הדור השלישי

תודה לכל מי שהגיב,דירג ונרשם לעידכונים!
ועם מישהו עוד לא דירג,שידרג,כי זה חשוב לי כל כך,ומי כמוכם יודע כמה זה נעים וטוב על הלב!!!
תהנו^^

בבוקר ה-23 בספטמבר קמתי,בהרגשה של בלבול.
זה כמו ה-1 בספטמבר-חוזרים לבית הספר,אחרי חופשה ארוכה.
"ג'יימס?"לחשתי לג'יימס באוזן,כשהגעתי אל חדרו."ג'יימס.ג'יימס!ג'יימס!!!"
"כבר בוקר?"הוא קם והתמתח.
"כן,חתיכת ישנון,"לחשתי וקפצתי עליו.השעה הייתה הרבה לפני השעה שהיינו צריכים לקום-חמש וחצי.
עוד שעה וחצי יש לנו,ואני לא רוצה לבזבז אותה.
"את רוצה להרוג אותי?"זעק ג'יימס בלחש.צחקקתי קלות וחיבקתי לו חזק את הצוואר.הוא ציחקק ונישק לי את הלחי.
"תלוי מתי,"אמרתי במהירות."אני רוצה לדבר איתך."
"בקשר ל...?"
"אלבוס סוורוס פוטר."
ידיו צנחו מגופי,ועיניו הפכו מצוחקות ואוהבות לרציניות.
"אנחנו לא הולכים לעשות את זה,"הוא לחש."אני לא רוצה לסכן אותך."
"נו באמת!"גלגלתי עיניים."אני לא רכה כמו לשלוש,אבל זה לא אומר שאני יוכל לעשות זאת לבדי.אני צריכה אותך שם,איתי-ג'יימס,זה אח שלך!"תפסתי את פניו בידיי.
על פניו נראה צער שלא ראיתי מעולם על פניו."אני יודע...אני יודע שזה אח שלי..."הוא נראה כל כך נבוך ומסכן.
"ג'יימס..."אמרתי לו ברכות,וידיי נשרו מפניו.שיחקתי עם חט שנפרם מחולצתו.קבעתי את מבטי עליהם.
"אני אוהבת אותך."אמרתי."ואני לא רוצה שתצא למסע הזה בלעדיי...אני צריכה אותך,ואתה צריך אותי.נ-ק-ודה."
ג'יימס הביט עליי בהלם.
"מה?"שאלתי בטון נעלב.
"זאת פעם ראשונה שאת אומרת לי את זה,"הוא לחש כל כך בשקט,שהייתי צריכה לקרוא את שפתיו.
"טוב,תמיד יש פעם ראשונה,"חייכתי."או ששנינו,או שאף אחד."
"אנחנו זמן כל כך מועט ביחד,"הוא אמר,תמה."איך זה שהתאהבת בי כל כך מהר?לא שאני מכחיש,"הוא מיהר לומר.
"אהה,טוב,זה,"לחשתי."גם אני תהיתי.כנראה שזה בה ב-בום כזה,האהבה שלי אלייך."
"זה בהחלט נראה כך."
"אתה ממש נבון!"
"תודה."
"אל לא דבר."
שתיקה השתררה בינינו.חיבקתי אותו.היה לי קר.הוא חיבק בחזרה,ונישק קלות את ראשי.
"מתי נצא?"דיברתי אל אוזנו.
"לא יודע...אבל לא בזמן הקרוב,זה בטוח.חוץ מזה,"הוא אמר באדישות,"אנחנו צעירים מדי,ואנחנו עוד קטינים."
"למי אכפת?"שאלתי.
"לי."הוא אמר."את חשובה לי יותר מדי,ואין לי כל כך חשק שישברו לנו את השרביטים."
פתאום רעיון הבזיק בראשי.
מה עם...
מה עם לא יהיה חוק כזה,של קטינים ובוגרים?
"יש לי רעיון,"אמרתי בהתרגשות,והתחלתי לספר לו.

"רעיון גאוני!"
"תודה."
"הלהבת ואותי-בואי נעשה את זה מחר!"
"בשום פנים ואופן לא."
"אווף,למה?"
"כי לא קיבלתי נשיקה."
"אוף איתך,"
הוא אמר ונישק אותי,נשיקה מלאת תשוקה ואהבה יותר מתמיד...
אפילו הערצה.

הפרק הקודם		הפרק הבא