הנכד של וולדמורט-הגרסה שלי

"מה זה הדבר הזה?!" שאל רון באימה, הוא נסוג צעד אחורה נתקל בשורש עץ ונפל.

"אלא..." התחיל אפולו להגיד "אני בטוח שאני יודע מה אלו, אוי זיכרון מקולל של בני תמותה!"

הארי נעמד בשרביט שלוף לצידם של שאר הקוסמים (גם רון שמיהר לקום עם אוזניים אדומות) והביט במפלצות, הן באמת היו מחרידות, היו להם פרצופים שנראו כאילו הם חטפו מחלה קשה, פרצוף מתקלף ומחריד, הם חשפו שיניים והתקדמו לעברם.

"פרוטגו!" הארי צעק* והלחש התנפח ביניהם אך המפלצות עברו אותו בלי בעיה, מה הם בדיוק?

"מה הם בדיוק?" שאל פרסי תוך כדי שהוא מחזיק את חרבו בתנוחת מגננה "זה חשוב אפולו תנסה להיזכר"

"אנומ? מניא? משהו כזה, שנייה" אמר אפולו וזה היה נראה שהוא מנסה להיזכר בכל כוחו, "אה כן, נזכרתי, אנומוי! רוחות מגפה"

"כל פעם שאני חושב שכבר הרגתי כל דבר אפשרי במיתלוגיה היוונית מסתבר שלא" אמר פרסי.

אוקיי, חשב הארי לעצמו, הערה מוזרה, למה הוא התכוון?

"עוד לא הרגת אותי" אמר אפולו

"אפשר לסדר משהו" ענה לו פרסי.

"אפולו להתרכז, איך הורגים אותם?" צעקה מג, הארי הסתכל עליה וראה אותה שולפת סוג חרבות בצורת סער, למה שלילדה יהיו חרבות?? וגם... הארי הסתכל עליה טוב, איפה היא החביאה אותן, זה לא נראה שיש לה איזה נדן או משהו.

"אי אפשר להרוג אותן! זה מגפות!" ילל אפולו.

הם נסוגו ביחד קרוב יותר לפרדס, הקוסמים ניסו לירות לחשים שונים מבשרביטים שלהם כולם לא השפיעו.

לפתע הרמיוני נעצרה, "הרמיוני!" צעק רון "מה את עושה??" 

"אני..." היא כיווצה את מצחה "יש לי רעיון, גברת וויזלי, לופין בואו שנייה"

הם הלכו הצידה "לאן הם הולכים?" צעק פרסי "שיבואו לכאן, חייבים להישאר ביחד" שנייה אחת של הסחת דעת הספיקה כדי שאחת הרוחות תתנפל עליו ותצליח לעקוף את המגננות שלו, הרוח רק נגעה בו ועיניו התחילו להיות אדומות והוא התחיל להתעטש, במכת חרב אחת הוא הצליח להרחיק ממנו את הרוח אבל נראה היה שתסמיני המגפה נשארו.

פרסי פנה אל הארי"מים" 

"מה מים?" שאל אותו הארי 

"אתה מסוגל אתה יודע להוציא מים... טוב לא משנה" פרסי עצם את עיניו. הארי הרגיש קצת מבולבל, והבילבול שלו גבר כשלפתע אחד מצינורות ההשקייה שלידו התפוצץ ופרסי רץ אליו והתחיל לשטוף בו את פניו. לפתע, המים מצינור המיםפ שינו כיוון וזרמו לעבר אחד מהרוחות האחרים שהצליח לתפוס את אפולו, המים העיפו את הרוח ואפולו קם על רגליו.

"הארי" אמרה הרמיוני שלפתע הייתה ליד אוזנו "אני חושבת שמצאתי דרך להרוג אותן, תתרחק" היא נעמדה עם שרביט שלוף מול המפלצות ולצידה נעמדו גברת וויזלי ולופין שלושתם צעקו בבת אחת איזה לחש שהארי לא הכיר, הלחש פגע במפלצות ונראה היה שהן נחלשות, הם חזרו עם הלחש פעמים נוספות ובשלב מסויים גם פרד וג'ורג' הצטרפו אליהם, נראה שהם קלטו את הלחש, הארי אישית היה עדיין מבולבל. בסופו של דבר המפלצות נעלמו לגמרי.

"איך עשיתם את זה?" שאל פרסי.

"באמת איך?" שאלה ג'יני "מה היה הלחש הזה?"

" לחש ריפוי" אמרה הרמיוני בהתנשפות "אתם יודעים, כי הם רוחות מגפה" 

"את למדת לחש ריפוי בשניות האלה עכשיו?" שאל רון בתדהמה

"כמובן שלא, זה לחש שדורש הרבה תירגול! אני רק ווידאתי שאני באמת יודעת אותו, לא ממש יצא לי לנסות אותו עדיין על שום דבר חוץ מצמחים"

"את מדהימה" אמר הארי והרמיוני הסמיקה.

"אז בעצם... את ריפאת את הרוחות מגפה למוות, בעזרת , טוב, קסם?" אמר פרסי.

"כן" אמרה הרמיוני.

"אוקיי מעניין" פתאום היה נראה שפרסי קלט משהו "הי רגע אחד, מה עשיתם לי בבאגז'? אתם עוקבים אחרי? ומי אתם בכלל?"

*אני ממש לא זוכרת איזה לחשים הארי כבר יודע בשלב הזה בחיים שלו אז פשוט תשרדו

הפרק הקודם		הפרק הבא