בנו של לורד וולדמורט

"זה נגמר?" שאל הארי לבסוף.

"לא," ענה אדוארד. "מחר הנשמה תתקבע ואני אצטרך לכבול אותה להורקרוקס, או שהיא תושמד."

צעדים נשמעו מעבר לדלת.

"פוטר, רידל," נשמע קולה המלכותי של מינרווה מקגונגל. "אתם שם?"

אדוארד הסתובב. "כן, גברתי הפרופסור."

הדלת נפתחה בתנופה. תשעה אנשים צעדו פנימה.

פרופסור מקגונגל, פרופסור ספראוט, פרופסור דין, פרופסור פליטיק ופרופסור סלגהורן-המנהלת וראשי הבתים.

אחריהם צעדו ארבעה אנשים שאדוארד לא הכיר, אף כי אחדים זיהה מתמונות. הוא זיהה את שר הקסמים- קינגסלי שאקלבולט, את ראש המחלקה לאכיפת חוקי הקסם- פאיוס ת'יקנס (מינויו גרם לגבות רבות להתרומם עקב פגיעתו מקללת אימפריוס, שנראה שאפילו לא ניסה להשתחרר ממנה) ואת ג'יני פוטר, אשתו של הארי. אחריהם צעד בשקט איש מבוגר שניכר בו שהיה נאה בעבר, אם כי צלקות מכוערות השחיתו את פניו. הוא חיבק את כתפה של גברת פוטר ושערו האדמוני הסגיר את הקרבה ביניהם.

לאחר כמה רגעים פסעו פנימה עוד שלושה אנשים- שני קוסמים בשרביטים שלופים, חמורי סבר, לבושים גלימות אדומות כדם- מדי ההילאים שומרי הראש. אחריהם צעד זקן נרגש שחיבק ספר עב כרס.

הארי קם וקד לקינגסלי ות'יקנס. ההילאים קדו לו והוא לחץ את ידו של האיש הנוסף.

ללא מילים ג'יני הבוכייה נפלה על הארי, שליטף את גבה בהרגעה.

שר הקסמים הורה לכולם לשבת. "אנחנו מכנסים ישיבת חירום להנהלת הוגוורטס. הו, הישאר כאן," אמר קינגסלי באיום לעבר אדוארד, שכבר הניח את ידו על הדלת. "הפגישה נוגעת גם לך."

"מעולם לא חשבתי שימי בבית הספר יאריכו," אמר אדוארד במרירות. אצבעותיו התהדקו על אבן האוב.

"אתה תקפת את בית הספר. מתוקף תפקידי כשר הקסמים לברר את הפשע ואת חלקך בו ולקבוע את גזר הדין."

צחוק מריר בקע מפיו של אדוארד. "אני מניח שתאשים אותי בזימון יצורי אופל וברציחת ילדים."

פניו של קינגסלי הקשיחו. "דבר בכבוד לשר הקסמים, ילד."

אדוארד הסתובב. פניו היו רצחניות. "גזר הדין הזה נקבע מראש. אפילו לא מאפשרים לי ערעור. נראה לך שלא הבחנתי בהם?"

אדוארד הצביע על פינה בחדר. "הדלת נשארה פתוחה יותר מידי זמן בין כניסת שומרי הראש לכניסת השר." אמר אדוארד. "הראו את עצמכם, מבצעים."

האוויר רטט והילאי עם גלימה שחורה- אפורה הופיע, מלווה בהילאי עם גלימה שחורה כלילה, ברדס ופסי כסף.

"אוסר ולוחם באופל," אמר אדוארד ביובש. "לאן הגיע משרד הקסמים בימינו?"

ארבעת ההילאים הצביעו עליו בשרביטיהם. "הוסיפו לאישומים התחצפות," אמר קינגסלי בקור. "לשון חדה ושכל טוב יש לך, ממש כמו אביך. היה לי את המזל הרע להכירו."

"ואני בטוח שהאישומים כוללים את זה," אמר אדוארד.

"שב," ציווה קינגסלי. "הכניסו אותם."

הילאי בגלימות אפורות עם סמל של דמות בברדס נכנס. סביבו ריקד פטרונוס בצורת חתול. ושתי דמויות בברדסים ריחפו אחריו.

אדוארד עבר בראשו על מחלקות ההילאים וצבע גלימותיהם.

אדום- שומרים.

שחור- לוחמים באופל.

אפור- אוסרים ותליינים.

ירוק- סיירים.

סגול- מפקחי מוגלגים.

אבל זה לא אוסר- הרי כבר יש אחד וזה מספיק להוצאת גזר דין...

התשובה פגעה בו בעצמה.

שליטי סוהרסנים.

לאחר מרד הסוהרסנים נחליט משרד הקסמים לא לסמוך עליהם שוב. ההחלטה לא החזיקה מעמד כי לא נמצאו שומרים ראויים. הארי פוטר מצא פיתרון- הילאים שאומנותם בפטרונוס גדולה מאד ישלטו באמצעות פטרונוסים על הסוהרסנים וידאגו שלא יצאו משליטה. כעת ידע אדוארד מהם היצורים המרחפים עליהם.

