בת מוגלגים

כאשר התעוררו הבנות, היתה שעת צהריים. ג'נה פיהקה. "אמה, בואי נלך עכשיו להאגריד" אמרה. "טוב" אמרה אמה תוך פיהוק רחב. הן יצאו מחדר המועדון של רייבנקלו, ירדו במדרגות, שם הביטו בהן תלמידים שהיו בדרכם לשיעור;
 ויצאו למדשאות דרך דלתות האלון הגדולות. הבנות צעדו לכיוון הבקתה של האגריד, ודפקו בדלת. "רגע..." נשמע קול. נשמעו צעדים. האגריד פתח את הדלת. "מה אתן עושות פה?" שאל. "דמבלדור נתן לנו יום חפש כדי ללכת איתך ליער ולבדוק עם יש עוד סוהרסנים, כי הרגשנו סוהסנים גם בכיתת התגננות מפני כוחות האופל, הצמודה לחדר המועדון שלנו. "המפ... זה קצת מדאיג, אלך איתכן ליער!" מר האגריד. "תודה, האגריד" אמרה אמה, ועל שפתייה חיוך רחב. "על לא דבר פה" ענה האגריד. "בואו, נלך" הוסיף. הוא לקח עששית ומילא אותה בנפט. "בואו" אמר, ויצא מהבקתה, כשבידו העששית. הם הלכו לכיוון היער, ותוך שניות אחדות היו בתוכו. "איזה מקום מצמרר" אמרה ג'נה. "כן, בהחלט!" אמרה אמה כשהיא בולעת את רוקה. "אתן עוד מעט תתתרגלו לדממה האופפת את היער הזה, הוא יכול להיות מלא בקולות, מדי פעם" הרגיע אותן האגריד.  "תודה על התמיכה" אמרה ג'נה.
פתאום, בעודם הולכים, שמעו קול בוקע מאחד העצי הסמוכים אלייהם. "מה זה היה?" שאלה ג'נה. "בטח איזה יצור" אמר האגריד, בעודו הולך לכיוון העץ. ג'נה ואמה התקדמו אחריו. ואכן היה שם יצור. הוא היה בעל מקור, גוף של חתול, ורגלי ברווז.
"מעולם לא ראיתי יצור כזה" אמרה אמה. "גם אני לא" אמרה ג'נה. "ביער הזה יש כל מיני יצורים מוזרים. היצור הזה נקרא אטרומין, הוא אינו מסוכן" אמר האגריד. "פיו..." לחשה ג'נה לאמה. "בואו, נמשיך ללכת" האגריד העיר אותן מדיבורן.
הם הלכו עמוק יותר ויותר לתוך היער,  עד שלפתע צעקה ג'נה: "חיות עם מבט עצוב! הסוהרסנים היו כאן!". "הבחנה יפה פה!"
שיבח אותה האגריד. "תודה, האגריד" אמרה ג'נה והסמיקה קלות. "היי, אני חושבת שהחיות מנסות להגיד לנו משהו!" אמרה אמה, והתקרבה יותר. "היי, אני שומעת את הצבי הזה!, אני מבינה קצת את שפת חיות הבר" אמרה. "מה הוא אומר?" שאלה ג'נה. "הוא אומר שהסוהרסנים אכן עברו פה,  והם הלכו לכיוון בקתה ביער שמוסתת מאחורי העצים, במרחק כ- 200 מטרים מכאן.
"זה די קרוב!, בואו נלך לשם!" אמרה ג'נה בהתלהבות. "בואו פה בנות, נלך לשם" אמר האגריד. "תודה צבי!" צעקה אמה לאחור כאשר התרחקו קצת מהאזור. "הינה הבקתה!" אמרה ג'נה, כאשר הם ראו לפנייהם במרחק קילומטרים ספורים בקתה מעץ.
"אין ספק, זוהי הבקתה שעליה דיבר הצבי" אמרה ג'נה. "כן, את צודקת, אין עוד בקתות ביער הזה, אני חושבת" אמרה אמה בתהיה. הם התקדמו לכיוון הבקתה, וכאש הגיו אל הדלת אמר האגריד: תיזהרו, סוהרסנים יכולים להיות מסוכנים מאוד. כאשר נכנס, ונראה סוהרסנים, תגידו את הלחש 'אקספקטו פטרונום', אני לא מצפה שתצליחו להפעיל את הקסם, אבל תנסו, מי יודע".
ג'נה שמה את ידה על ידית הדלת. "זה נעול!" אמרה בתיסכול. "תני לי" אמרה אמה. "אלוהומורה" אמרה, והצביעה עם שרביטה אל עבר הידית. הידית נפתחה בקירקוש. "מאיפה את יודעת את הקסם הזה, עדיין לא למדנו אותו" אמרה ג'נה. "הוריי לימדו אותי בביתנו, לפני תחילת השנה" השיבה אמה בחיוך. "יופי, זה יהיה נחוץ מתיישהו יותר מאי פעם" אמרה ג'נה. "צודקת" אמרה אמה.
הם נכנסו לבקתה, שהיתה מוארת בתאורה חלשה שהשרתה במקום אווירה מפחידה מעט. "היי, הרגשתי קצת עצב, פתאום!" אמרה אמה. "גם אני פה הרגשתי קצת עצוב" אמר האגריד. "אתם  צודקים, הסוהרסנים כאן, הם כבר מתחילים לשאוב ממני מחשבות שמחות!" אמרה ג'נה, ותוך כדי צעקה: "אקספקטו פטרונום!" עם שרביט מונף באויר. דבר לא קרה. "תני לי" אמרה אמה. "אקספקטו פטרונם!" צעקה. גם עכשיו לא קרה דבר. "אני אנסה שוב" אמרה ג'נה. "אקספקטו פטרונום!" צעקה. חומת כסף יצאה משרביטה, והגנה עלייהם. "איך עשית את זה?" שאלה אמה. "אני... אני לא יודעת...." השיבה ג'נה. "כל הכבוד!" אמר האגריד. "נסי עכשיו שוב" הוסיף. "בסדר" אמרה ג'נה. "אקספקטו פטרונום!" צעקה, והניפה את שרביטה לכיוון תקרת הבקדה.
פתאום, יצא משרביטה של ג'נה נשר כסוף ומרהיב עין. ברגע שהופי החלו הסוהרסנים לנוס על נפשם לעבר החלק שאחרי הבקתה. "יפה מאוד, בירכותיי פה!" אמר האגריד. "נשר זה הסמל של בית רייבנקלו, אני שמחה בשבילך מאוד" אמרה אמה.
"תודה..." אמרה ג'נה במע מבוכה.  "בואו נחזור להוגוורטס" אמר האגריד. הם יצאו מהבקתה. את הדרך חזרה עשו ללא כל קושי, אף שלפעמים מעדה אחת הילדות על גזע עץ ונפלה, אבל הן לא קיבלו מכות רציניות. האגריד ליווה אותן עד לדלתות האלון, כיוון שהיתה זו כבר שעת דימדומים חשוכה למדי, והן נכנסו. "הצלחתן, בנות?" שאל דמבלדור כאשר נכנסו. "כן, דמבלדור, הצלחנו" אמרה ג'נה. "יופי, תעלו למגורים ותלכו לישון, אני חושב שאתן עייפות מכדי לאכול ארוחת ערב" אמר דמבלדור.
"כן, אתה צודק" אמרה אמה, הן עלו לחדר המועדון של רייבנקלו למגורי הבנות, נשכבו במיטות האפיריון שלהן, ונרדמו בין רגע.



תגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא