

"תודה, פרסי." אמרתי לו.

בלילה, כשהלכתי לישון, שוב חלמתי על בית הקברות. אבל זה לא היה

סדריק שהיה איתי. זה היה פרסי, והפעם הוא היה זה שמת.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד פרק נגמר. אני עכשיו באמצע כתיבת הפרק הבא, ואני אעלה אותו

כשאני אחזור. תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא