(ממש ממש) לא נכון. --גמור?--

שלום לכולם, כאן ריל.

תודה לכולם על התגובות בכל מהלך הכתיבה.

והגענו ל10 פרקים! :) ל7 מנויים.

תודההה

אז לכבוד זה, אתם מכירים אותי.

אני יעשה את הפרק הכי קצר שיש!!

סתםםם

אני יעשה לכם את הפרק הכי ארוך שימאס לכם!

מוכנים? כי אני לא ממש...

וואו, תקשיבו! מצאתי את השני המוגלגים הדומים ביותר

להורים של הארי.

אז בגלל שאני יודע את הסוד הקטן של חברנו, גילדרוי לוקהרט.

(כן, אני גורם לו עם איומים לתת לי ציון טוב.)

אז השגנו כישוף שיגרום להם לעשות כל מה שאנחנו

אומרים, וגרמנו לבעיה בהוגסמיד. (אבא עזר,)

ואמרנו להם לעמוד ליד אחד השני בצד התמונה.

וואו, כמה שפוטר יהיה מבולבל שהוא יראה את זה אז

בטוב ליבי הענק, החלטתי להיות זה שימסור להם אותם.

כרגע אני מנסה להשיג את הסיסמא מנוייל ראש-קרפדה.

ואוי, כמה שהוא מעצבן!

"מהי הסיסמא!?" צעקתי עליו, והוא התכווץ מעט, אתם יודעים אני 

יכול להטיל עליו את הכישוף שלמדתי מוקדם יותר, אבל...

אני לא עד כדי כך רע, (סתם, אני רע. זה פשוט כיף לראות אותו ככה.)

"להבה אדומה." אמר בקול רועד ומטופש, 

וואו, גריפנדור! רציני? אתם עד כדי כך טיפשים?

גילגלתי עיניים, גרמתי לו לשכוח, רבתי קצת, עשיתי לו קללת 

נעילת רגליים.

נכנסתי למועדון ואז לחדר שלהם, מחכה לגריפינדורים.

"מעניין מ-" אמר רון, ועצר לפני שעצר ובחן את סביבתו.

רון התקדם באיטיות לעבר העששית שהייתה מונחת על השידה,

הוא הדליק אותה בחשש וחשף אותי על המיטה שלו.

נופפתי בעיתון של 'הנביא היומי.'

"נו, נו." אמרתי וזרקתי את העיתון על הארי. "נראה שמאמא

ופאפא לא רוצים אותך בחזרה."

רון כיוון את העששית על העיתון ובזמן ששניהם רכנו על העיתון, 

ניצלתי את החוסר תשומת הלב, וברחתי משם.

אל תידאגו, בכישוף שמראה לי מה קורה, אפשר לחזור אחורה.

חזרתי לחדר שלי וצפיתי הסרטון.

בול.

"איך זה יכול להיות?" שאל רון, וגירד את ראשו, (תזכירו לי לא להתקרב עליו.)

"הם לא מתים?" הארי הינהן והיה נראה חיוור ממש.

יופי, אמרתי לעצמי וחייכתי חיוך זדוני. עכשיו אני צריך לגרום להארי

להזיות קטנות.

לפחות שבוע עבר ושלושתם ממש נדבקו עליי, גאד!

אין לי כוח.

אבל בגלל שאני בן אדם מדהים, גרמתי להם לעשות כול מה שאני 

רוצה תמורת מידע! וואו, אני מדהים.

ותאמינו או לא אבל גרמתי לג'ינג'י לחטט באף ועשיתי מודעות 

שבהם רון מחטט באף ומגרד בשיער.

                                                               "שערוריה!!!

חטטן באף ומגרד בשיער!!!

הורים יקרים בבקשה תשלחו את ילדכם

נקיים מכינים ומוחטה.

בתודה, בן אדם נקי, (לשם שינוי.)"

וואו, איזה תחושה טובה! רון כמובן כעס והתפטר.

לא שכזה אכפת לי אבל זה גרם להארי והרמיוני לכעוס עליו אז כמה שיותר 

נגרום לרון לבושה ככה הם יכעסו עליו.

ובנוגע לכישוף! וואו, הכישוף הזה טובבבב

שמעתי את הארי מספר להרמיוני יותר מפעם אחת שהוא ראה 

אותם.

ובכול פעם שהם אפילו חשבו על להפסיק לעזור\לשרת. (איך שתבחרו.)

ההורים שלו נעלמו.

ואני יחלטתי שהגיע הזמן שהבוצדמית תפסיק להציק.

אז בזמן שהבטחתי להארי והרמיוני שמצאתי מידע ממש חשוב,

ביקשתי מפנסי להרדים את הרמיוני עד שאני יגמור להגיד להארי

את ה'מידע החשוב'.

וכמובן שהוא כעס עליה שהיא לא הייתה פה בזמן שסיפרתי

לו את הזה שראו את ההורים שלו בהוגסמיד- שקר.

היא ביקשה סליחה אבל הארי, וואו כול הכבוד.

הוא לא סלח לה.

אחריי ששבועיים עברו הארי התחיל להיות מעוצבן שאני לא מוצא את ההורים 

שלו, וכמה שבאלי להגיד, "אחי, ההורים ש'ך מתים! זה הייתי אני!" 

אבל לא אמרתי.

מה שמוזר בכול הסיפור הזה זה שהכול הולך חלק מדיי, כאילו, 

למה הארי לא סלח לה? למה הרמיוני לא מגלה מה קורה?

למה זה קל מדי!?

אוקיי,שכח מזה מאלפוי! הגיע הזמן לפוצץ את התיאוריות שהוא

בנה לעצמו, וביטלתי את הכישוף.

אבל מה שמוזר זה שנראה שהכישוף עדיין פועל, ידעתי שיש לו איזה 

חיסרונות.

וזה פשוט משגע.

ובגלל שאין לי כוח לכתוב,

אז תסבלו! 

הפרק הקודם		הפרק הבא