על ספת הפסיכולוג

פרק עשירי! חשבתם שאני לא אצליח לשרוד עד כאן, נכון? חשבתם שאני אכנע באמצע, נכון? חשבתם שלא יהיו יותר מ3 ורבע פרקים לפאפניק? נכון?
חצופים! למה שתחשבו את זה? אם ג'יי קיי רולינג הצליחה לכתוב ספר שעד היום אני צריך להזכיר אותו בכל התחלה של פרק, אז ברור שגם אני יכול!

החדר היה חשוך והדלת נעולה. הארי ישב בכעס על הכורסה הרכה שלו וחיכה לאורח מיוחד שצריך להגיע בכל רגע...
"הארי, הארי, הארי..." שמע לפתע הארי קול מאחוריו. הוא הסתובב וראה שם את המורה להתגוננות, מר גילדרוי לוקהרט...
"איך נכנסת לכאן, המורה?" שאל הארי "הדלת נעולה, היית צריך לדפוק קודם..."
"מה זאת אומרת איך נכנסתי?" צחק גילדרוי וחייך חיוך מתוק "בעזרת כוחות הקסם הבלתי אפשריים שלי."
"וואו" נדהם הארי, הקוסם הזה הוא באמת משהו מיוחד...
"וגם בגלל שיש לי מפתח מאסטר לדלת האחורית." הוסיף לוקהרט "בכל מקרה, הארי. למה קראת לי? אתה יודע שאני עסוק מאד ב... אתה יודע שאני עסוק מאד!"
"שב, המורה" נהם הארי קצרות והצביע על הספה שמולו, שבחושך הזה נראתה מאד מאיימת.
גילדרוי התרווח בנוחות ואמר "אוי, הארי. אני יודע למה קראת לי, אתה רוצה להיות מפורסם כמוני, נכון? אתה יודע שאני חיסלתי את פלפליונץ טרול-הגשר הנורא? לאחרונה הרבה אנשים שוכחים לי את זה."
"למה? כי הם ראו שאתה לא מצליח להתגבר אפילו על פיוניות?" שאל הארי ברצינות
"מה? לא!" לוקהרט ניגב את המצח "בגלל שאחרי שאתה זוכה כבר 5 פעמים בפרס החיוך של ירחון המכשפה אנשים כבר שוכחים לך את הדברים הקטנים שעשית. הרי מה זה להציל את חייהם של 57 איש שפלפליונץ איים לטרוף לעומת לזכות בפרס יוקרתי על החיוך שלך?" הוא נאנח בעודו נזכר בעבר "דרך אגב גם רצו לתת לי פרס על סדר העדיפויות המדויק שלי אבל לא הסכמתי לקבל מרוב ענווה."
הארי גלגל עיניים ולוקהרט המשיך "ואז, אחרי שסירבתי לקבל את הפרס, רצו להכתיר אותי לקוסם-הכי-צנוע-והכי-עניו-שנראה-בבריטניה-הקסומה אבל גם לזה סירבתי בגלל סדר העדיפויות המדויק שלי."
"טוב, זה מספיק, גילדרוי!" קרא הארי "בדיוק על כל ההישגים הנעלים שלך רציתי לדבר איתך! ראיתי שכתבת בספר שלך, פטפוטי עם הפוטר, על זה שאתה כתבת את הפאפניק 'על ספת הפסיכולוג'."
"וואלה..." אמר לוקהרט "כאילו, נכון! בטח! אני כתבתי אותו, וזה לא קל שתדע לך. אבל מה זה לכתוב פאפניק עלוב לעומת היום הזה שטחנתי את מפלצת-הרגליים-המסריחות לחתיכות בגודל של אפונה."
"שמח בשבילך." אמר הארי בציניות "הרגליים המסריחות שלך לא מעניינות אותי. אני דווקא רציתי לדבר איתך על הפאפניק הזה. אתה שאלת את רשותי לפני שכתבת את הפאפניק? אתה התייעצת איתי? אתה נתת לי לעבור עליו לפני ששלחת אותו לפוטרמור או ללא יודע מה?"
"שנייה, אני אבדוק." אמר לוקהרט ושלף מגלימתו כרך של 'פטפוטי עם הפוטר' "לא, לא כתוב כאן משהו על זה שהתייעצתי איתך, אז כנראה שלא."
"לוקהרט, אתה לא מבין?" צעק הארי בזעם "אתה מוציא אותי כאילו אני איזה מפלצת-אדם ש-"
"מפלצת אדם? איפה? אני מייד מחסל אותה!" זינק לוקהרט והצביע בשרביטו על גו'ק אקראי "שלוש, ארבע ו... אובליוויאטה" הגו'ק נפל על הרצפה ופלט 'מיאו, מיאו'
"שב כבר, לוקהרט!" התעצבן הארי "אני מדבר איתך על דברים חשובים ואתה מדבר איתי על מפלצות אדם?"
לפתע נפתחה הדלת ובפתח עמד... אני!
"מי אתה ואיך נכנסת לכאן?" שאל הארי בפחד "ואיך הצלחת לפתוח את הדלת הנעולה?"
"אוקי," עניתי "אז אני הוא הוא הכותב האמיתי של הפאפניק ולכן אני יכול לעשות כרצוני בפאפניק הזה. הבנת?"
"ממש לא. לא הבנתי כלום. אבל זה נשמע הגיוני." מלמל הארי "יש לך הוכחה שאתה יכול לעשות כאן מה שאתה רוצה?"
"בוודאי." חייכתי "שלוש ארבע ו..."
לפתע דמבלדור הופיע באמצע החדר ואמר "אני ומקגונגל החלטנו להתחתן מחר!"
"מזל-טוב" לוקהרט חייך "אם אתם רוצים אני מסכים להיות הרב בחופה שלכם. כבר סיפרתי לכם שהתגיירתי ועשיתי מבחני-קבלה-לרבנות בבית הדין בהוגסמיד?"
 דמבלדור העיף בו מבט והוסיף "אנחנו מתלבטים איך לקרוא לבן הבכור 'דראקו מאלפוי' או 'טום רידל' מה עדיף?"
"שתפטר את לוקהרט." לחש הארי
"מה?" שאל דמבלדור בקול רועם.
"תקראו לו טום רידל! ברור!" אמר הארי בזריזות "דראקו מאלפוי זה שם מפחיד הוא מזכיר את וולדמורט!"
"וולדמורט! נכון! וולדמורט זה אחלה שם! אני אקרא לבן שלי וולדמורט!" אמר דמבלדור ונעלם בענן אש.
"אוקי" אמר לי הארי "זה באמת היה בלתי צפוי."
"אמרתי לך. אז עכשיו אתה מאמין לי שאני כותב הפאפניק?" חייכתי בגאווה
"טוב, אבל רק כי זה באמת היה כל כך מפתיע ולא הגיוני! שלוקהרט עשה מבחנים לרבנות ועבר אותם? רק כותב הפאפניק היה יכול להמציא משהו משוגע כל כך." הארי נראה המום.
לפעמים אני לא מבין את הדמויות שאני כותב עליהם. "אחלה, אם זה מה שהפתיע אותך בכל הסיפור..." נאנחתי.
הארי סימן לי להתיישב על הספה האפלה, כשהתיישבתי הרגשתי שאני יושב על משהו רך וחלול.
"היי, מישהו!" צעק לי לוקהרט "אתה יכול לרדת לי מהכרס? מה אני אוויר?"

