רוז עוברת על החוק

"רוז! מה קורה איתך? רדי ממני!" אלבוס צעק, מנסה להוריד ממנו את רוז ללא הצלחה.
"ובכן, תגיד לי, זה היה הרעיון שלך? ומאלפוי, הסלית'רין, נכון? תן לי לנחש, הוא ואבא לא מנסים להפיל את משרד הקסמים ולהעמיד את אוכלי המוות על כס המלכות, נכון? ואתה, אלבוס סוורוס פוטר, עזרת להם!"
"על מה את מדברת, חתיכת מטורפת?"
"מחולל הזמן! הוא היה חלק מהתוכנית!"
"מה? מה זה קשור לזה? אני חושב שאיבדת בורג."
"אל תקרא לי משוגעת כי אמא שלי הולכת למות בגללך!"
"לא קראתי לך משוגעת, ו... מה?! ממתי אמא שלך הולכת למות?!"
"הקללה! יש קללה על מחולל הזמן שהשתמשנו בו!"
"מה?! אולי תרד ממני, ואז יהיה יותר קל לשנינו?!"
רוז שחררה את אלבוס והלכה כמה צעדים אחורה כששרביטה עדיין מכוון עליו. אלבוס נשם לרווחה, הנמיך את קולו וניסה להיות רגוע ככל האפשר כשאמר: "בסדר, בסדר, בסדר, מה קרה לך בחמש הדקות שהלכת להביא כוס מים?!"

רוז סיפרה לו את הסיפור המלא על כך שהיא ירדה בתמימות למטה להביא מים ואז גילתה שאמה הולכת למות. בסוף הסיפור היא הרגישה דמעות עולות בעיניה.
"וואו," פלט אלבוס ללא מילים.
רוז בלעה במהירות את הדמעות והבכי וניסתה להישאר יציבה, אבל זה נהיה קשה יותר ויותר ככל שהיא התעמקה במשמעות של המילים האלה.
ואז, בלי אזהרה מוקדמת, קפץ אלבוס באוויר בשמחה.
"יש! זה בדיוק כמו בספר ההוא, ההרפתקן הבלתי נודע!"
רוז נתנה בו מבט זועם על חוסר האמפתיה שלו, והוא חזר בו במהירות.
"אבל זה לא ממש כיף. זה כאילו ממש לא כיף, את יודעת. הספר הזה הוא אחד הגרועים באמת."
"זה לא עוזר לי!" רוז הייתה נסערת.
"סליחה, סליחה, מחילה, אבל באמת נמצא פתרון."
"איך בדיוק?!"
"נחזור אחורה בזמן ונעצור את עצמנו מלעשות זאת".
"אז נצטרך להשתמש במחולל כדי לחזור לזמן הנוכחי."
"אה... אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד קצת יותר על זה."
"חושב?!"
"עכשיו אני בטוח."
"אז מה אנחנו עושים?"
"חוקרים את מחולל הזמן," אמר אלבוס, קם מהמיטה, מביט בעניי השקד של רוז.
"לאמא שלי יש ספרייה  בבית," אמרה רוז בנחישות יוקדת.
ללא מילה, שני הילדים רצו אל ספרייה בבית משפחת וויזלי-גריינגר.
"איזה ספר  צריך לחפש?" שאל אלבוס והביט בארונות המלאים בספרים.
"לא צריך לחפש," אמרה רוז. היא עצרה מול השולחן שבו היה ספר אדום בלוי עם עיטורי זהב. הספר לא היה ללא שם.
שני הילדים התנפלו על הספר והחלו לקרוא כתף אל כתף.
לאחר חצי שעה, שני הילדים הרימו את ראשם, המומים. אלבוס היה הראשון שהוציא מילה מפיו.
"לאמא שלך יש חודשיים וחצי לחיות."

יצא קצר סורי 

וכרגיל תגובות כנות יתקבלו בברכה

הפרק הקודם		הפרק הבא