הרפתקאותיו של רגולוס האכזר

דקה אחת של ריצה מאוחר יותר

רגולוס הדביק את האלה בריצתו בדלת חדרה האישי "הוד עוצמתך" אמר בשפת השאול "מה נתת לי?" שאל באותה השפה.

"כוח, חוסן ועמידות" ענתה האלה בקול עייף, באותה השפה "גנבתי אותם משני האחרים" הוסיפה. האלה עברה למדוברת, ואמרה לשני השומרים "אל תתנו לאיש להיכנס, אפילו אם הוא הכוהן הגדול, רגולוס השורד או מלך השאול בעצמו".

לשני השומרים הייתה תחושה חזקה שעדיף לא לשאול בדיוק עכשיו מיהו מלך השאול, ושניהם הצדיעו והצליבו את חניתותיהם על הדלת, מייד לאחר שזו נסגרה אחרי האלה.

הא חשב רגולוס מעניין. אז גניבה והענקה של אנרגיה יכולה לעייף את האלה אם זה קורה בכמות מוגזמת... אולי זה יהיה שימושי בעתיד.

בכל מקרה, היה לו משהו אחר לעשות כרגע. הוא הסתובב והחל ללכת בכיוון כיתת האשפות שלו.

כמה דקות הליכה מאוחר יותר

רגולוס נכנס בדלתות כיתת האשפות שלו, וסקר את הכיתה. הישנים של אתמול נחרו בפינות שונות של החדר; השוליה החדש שלו ישב בזירת האימונים והסתכל על אצבעותיו בריכוז. רגולוס ניחש שהוא מנסה להצמיח את הטפרים שוב; הוא יצטרך להסביר לו שזה יכולת שאפשר להפעיל לזמן מוגבל בכל יום. ארבעת המתלמדים שלו – אלו שהצליחו להעלות מגן אתמול – ישבו בפינה אחת, מרוכזים. לא, רגע. רק אחד מהם היה מרוכז, והידיים שלו מנעו מעיניו להיעצם כאילו הוא משתוקק לשינה אבל לא יכול. האחרים ישנו שינה שקטה. 

המתלמד הער קם, וקד "אדוני המורה" אמר המתלמד, גורם לשוליה לצאת מריכוזו "ארבעתנו סיימנו את המדיטציה, ואני לכל הפחות מרגיש את הקסם מעקצץ בקצוות אצבעותי, ממתין להטלה. סיכמנו על שינה במשמרות אחר כך, למקרה שיופיע אוייב באולם". המתלמד לא אמר זאת בקול, אבל לשניהם היה ברור שהמטרה של המשמרות הייתה מניעת צלקת כמו זו שקיבלו אלו שישנו אתמול בלילה.

"כמה זמן כל אחד מכם ישן הלילה?" שאל רגולוס, בזמן שהשוליה שלו החל לצעוד לכיוונו.

"כשש שעות, אדוני המורה" ענה המתלמד בהכנעה.

"אתה יכול ללכת לישון גם כן, מתלמד. אעיר את כולכם בעוד שלוש שעות, להתחלת יום האימונים" אמר רגולוס. משטר שינה קשה הוא אפקטיבי באותה המידה גם אם נותנים להם להשלים את השעות אחר כך.

התלמיד התמוטט במקום, נרדם.

"לא הראשון שזה קורה לו היום" הפטיר רגולוס בחיוך. השוליה הגיע אליו, וקד "מאסטר" אמר.

"שוליה. אני מניח שניסית להצמיח טפרים שוב מאז שקמת?" שאל רגולוס.

"כן, מאסטר. זה לא עבד בינתיים" ענה השוליה.

"זה יבוא עם הזמן והאימונים" אמר רגולוס "גם כשאני הצמחתי את הטפרים לראשונה, הם פרצו רק בשעת סכנה. התאמנתי על זה, והיום אני יכול להצמיח אותם לרצוני. אאמן אותך, וגם אתה תוכל לעשות זאת".

"כן, מאסטר" אמר השוליה.

"יש לנו שלוש שעות עכשיו" אמר רגולוס "לפני שאצטרך לעבור אל מתלמדי האשפות שלי. אני אתן לך לחשים להתרכז בהם, אם זה לא עובד – פשוט נעבור ללחש הבא, עד שנמצא את אלו שאתה יודע". השוליה הנהן.

