טום היקר, זאת שוב אני

זאת הייתה ארוחת הערב, החלטתי לתפוס את הארי לבד. זהו זה, אני עומדת לעשות את זה. קדימה.

חיפשתי אותו בכל מקום, ולבסוף ראיתי אותו הולך לכיוון היציאה עם רון והרמיוני.

״הארי!!!״ הפה שלי אמר בלי שליטה. הם שלושתם הסתובבו, ולפתע, הרגליים שלי הפכו לג'לי..

״ה-הארי.. אפשר לדבר איתך?״ שאלתי בקול חלול. הארי היה נראה מאוד מבולבל. ״כן.. אה...״ הוא הסתכל על רון והרמיוני.

״חבר'ה, חכו לי בחדר המועדון..״ ״בסדר,״ רון והרמיוני ענו פה אחד והלכו. הארי התקדם לכיווני, התחלתי להרגיש את עצמי מסמיקה. ״מה העניין, ג'יני?״ הוא שאל.

״אה.. זה לא.. כלומר, אפשר בצד?״ שאלתי בטון לחוץ מאוד.

״בטח. הוא ענה. יצאנו מהאולם, ותפסנו פינה בצד. ״הארי,״ נשמתי עמוק. ״אני.. אני..״ ניסיתי למצוא את המילים, והייתי חייבת. הארי רק עמד שם, מבולבל.

אבל לפתע, משהו בי נרגע והשתחררתי. ״כאילו, אני הכי מאוהבת בך, הארי.״ פשוט פלטתי את זה. הארי הסמיק ממבוכה וגירד בראשו. ״אמ.. את.. מה? את מאוהבת.. בי??״ הוא שאל בהלם. כנראה, כמו שחשבתי קודם, קשה לו המחשבה עם זה שמישהי תוכל להתאהב בו. הינהנתי בראשי במבוכה, בנקודה הזאת, גם אני הסמקתי. 

״כן.. כאילו.. מאז שראיתי אותך בתחנת הרכבת.״ הסברתי. הארי צחקק לפתע, אחר אחרי זה, הפסיק לצחקק והסתכל עליי ברצינות. ״זאת בדיחה, נכון?.. כאילו, רון בטוח אמר לך להגיד את זה..״

״הדבר היחיד שרון אומר לי כל הזמן זה שאני חייבת להפסיק לדבר עלייך כל כך הרבה..״ אמרתי בכנות. הארי נראה נגעל. ״תקשיבי, ג'יני.. את חמודה, אבל את יותר מעריצה מאשר מישהי שאני יכול לחשוב עליה בתור בת זוג. תוסיפי לזה את העובדה ששנינו בני 11 ו-12, ותקבלי את התוצאה שזה פשוט לא אפשרי. מחמיא לי מאוד שאת.. כמו שאמרת.. אה.. מאוהבת בי, אבל אני..״

״אתה מה, הארי?״

״כאילו,״ הוא צחקק במבוכה. ״כאילו הכי לא..״ הוא הפסיק לצחקק. ״מצטער, ג'יני.. אה.. כן, אני ממש מצטער.״

לא הייתי צריכה להגיד לו כלום מלכתחילה. ״הכל טוב,״ שיקרתי בשקט. ״טוב, אם טוב, אז טוב.. להתראות..״ הוא אמר בטון נבוך והלך לכיוון חדר המועדון.

הרגשתי דמעות חונקות לי את הגרון, ורצתי משם למעונות.

הפרק הקודם