ויהי בימי שפוט הפלישתים

איכשהו הצליחה שרה לצאת מכל חתיכות הפיח שנפלו מעליה. אבל אז ראתה מראה מזעזע.

עלי צנח ארצה, ונכבל ביד פלישתים.

היא בהתה במחזה בפה פעור.

"עלי!" קראו.

"מה קרה לעלי?" שאל אדם, לאחר זמן מה.

"הוא מת...?" התלבלה שרה.

"בואי נבדוק." אמרתי לה אדם.

הם פסעו אליו בחשש, והוא שכב ללא ניע, ובדקתי לו דופק. "הוא עדיין חי." אמר אדם.

"טוב ה' לכל." הודיתה שרה.

"פלישתים..." לחש אדם וחיבק את עלי המעולף.

"הבא ניקח אותו לבית הרפואה של אליסף בן גרי." הציעה שרה.

"מי הוא?" שאל אדם.

"בן דודי." ענתה. "הוא גר מעבר לפינה."

"היש לו ידיים בריפוי? אני גם חושב שחשוב לשלוח דבר לחופני ופנחס, בני עלי."

"אכן, צודק אתה." השיבה שרה. "יש לו. מרפא מוכשר הוא."

אדם העמיסו על כתפיו. זה היה משא כבד. "נלכה אליו. יש כאן נער, שמואל שמו. בקשי ממנו להודיע לבני עלי."

"כך אעשה." הלכה וראתה את הנער המדובר וניגשה אליו. "אתה שמואל?"

הפרק הקודם		הפרק הבא