סולאנג'לו- ההתחלה

"היי"

ויל ישב לייד מצר לונג איילנד, ממש לייד הגבעות המערביות.

הנקודה הזו הייתה רחוקה מרוב המקומות במחנה, ובגלל זה לא היה סיכוי שיהיו שם חצויים מלבדו
את השיחה הזו הוא לא יכל שאף אחד ישמע.

הלב שלו דפק במהירות מטורפת, כאילו הלב שלו רצה לצאת החוצה גם הוא, ממש כמו הסוד הגדול שוויל עמד לחשוף בפני האדם הקרוב אליו ביותר בעוד כמה דקות.

"שלום וויל" ענה לו קולה של אימו דרך האיריסנט, על פניה עולה חיוך חם שהצליח לגרום ללבו של ויל להאט לקצב חצי של המהירות הקודמת, אבל גרם לכמה דמעות מביכות לזלוג מעיניו.

 הוא מיהר לנגב את עיניו.

 "הכל בסדר?" שאלה נעמי סולאס בדאגה כשדמעות חדשות הופיעו בעיניו של ויל והוא נאלץ למצמץ כדי להעלים אותן.
הוא לא יבכה מול אמא שלו, אחרי כל הזמן שלא ראה אותה.

הוא שתק רגע ארוך, חושב איך להגיד את זה, ואז "אני מחבב מישהו" (הערת כותבת: כאן כדי להזכיר שבאנגלית זו אותה המילה לזכר ולנקבה)

"או" המבט על פניה של נעמי אמר בכל צורה אפשרית (טוב, לא כל צורה, אבל אמר בבירור) שלא את זה היא ציפתה לשמוע מבנה, בהתחשב בסיטואציה

"היא נחמדה?" היא שאלה לבסוף.

ויל פכר את ידיו "היא… בעצם הוא…" הוא אמר, מבטו נעוץ בקרקע בניסיון לכבוש את הרצון להסתכל על התגובה שלה "אני ביסקסואל"

דממה

"בבקשה תגידי משהו" הוא התחנן אחרי מאה שלושים ושמונה שניות של דממה ממושכת, מסתכל בעיניה של נעמי לראשונה מאז תחילת השיחה

הוא לא הצליח להבין שום דבר מהבעת פניה של אימו, והוא לא היה בטוח שהוא אוהב את חוסר הידיעה הזה.

מה אם היא לא אוהבת את זה?
הוא לא ידע על אנשים שהיא שונאת, אבל מה אם היא תשנא אותו?

"מצטערת, חשבתי איך להגיב דרך האיריסנט" היא אמרה לבסוף אז היא חייכה שוב, אותו חיוך חם ונעים שגרם לוויל להרגיש כל ילדותו כאילו אין שום דבר רע בעולם "אני רוצה לחבק אותך, אבל זה לא ממש אפשרי כרגע"

ויל שחרר נשימה שלא ידע שעצר, ויחד איתה דמעות חזרו והציפו את עיניו וזלגו על פניו.
הוא אפילו לא היה בטוח למה הוא בוכה, אבל הדמעות פשוט סרבו להפסיק לרדת.

ויל ראה שנעמי מרימה את ידה, כאילו רצתה לאחוז בו, ואז היא הורידה אותה חזרה לצד גופה 
"זה בסדר" הוא אמרה לבסוף בקול רך "הכל בסדר"

הוא השתוקק להיות ליידה עכשיו בביתם בטקסס, הרחק מלונג איילנד, הרחק מניקו די אנג'לו, ובתקווה שגם הרחק מהמחשבות עליו, שעכשיו חזרו לרדוף אותו פעם נוספת, כמו כדי להקשות עליו עוד יותר.

בניגוד לרצונו של ויל, תמונה של ניקו הופיעה בראשו והוא הרגיש שפניו מתלהטות (הוא מאוד קיווה שהוא לא באמת מסמיק, כי זה די הדבר הכי מביך שיכול לקרות לו בסיטואציה הזו)

"אז, איך הוא" שאלה נעמי אחרי זמן מה כשדמעותיו של ויל יבשו, מעירה אותו ממחשבותיו

"איך מי?" 

"איך הבחור שאתה מחבב. מי זה? אני מכירה אותו?"