"אני שנייה דואג לזה" עניתי לו ותוך שתי שניות הוא התפורר והפך לאוויר "יאללה, הארי, עכשיו כשהטמבל הזה הלך. מה רצית להגיד לי?"
"הוא לא כזה טמבל, הוא ניצח את מפלצת-הבנשי המסוכנת..." לחש הארי "בכל מקרה, אולי תגיד לי מי אתה?"
"טוב, בא נשחק משחק היכרות. כל אחד יאמר את השם שלו ואיך הוא היה קורא לבן הבכור שלו." אמרתי "אז אני א.נונימי [שם בדוי] והייתי קורא לבן שלי מושיקו-שמנדריק, ואתה הארי פוטר והיית קורא לבן שלך אלבוס-סרווס. יאללה הכרנו?"
"הייתי קורא לבן שלי על שם סנייפ? אין סיכוי." הארי הזדעזע
"אחלה" נאנחתי שוב "מה שתגיד."
הארי סידר את המשקפיים ואמר "בכל מקרה, אדון-אני-לא-יודע-מי. אתה מוציא אותי מה זה גרוע בפאפניק שלך, שמת לב?" הוא התנשף בכעס "אתה יודע שלפני שבוע רון הביא את הנביא-היומי והראה לי שהפאפניק שלך כתוב שם? ממש התעצבנתי. לקחתי אותו, זרקתי אותו על הרצפה ודרכתי עליו עד שלא נשאר ממנו זכר!"
"מה?" נחרדתי.
"כן. באמת. אחר כך הייתי צריך להסביר למולי וויזלי למה הרגתי את הבן שלה..." הארי האדים "בא נאמר שהיא לא קיבלה את זה בהבנה. דרך אגב הגליון של הנביא היומי עדין שמור אצלי בחדר אם אתה רוצה לראות..."
"דרכת על רון?" כמעט התעלפתי "למה הרמיוני לא עצרה אותך?"
"כי אותה הפכתי לדוב-נמלים כבר לפני שבועיים וחצי בערך. אני אומר לך, הפאפניק הזה שלך פשוט הורס אותי. הוא הופך אותי למושחת עד היסוד, אני נהיה איש זאב-"
"איפה איש זאב? אני אשחט אותו!" לוקהרט כיוון את השרביט לעבר הגו'ק המיילל בפינה "שלוש ארבע ו... אובליוויאטה" הוא זעק. הגו'ק נעמד בפינה והתחיל להרצות על תורת הקוונטים המאכנית.
העלמתי את לוקהרט ואמרתי להארי "אני מצטער, הארי. לא ידעתי שהפאפניק הזה משפיע עליך לרעה כל כך." נאנחתי "אז אני אפסיק. מצטער..."
הארי הנהן אליי במבט עצוב ואמר
"סתם!!! נראה לך?! עבדתי עליך!!!" הוא ולוקהרט התגלגלו מצחוק על הרצפה "אין על הפאפניק שלך!!! הייתי מגיב אליו אם הייתי יודע מה זה מחשב!" ולוקהרט גיחך "לא יפה הקטע שעשית שהאגריד עבד על הארי בפרק8. אז חשבנו להחזיר לך. איזה גאונות? אני חשבתי על הרעיון. נכון הארי?"
"למען האמת אני חשבתי על זה ואתה סתם נדחפת, לוקהר-" מלמל הארי
"שתוק הארי! מה זה משנה מי חשב על זה, העיקר שזה עבד" נעמד לוקהרט.
"אני צריך לשאול את דמבלדור האם אחת מדרישות העבודה של המורה להתגוננות היא אי-שפיות" לחש לעצמו הארי "כי אם ככה כבר היה עדיף להביא את פטוניה דארסלי להעביר שיעורים במקום הטמבל הזה..."

ולכבוד הפרק העשירי... הפתעה! בעזרת ה' בלי נדר את הפרק הבא אשלח עוד שבוע בדיוק. אני אשמח שאתם, הקוראים, תשלחו לי כאן דמויות מהארי פוטר שהייתם רוצים שהארי ישגע אותם. השניים שישלחו את הדמות הכי מקורית יזכו ב10 חרמשים כל אחד! קיצר, תנו בראש!!!! 

הפרק הקודם		הפרק הבא