האם לונה תמימה כמו שהיא נראית?

הי, מה קורה? אני וולדמורט. ממש (לא) נעלבתי שלא הצעתם אותי והרעיון עלה לגריינג'ר לנצח123 (בכייייייייייייייייייי)

כן, אתם תגלו שאני די נחמד! לא מאמינים לי? זה (ממש לא) בסדר.

אזזזזזז, הכל התחיל הרבה זמן אחורה. הייתי בן 11. דמבלדור גילה לי שאני קוסם, אבל גם לפני זה אהבתי לגנוב.

הייתי לתמיד חכם, וזה פיצה על ההתנהגות הגועלית שלי אל תלמידים מאחורי גבם של המורים. המורים היו מתבלבלים, כל הילדים באו אלייהם בטענות שהילד החכם הרביץ להם. הם חשבו שהילדים עושים עליי חרם!

ואז, יום אחד. אחרי מחקרים רבים, גיליתי את חדר הסודות. ואת מה שמסתתר בו. אני חושב שהמורים ראו בי לא רק תלמיד, אלא גם... סוג של משפחה. כי הם האמינו למילה שלי מול המילה של האגריד.

המשכתי עם... כל הדברים שעשיתי עד אז. אבל... כשהייתי בן 16. עוד שנתיים בוגר הוגוורטס. גיליתי מפרופסור סלגהורן על ההורקרוקסים. דבר קסום.

אבל הם גם היו דבר מקולל. ברגע שיצרתי אחד... כבר לא יכולתי לשלוט בגוף שלי. זה הכל אני עשיתי, אני הרגתי את כולם בסופו של דבר, אני נהרגתי בסוף... אבל עם ההורקרוקסים זה נראה כאילו אני רואה את הכל בקולנוע עם משקפי 4D.

ואז... הסנייפ הזה גילה לי נבואה... כמה חבל שהוא שמע רק חלק ממנה! אני הלכתי למכתש גודריק. אני הלכתי אל הבית של הפוטרים. אני הרגתי את כולם! או... לפחות ניסיתי... ואז נעלמתי...

10 שנים תמימות הסתובבתי לי. בני הזוג לסטריינג' עברו כמה פעמים ביער שלי אבל הייתי חלש מכדי לקרוא להם. בסוף (חיוך מרושע) מצאתי את קווירל. 

הוא פישל ובגדול.

אבל אחריו ג'יני וויזלי הייתה כל כך תמימה שכמעט חזרתי! אבל פוטר הרס הכל, שוב.

אבל אחרי זה? היו לי שנתיים תמימות שבהן זנב תולע הנאמן עשה הכל בשבילי, ומצאתי עוד מישהו, מצאתי לי את ברטי קראוץ' הבן.

וחזרתי, פשוט ככה. אבל הייתי צריך לנצח את פוטר.

אספתי כוחות, נפגשו (אם אפשר לקרוא לזה ככה) במשרד הקסמים. וגם שנה אחרי זה... הוא גילה... כולם גילו שסנייפ בצד שלי.

ושנה אחרי זה, הקרב על הוגוורטס, ניצחתי אותו! אבל רק לכמה דקות, ובסוף, הנה אני כאן. מספר לכם את הסיפור שלי בלי לדעת איפה אני בכלל. רק לדעת שאני מת ושזה מגיע לי.

הפרק הקודם