בערך שלוש שעות אימונים וכמה דקות הליכה אחר כך

רגולוס עמד מול שני השומרים, שהצליבו חרבות מייד. "תגידו להוד נערצותה שאני רוצה להיכנס" ציווה רגולוס בסמכותיות.

השומרים נבוכו לרגע, ואז אחד מהם צעק מבחוץ "הוד נערצותך, רגולוס השורד מבקש להיכנס".

"תכניס אותו" נשמעה התשובה מבפנים.

הדלת נפתחה, ורגולוס נכנס.

האלה שכבה במיטתה, עירומה כהרגלה. סימן המציצה על השפתיים שבין רגליה וגם זה שעל שדיה לא נראה מאוד טרי, ורגולוס הניח שהיא לא נהנתה מאז ארוחת הבוקר.

הוא טרק את הדלת, והוריד את בגדיו. אחר כך הוא נשכב על המיטה לצידה, עירום כמותה. "זה לא עובד" הכריז רגולוס בקול מתוסכל.

"מה לא עובד" שאלה האלה בקול עצל ונימת אמירה.

"האימונים" אמר רגולוס ופירט "מצאתי שאחד מהם הוא כושף כמוני, הוא יכול להצמיח טפרים. אבל שום לחש שאני יודע או שכנראה אדע בעתיד לא עובד עבורו, אפילו אחרי עשרות ניסיונות!" קולו של רגולוס היה מריר להחריד, והוא קיווה בליבו שלאלה תהיה סבלנות לשמוע את תלונותיו.

"הוא כושף" אמרה האלה "אבל כנראה לא כמוך".

"למה את מתכוונת?" שאל רגולוס בקול מבולבל.

"אני חושבת שאתה צריך לתת לי תמורה עבור ההסבר" אמרה האלה.

רגולוס התגלגל על המיטה, נשכב מעליה, והעביר את ידו על השפתיים שבין רגליה. "תמורה מהסוג הזה" הוא העביר את ידיו שוב, ואז הזיז אותן "או תמורה מהסוג הזה?" שאל תוך כדי שהוא מעביר את הזין שלו על שפתיה, כמעט נוגע בנקודה הרגישה שלה.

"אף אחת משתיהן" אמרה האלה, קולה נמשך מעט בטון של אנחה. היא זחלה מתחתיו, ואז אמרה "אני רוצה שתברר בשבילי איפה בשם מלך השאול נמצאות הנשים של שודדי הים האלו. ראיתי כאן כמה וכמה נערים צעירים, ולא נראה לי שזאת חברה שמתקיימת על שבויים".

רגולוס נתן לעצמו סטירה מנטלית על שלא חשב על השאלה הזו קודם. "אבדוק עבורך. ההסבר?".

"תקבל אותו כשתביא לי את המידע" אמרה האלה בחיוך.

"אצא לברר" אמר רגולוס. האלה הנהנה ופרעה את שיערה בידיה. רגולוס התלבש, ויצא.

כמה דקות מאוחר יותר

רגולוס פתח ברעש את הדלתות הגדולות של כיתת האימונים שלו. תשעה אנשים עמדו מול הדלת במסדר, מצדיעים.

"מתאמנים, מתלמדים, שולייה" אמר רגולוס, צועד לאורך שורת התלמידים שלו. הם לא זעו.

"כולכם עדיין נחושים להיות אשפים. מתלמדים, עליכם להעלות זוהר ולבטל אותו מבלי להטיל את לחש המגן שהכנתם במדיטציה של אתמול, כמה שיותר פעמים. מתאמנים, המשיכו בניסיונות להטיל את לחש המגן. שולייה, בוא איתי. צאו" בפקודה אחרונה זו, התלמידים התפצלו לשלושת הקבוצות שהזכיר – ארבעה מתלמדים לאשפות, ארבעה מתאמנים שטרם הצליחו להטיל לחש, ושולייה כושף אחד.

"מאסטר" אמר השולייה "מצאת פתרון בשבילי?"

"לא" ענה רגולוס "בינתיים, לפחות. אבל יש לי כיוון, ובשביל זה אני צריך לחקור משהו כאן. אני רוצה שתעזור לי".

"כמובן, מאסטר" ענה השולייה, והשניים יצאו מכיתת האימונים.

רגולוס החל ללכת בכיוון היציאה מהמקדש. "אז" אמר רגולוס "אני אשאל אותך עכשיו שאלה חשובה, שאסור שידעו ששאלתי אותך. מעולם לא דיברנו על כך. אל תזכיר את זה אפילו בפניי".

