בן פריאפוס, בן קיאונה ובת מטיס

טורי הלך אל הנערה החדשה בבניין המרכזי, כי כירון אמר לו.  וגם כי הוא היה סקרן. עייף, אבל סקרן. הוא גילה נערה עם שיער בלונדיני חלק - בטח בת אפולו או אתנה - מסתכלת עליו במטושטש ובתהייה. חרב הייתה לידה עם דוגמת ינשוף בהרמה שלה. בהחלט בת אתנה. אמא שלה כנראה כבר התגלתה אליה, בדיוק כמו שאבא שלו אליו בלילה ההוא. טורי התקרב אליה בביישנות ונופף אליה בידו. היא החזירה לו נפנוף והנהון מובך וסמוק. "שלום." היא אמרה בשקט. טורי התיישב מצידה השני. "שלום." הוא אמר. "איך קוראים לך? אני טורי. ואני בן פריאפוס. הוא קצת כמו דמטר בכוחות שלו." הוא אמר עכשיו. הנערה הסמיקה שוב. "אני בת מטיס. אני גם בת של אלה זוטרה." היא אמרה. "וקוראים לי ג'וי." היא הוסיפה. טורי הנהן. הם לחצו ידיים במבוכה ענקית. הקנטאור חייך אליהם עכשיו. "ובכן, לכו לכם לשלום. שאו ברכה." הוא אמר והנהן אליהם. הם הנהנו גם ויצאו. "אני יכול להכיר לך את המחנה," אמר לה טורי עכשיו בחוץ. הם התיישבו מול שדות התותים. "לא משנה. בבקשה תגיד לי שגם קראת את הספרים." היא אמרה, סמוקה. טורי הנהן. "אני מבין שגם את." הוא אמר בלב הולם למחשבה ובפנים סמוקות גם כן, משום מה. "כל כך מגניב," הנערה - ג'ויי נשמה בהקלה. טורי גיחך. "אז באמת יש לך ביתן משלך? כמו פרסי בהתחלה? איך הוא? האנשים האחרים - סליחה, החצויים - מודעים גם לספרים? איך הביתן נראה? הוא קסום גם? אתה קסום?" היא הפציצה אותו בשאלות.

טורי חשב קצת. "כן. כן. נחמד. יש בו עץ מטפס שאני אוהב מאוד." טורי לא אמר נכון לעכשיו שהוא גם מדבר איתו לפני שהוא הולך לישון בכל פעם, בצהריים או בערב. "אני לא יודע לגבי אם גם אני קסום. אבל אולי קצת כן." הוא הסמיק כשהוא חשב על העץ. "בואי. אני אראה לך אותו." הוא אמר לבסוף, נשם בהקלה, ואז עמוק והוליך אותה ברחבי המחנה והמדשאות. היא הסתכלה לכל הכיוונים בנשימה עצורה. טורי מצידו גם. הוא היה כל כך מעורפל ובהלם כשהוא רק הגיע לכאן. עכשיו הוא כבר לא היה פצוע, וכבר לא כאב לו בכל מקום, אז הוא יכל להסתכל לראשונה על מחנה החצויים. היו בו נערים ונערות בחולצות כתומות זרחניות, שטורי והנערה, ג'ויי, נזהרו שלא להסתכל עליהן, כי השמש החזירה אליהם את האור בכל פעם כשהם כן. וקצת בחולצות סגולות - כנראה מבקרים ממחנה יופיטר, כי היו עליהם גם קעקועים שחורים. טורי שפשף את ידו בכאב וזכר כמה זה כאב לפרנק, והוא קיווה בכל מאודו שהוא לא יצטרך לעשות אותם גם. "אז הנה הוא," טורי אמר לבסוף ופתח את הדלת החומה בהירה שלו בבקתה עם המפתח שהוא קיבל. הם נכנסו. בפנים היה ריח של דשא. כמו בביתן דמטר. רק ששם היה גם עץ אלון ענק. היה גם דשא מלאכותי על הרצפה. בביתן דמטר הדשא היה אמיתי, אבל טורי לא ראה את עצמו דואג להשקייה. "אז אתה המדריך הראשי. וואו. מגניב. אני מניחה שגם אני המדריכה הראשית." היא הסמיקה. "בואי נעבור לדבר בעברית," טורי אמר כשהוא סגר את הדלת. "אלה רק אנחנו כאן." הוא אמר. הנערה הנהנה. "בסדר." זה כבר היה בעברית. מסתבר שהיה משונה מאוד לשמוע עברית בין כל האנגלית ואחרי כל כך הרבה זמן. הם הסמיקו. "אז איפה המיטה שלך?" ג'ויי שאלה במהירות. טורי הלך אליה. הלב שלו התחיל לדפוק בכל פעם שהוא הסתכל על השיער הבלונדיני והעיניים האפורות - כחולות - כסופות של ג'ויי. הוא התיישב על המיטה בלב מפרפר. "כאן." הוא אמר. "אני בחרתי אותה. ואז תליתי בסוף את השלט ' מדריך ראשי.' " הוא הסביר. ג'ויי הנהנה בהבנה.  

הפרק הקודם		הפרק הבא