הארי קם בזעם. "כבוד השר, זו שערורייה! אי אפשר לקבוע כך גזר דין! לשלוח ילד לאזקאבאן!"

"פוטר, תפוס את מקומך כראש ההילאים. אתה הגורם המבצע ואתה נותן דוגמא שלילית לאנשיך."

"סלח לי השר," אמר אדוארד, נימוסיו לפתע מושלמים. "אך אם אתה הרשות המחוקקת ופוטר הוא המבצעת, מי השופטת?"

"אנחנו," אמרה מקגונגל. "כעת שב."

האוסר הצביע על חלל המשרד בשרביטו. השולחן נדחק לפינה. שולחן גדול וכיסאות הופיעו וכיסא מוזר הופיע מולם. הכיסא היה עם מסעדים, אבל למסעדים היו מחוברות שלשלאות.

"שב." חזר קינגסלי, הפעם רגוע לחלוטין. לקולו הייתה השפעה כריזמטית ומרגיעה.

אדוארד ישב. השלשלאות קרקשו באיום אך לא זזו.

קינגסלי פנה אליו בקולו העמוק והמרגיע. "אני מצטער שהתחלנו ברגל שמאל. אתה לא הבנת נכון. האישומים עליך אינם כאלה. אתה מואשם רק בשריפת חלק קטן מהמדשאות. ההילאים כאן כדי לעצור מישהו אחר."

אדוארד נרגע.

מקגונגל קמה. "כינסנו כאן את המועצה כדי לדון בכשל האבטחה. ראשי הבתים, המנהל, שר הקסמים, שר אכיפת חוקי הקסם, ראש מחלקה המתמחה בתחום-" היא הנהנה לעבר האיש שאדוארד לא זיהה "-ראש ההילאים ושומר הקרקעות. איפה האגריד?" שאלה בתוקף.

באותו הרגע הדלת נפתחה בחבטה. "מצטער, כבודה." מלמל הענק האגריד.

"טוב, כולם כאן. ומי אתה?" היא הביטה לעבר הזקן.

הוא משך בכתפיו. "קיוויתי שידידינו הצעיר ישתף אותי במה שעשה הלילה." עיניו נצצו בלהיטות.

"אז צדקת, אך סיבת בואך מוטעית. אתה באמת מאמין שאחלוק איתך לחשים אבודים?"

הזקן הביט בו בזעם. "אני בטוח שכבוד השר ירצה-"

"לא." פסק קינגסלי. "זה סודו."

הזקן נראה מאוכזב וכועס. הוא קם על רגליו בקפיצה. "אני אשיג וריטסרום," מלמל. "הוא רק ילד טיפש..."

אדוארד הביט בשר והניע את שפתיו "אפשר?"

קינגסלי צחקק והנהן.

אדוארד הרים את שרביטו ולחש "מורסוס רקורנס!"

בליטה אדומה הופיעה על צווארו של הזקן. "איי!"

עוד אחת.

הזקן יצא, מנסה לתפוס את "הזבוב".

"קללה יפה," אמר הארי בהערכה.

"עכשיו," אמר קינגסלי. "ספר לנו הכל."

"לא הכל." התערב מישהו.

"פרופסור דמבלדור כבודו!" קרא האגריד.

דמבלדור לא הסיר את עיניו מקינגסלי. "אדוארד לא יהיה חיית מעבדה. הוא עשה את הלחשים ולא חשוב איך."

גל של הכרת תודה שטף את אדוארד כשסיפר לכולם את הסיפור.
כשסיים גילה שהלוחם והאוסר נעלמו. הוא עמד לשאול כשהדלת נפתחה. ההילאים נכנסו, נושאים את השוער.

"עזבו אותי!" קרא.

"אותו באנו לעצור." אמר קינגסלי.

"למה?" שאל אדוארד.

הארי ענה. "רק דרך השער יצורי אופל יכולים להיכנס. מישהו פתח להם. אולי נגד רצונו. אולי לא. אולי גם וגם."

"וויזלי," ציווה קינגסלי. "הוכח. אתה ראש המחלקה לרישוי ופיקוח על יצורי פלא ואתה יודע טוב מכולנו."

"כך אעשה." אמר ביל וויזלי וקם. הוא שלף סכין כסף. "הוכחה ראשונה."

הוא חתך בבשרו של השוער. כל דם לא ניגר.

"הוכחה שנייה. לקרימיי." לחש הבכי.

דמעות של דם זלגו.

"הוכחה שלישית."

ביל תפס את פיו של היצור ולחץ על שרירי הלסת, כמו שעושים לכלב נושך. הפה נפתח. ביל לחץ על שתי נקודות מתחת לסנטר והלשון השתוללה.

ביל חתך את אצבעו מעט והזיל טיפת דם לתוך הפה של השוער.

שני ניבים נשלפו.

"ערפד." הכריז ביל.

קינגסלי הנהן. "קחו אותו."

בעודו מביט בשוער הנוהם נגרר משם, חשב אדוארד שאולי הוא והשר מתחילים ברגל ימין.

הפרק הקודם		הפרק הבא