"אתה יכול לסמוך עליי, מאסטר" אמר השולייה בקול רועד מעט.

"מצוין. איך בוחרים כאן כוהנים?" שאל רגולוס.

"הכוהן הגדול בוחר את הזוטרים" ענה השולייה "וכשהוא מתקרב לסוף חייו, הוא גם בוחר את הכוהן הגדול הבא. אני מניח שעכשיו זה יהיה תלוי בהוד נערצותה".

"אגב אלה, יכולות להיות גם כוהנות?" שאל רגולוס, ואז הוסיף "יש כאן נשים בכלל?"

"יש, מאסטר" ענה השולייה "הן שודדות בספינה נפרדת, ולכן לא היו כאן עד עכשיו. לא כולן מאמינות בהוד נערצותה, ומעולם לא הייתה כוהנת גדולה קודם. אני מניח שזה תלוי בהוד נערצותה".

"הם עומדות לחזור בקרוב?" תהה רגולוס "אני די בטוח שהן לא היו בטקס הזימון". רעד חלף ברגולוס כשהזכיר את הטקס שבו הוא כמעט הוקרב.

"כמו שאמרתי, לא כולן מאמינות" אמר השולייה "לכן הכוהן הגדול בחר לקיים את הטקס כשהן לא כאן. הן אמורות לחזור מהציד הערב, בתקווה עם שלל".

"מצויין" אמר רגולוס "תזכור, מעולם לא קיימנו את השיחה הזאת. אני צריך לסדר עניין דחוף, אתה חופשי לישון עכשיו".

"תודה, מאסטר" אמר השולייה, והסתובב חזרה לכיוון כיתת האימונים.

כמה דקות צעידה מאוחר יותר

רגולוס הדף את הדלת לחדרה של האלה, וסגר אותה אחריו. "השגתי לך את המידע" אמר, תוך כדי שהוא מוריד את בגדיו.

"נו?" שאלה האלה.

"קודם את" אמר רגולוס בחיוך, נשכב על המיטה לידה.

"סוחר כתמיד" אמרה האלה בנימת צחוק. "בפעמיים הקודמות שבהן הייתי בממלכה הזו, ילדתי כמה ילדים. כתוצאה, בעורקי חלק מהאצולה בממלכה שהפכה מאוחר יותר לקבוצת פיראטים זורם דמי שלי, מה שעשוי להתפרץ אחת לכמה דורות ככושף שמופיע במשפחה. זה נקרא מורשת שדית בארכיונים של ההרפתקנים המעצבנים, אם אני לא טועה" הסבירה האלה "מכיוון שכוחו מגיע מהדם שלי שזורם בעורקיו, ולא מדם דרקוני הצפון, כל הניסיונות להתרכז בכוח הדרקוני שבתוכו ולתעל אותו לכדי לחש ייכשלו. תורך".

"אני חושב שאת המידע שהשגתי בעמל רב וממושך אני יכול לתת לך אחרי מנוחה מסויימת" אמר רגולוס "יש לך רעיון?".

האלה צחקה, צחוק עמוק ומלא. "אתה רשאי לשרת, רגולוס השורד האכזר, צאצאם של הדרקונים הגדולים אשר מן הצפון".

חיוך התפשט על פניו של רגולוס, והוא נשכב מעל האלה, שפתיו מונחות בדיוק מקסימלי על שפתיה. הוא החל למצוץ וללקק אותה, מכניס את לשונו אל תוך השפתיים שבין רגליה.

היא נתנה לו למצוץ במשך כמה רגעים, הטוסיק שלה עולה ויורד בקצב מציצתו, ואז תפסה בזין שלו בשתי ידיה. היא משכה בו בתובעניות, גורמת לו לפלוט אנחת תשוקה.

היא משכה שוב, גוררת את גופו מהזין שלו, מקרבת אותו אל פיה. הוא מתח את צווארו, והגביר את קצב המציצה שלו, גורם לטוסיק שלה לעלות ולרדת מהר יותר.

הזין שלו כמעט נגע בפיה, כאשר היא נאנחה בלהיטות והאורגזמה שלה יצאה, מרטיבה את לשונו. הוא נאנח חזרה כאשר היא משכה אותו שוב מהזין שלו, מכניסה אותו אל תוך פיה ומתחילה למצוץ, הטוסיק שלו עולה ויורד בקצב מציצתה.

