מה אם היה ארפר?

ההצעה מפרק קודם עדיין תקפה . 

-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-+-

"ילד אתה יכול להפסיק לעשות קנאקים? זה מקריפ." נשמע מהצד.

"ואם לא בא לי?!" צעק הילד והמשיך, אני לא הבנתי מה הבעיה בקנאקים, זה לא טוב, אבל גם לא רע, אבל אם זה מפריע למה להמשיך? 

"תפסיק!" אמר לו ילד אחר, והוא ענה "טוב" בצורה מפוחדת ושתק (וגם הפסיק).

הגענו אל מקום ליד הנהר, במקום היה סירות, אך שמו לא היה מרינה. הבחור הגדול, הלא הוא האגריד, אמר לנו להתחלק לקבוצות ולהעלות על סירות. טוב השגתי עבדים, הם הם חברים, עכשיו הם יוכלו להוזיז את המשפטים ולשוט וכל זה בעוד אני קורא ונח, למרות שאני חתרן שאין דברים כאלה, עדיף להשאיר את זה חבוי.

"טוב, נוויל וארפר אנחנו ביחד?" שאלה הרמיוני

"כן!" עניתי ומנגד גם נוויל ענה כך.

"אוקי," המשכתי "מי עוד איתנו בסירה? צריך עוד 2 כדי שיהיה מספר שווה של אנשים בכל צד וכדי שיהיה לנו חותרים בכל קצוות הסירה, ואני עייף…"

"אפשר לשאול אנשים, מה עם הארי ורון?" הרמיוני שאלה.

"מי? ובכל מקרה חשבתי על זה ועדיף כבר שניהיה רק שלושתינו שתיכם תחתרו, המקסימום אני אלמד אותכם איך, פשוט אין לי כוח לחתור עכשיו." אסור לי שיהיה ביני ובין הארי קשר בנתיים.

"אוקי, אתה בטוח?" נוויל שאל והרמיוני איתו.

"כמובן, כל עוד שום דבר לא ישתנה בעוד חמש שניות אני בטוח." זה בעצם אומר שאני לא בטוח בכלום כי עוד חמש שניות מלא דברים ישתנו, כמו מספר הנשימות מתחילת בריאת העולם וכדומה.

"אוקי." הם ענו.

עלינו לסירה והענק הסביר לכולם איך חותרים, ואז הם חתרו, נוויל חתר קצת צולע אבל לא נורא. במהלך הדרך ראיתי מעין בניין מוזר וקריפי המשדר מוות, רחוק מאוד .הבניין היה בשמאל שלי והחלטתי לחקור עליו מאוחר יותר.

המשכנו לשוט, ובסופו של דבר הגענו לטירה, או יותר נכון להוגוורטס.

אמרו לנו להתקדם ולעלות במדרגות, עלינו והגענו בסופו של דבר למכשפה זקנה שנראית כמו המכשפות הרעות בסרטים על מטאטא, רק בלי המטאטא ובלי הפנים הרעות. ועם בגדים יותר נקיים.

המכשפה הסבירה לנו על הבתים, אני כבר שמעתי הסבר מהארי אז זה שיעמם. כשהיא סיימה לדבר הקרפד של נוויל קפץ מהצד נוויל נקח אותו וקיבל מבט המזדהה כאזהרה מהמכשפה, שמסתבר שקוראים לה מקגונגל.

לאחר מכן חיכינו מעט ואז הכניסו אותנו לאולם, או יותר נכון לחד''א. בחדר האוכל היו 4 שולחנות ארוכים שעליהם ישבו תלמידים, ובקדמתו שולחן לחברי הסגל. במרכז השולחן ישב זה שהביא לי את הכסף, דמבלדור. 

לאחר שהגענו לקדמת חדר האוכל דמבלדור החל לדבר: "תלמידי השנה הראשונה, אנא זכרו כי היער האפל מחוץ לתחום לכל התלמידים." חייב ללכת לבקר שם בהזדמנות, כאשר אדע להביס את כל מה שעלול להיות בו. "ובכן ביקש ממני השרת שלנו, מר פילץ', להזכיר לכם, כי מסדרון הקומה השלישית מצד ימין, הוא מחוץ לתחום לכל מי שאינו מבקש למות בייסורים קשים." טוב, עכשיו חייב ללכת גם לשם, אף מקום מחוץ לתחום לא היה נאמר מבחוץ לתחום בהכרזה כזאת מול כולם. אלא אם כן הוא רוצה שיגיעו לשם. ואם יש בו קצת שכל וזוהי כוונתו, לסכן תלמידים, ובטח לעשות להם איזה מבוך עם פרס בסוף. אז הוא לי פרס, כל מה שצריך זה לגמור ללמוד את החומר של האקדמיה פה וזהו, הכל פתוח בפני. ונ.ב באמת דמבלדור, למות בייסורים קשים עדיף על למות מהר, כי אז יש לך זמן להתחמק מהמוות וסיכוי לברוח. "תודה לכם." על מה בדיוק? שהקשבנו? שככל הנראה חצי מגריפינדור רפי השכל ילכו לשם בשביל להשתעשע, ולשחק במשחק שלך? או בגלל שהם יהיו אוכל לחיות ביער? על כל פנים, אני הולך לשחק איתך במשחק שלך ולשלוט בך. וזה די פשוט לעשות את זה. אתה לא כזה חכם כמו שאתה חושב, אני חושב.

לאחר מכן המכשפה התחילה לקרוא שמות ולמיין לבתים. כל אחד מהתלמידים האחרים מלחץ וכזה לפני. אני לא הבנתי למה הם נלחצים, זה סתם בדיקה, ומה שהם יעשו עכשיו לא ישנה כלום. כל מיני תלמידים התמיינו לכל מיני בתים. מה שהיה חשוב לי זה לדעת באיזה בתים האנשים שאני מכיר עד כה. נוויל לונגבוטום הלך להפלפאף. הארי פוטר, והרמיוני גריינג'ר לרייבנקלו. רון וויזלי שנראה בחברת הארי, ודין ושיימוס הלכו לגריפינדור. ומאלפוי אחד ועוד 2 חברים שלו, שנראו עויינים להארי, הלכו לסליתרין. וכעת" הגיע תורי.

עליתי וישבתי על הכיסא, נקחתי את המצנפת שלפי מה שהארי אמר לי היא מאוד מבוגרת ,תוצר של מרלין , ותקבע באיזה בית אני יהיה. שמתי אותה על הראש ואז… 

-- המשך בפרק הבא --

השאלה הפילוסופית להיום:

האם אחד שווה לאחד במציאות? כי הרי אף אטום הוא לא אטום אחר, כל פוטון הוא לא פוטון אחר, רק אני חושב על זה?

הפרק הקודם		הפרק הבא