אוקיי, תיקון
זה הדבר הכי מביך שיכול לקרות לו בסיטואציה הזו

"מה?! למה את בכלל שואלת?" הוא שאל אותה

"כי אני אמא שלך, ומתפקידי לוודא שאתה לא נדלק על אנשים מפוקפקים"

אוקיי
זה הדבר הכי מביך שיכול לקרות
סוף פסוק נקודה סיום

"ניקו לא מפוקפק" הוא אמר ואז באמת האדים

מדהים איך שהשיחה הזו מוכיחה לו שוב ושוב שיש יותר מביך ממה שחשב

"ניקו?" שאלה אימו, בעיניה מבט שכולו מראה כמה היא מתענגת על המידע החדש "לא שמעתי את השם הזה לפני. הוא חדש?"

"לא, לא בדיוק. הוא הגיע לפני כמה שנים ועזב אחרי כמה שבועות, ואז בקיץ שעבר הוא חזר ועזב שוב, אבל אני חושב שעכשיו הוא ישאר"

"למה אתה חושב שדווקא עכשיו הוא ישאר?" שאלה אותו נעמי בסקרנות

"אני חושב שהוא אוהב את המחנה"

"ואתה מקווה שהוא ישאר?"

ויל הנהן בשקט "כן"

***

כשוויל חזר למרפאה הוא התחיל לחשוב שהמזל כנראה שונא אותו, כי ברגע שנכנס הוא נתקל בניקו די אנג'לו

ממש נתקל
פיזית
התנגש בו

"מצטער" הוא מיהר להגיד ולזוז לאחור, וכשראה שזה ניקו הוא נרתע לאחור וכמעט נפל

"הכל בסדר?" שאל ניקו, וכשוויל הרים את מבטו הוא פגש את עיניו של ניקו שהיו נעוצות ממש בו

"כן! הכל בסדר גמור, למה שלא יהיה?"

ליבו של ויל פעם כאילו כרגע סיים לרוץ מרתון, אבל ברגע שסיים את המשפט שטפה אותו תחושה חמימה שגרמה לחיוך לא רצוני לעלות על שפתיו.

אם ככה מרגיש לחבב מישהו, הוא לא רצה לעשות את זה.

"אתה… אתה בכית?" ניקו שאל

"לא" ויל מיהר להשיב

ניקו הרים את גבותיו כאילו הוא שואל ללא מילים "אתה באמת מנסה לשקר?", וזה גרם לוויל להיכנע

"כן" הוא נאנח

"הכל בסדר?" ניקו שאל, ובפניו הייתה כל כך הרבה כנות שגרמה לוויל להרגיש כאילו אלפי פרפרים מרחפים בתוך גופו

"כן, רק דיברתי עם אמא שלי" עליך, ויל כמעט הוסיף, והצליח למנוע מעצמו רק במזל (שאולי לא שונא אותו כל כך, אחרי הכל)

ניקו הנהן, ואז זז וסימן לוויל לעבור

***

"אתה בכית?" שאלה אותו קיילה ברגע שנכנס למרפאה והיא ראתה אותו

"כן, בכיתי" ויל ענה "וכן, הכל בסדר. לא, שום דבר לא קרה. כבר ניהלתי את השיחה הזו"

"שמתי לב לזה" קיילה ענתה, מעבירה את מבטה מוויל לדלת שממנה בדיוק יצא ניקו.

"למה יש לך מבט כאילו את עומדת לעשות הרבה מאוד כסף בדרכים לא חוקיות?"

"אין לי מבט כאילו אני עומדת לעשות הרבה מאוד כסף בדרכים לא חוקיות" קיילה מיהרה לענות "לאף אחד אין מבט כזה"

"אז איזו עוד סיבה יש לזה שאת נראת כאילו את עומדת לעשות הרבה מאוד כסף בדרכים לא חוקיות?"

"כי אני עומדת לעשות הרבה מאוד כסף בדרכים לא חוקיות"

על פניה של קיילה נמתח חיוך קטן שאפשר היה להגדיר כמרושע
ויל החליט להתעלם ממנו

--------------------------------------------------------------

כאן כדי להבהיר: קיילה מהמרת עם אוסטין על חיי האהבה של ויל

לזו הכוונה

הפרק הקודם		הפרק הבא