הוא שלח את שתי ידיו אחורה, מחפש את שדיה, מעסה אותם בזרועותיו. 

הדלת נפתחה בתנופה, ואישה במדים צמודים והרבה דרגות על הכתפיים נכנסה במהירות. 

האישה פתחה את פיה כדי לומר משהו, אבל אז "למה שלא תצטרפי אלינו?" הציעה האלה, מוציאה לרגע את הזין של רגולוס מפיה. האישה הנהנה, סגרה את הדלת והורידה את בגדיה במהירות.

רגולוס חשב במהירות, ואז ירד מעל האלה, והתיישב עליה מחדש – הפעם, הזין שלו על השפתיים המצוצות שבין רגליה. 

הוא החל לדחוף את הזין שלו לתוך השפתיים המצוצות שבין רגליה של האלה בדיוק כאשר האישה סיימה להוריד את בגדיה, והתיישבה על האלה – הטוסיק שלה על הכתפיים, השפתיים שבין רגליה מכוונת כנגד שפתיה של האלה.

האלה החלה למצוץ וללקק את השפתיים שבין רגליה, בעוד רגולוס ממשיך לדחוף, גורם לטוסיק של האלה לעלות ולרדת בקצב דחיפותיו. 

האישה נאנקה בתשוקה כאשר האלה משכה אותה בידיה, מקרבת את שפתיה אל שפתיה, מכניסה את לשונה אל תוך השפתיים שבין רגליה. רגולוס המשיך לדחוף, מגיע לרבע הזין שלו בתוך השפתיים המצוצות שבין רגליה של האלה.

רגולוס נשכב על האלה, ראשו מתחכך בטוסיק של האישה שעלה וירד בקצב מציצותיה של האלה ופיו מונח על שדה השמאלי של האלה, מתחיל למצוץ אותו בלהיטות.

"אההה" נאנחו האלה והאישה בתיאום, כאשר האלה הוציאה אורגזמה שנייה, מרטיבה את הזין של רגולוס. רגולוס הגביר את קצב דחיפותיו, הטוסיק של האלה עולה ויורד בקצב החדש.

רגולוס נאנח כנגד שדה של האלה כאשר הוא הוציא אורגזמה, מרטיב עוד יותר את השפתיים שבין רגליה של האלה, הזין שלו כבר שקוע כדי שני שלישים בתוך אותן שפתיים.

האלה שלחה את שתי ידיה, מרימה את האישה, ומניחה אותה בזווית חדשה, שוכבת מוטה על האלה, בטנה על ראשה של האלה, השפתיים המצוצות שבין רגליה מכוונת כנגד פיה של האלה והטוסיק שלה על צווארה.

רגולוס הגביר שוב את קצב הדחיפות, כאשר הזין שלו שקע כדי שלושת-רבעי בתוך השפתיים הרטובות והמצוצות שבין רגליה של האלה.

"אהה תמצוץ אהה את הטוסיק אההה שלה" פקדה האלה על רגולוס תוך כדי אנחות תשוקה, ומייד חזרה למצוץ את השפתיים שבין רגליה של האישה.

רגולוס הוציא את שדה השמאלי של האלה מפיו, מתח את גופו מעט והניח את פיו על הנקודה הרגישה בטוסיק של האישה, מתחיל למצוץ.

האישה נאנחה שוב כאשר האורגזמה שלה יצאה, מרטיבה את פיה של האלה, האגן שלה מטלטל בין שתי הפיות המוצצים אותה בעת ובעונה אחת. 

רגולוס הוציא את האורגזמה השנייה שלו שנייה לאחר שהאלה הוציאה את הרביעית שלה, בדיוק כאשר הזין שלו שקע כולו בתוך השפתיים הרטובות והמצוצות שבין רגליה של האלה.

האלה הגבירה את קצב מציצתה, בדיוק כשרגולוס עשה את אותו הדבר, גורמים לאנחת תשוקה לוהטת נוספת מצד האישה כאשר האורגזמה השנייה שלה יצאה, מרטיבה שוב את שפתיה של האלה.

"מספיק" פקדה האלה בחדות, נחלצת בזחילה מתחת לרגולוס ולאישה הנוספת. 

האישה ירדה במהירות מהמיטה, לובשת את בגדיה. "מה עשית לי?" צרחה האישה לאחר רגע בנימה תובענית.

ההמשך יבוא.

הפרק הקודם		הפרק הבא